רָמַז הַכָּתוּב – שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה
רַבּוֹתֵינוּ פַּרְשָׁנֵי הַתּוֹרָה מְבָאֲרִים כִּי תַּהֲלִיךְ הַהִטָּהֲרוּת שֶׁל הַמְצֹרָע מִצָּרַעְתּוֹ זֵהֶה וּמַקְבִּיל לְתַהֲלִיךְ הַתְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ הַחוֹטֵא לַעֲבֹר, וְכָל שָׁלָב מִשְּׁלַבֵּי הַהִטָּהֲרוּת הַלָּלוּ מְלַמֵּד עַל הַצְּעָדִים שֶׁצָּרִיךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת בְּמַהֲלַךְ תְּשׁוּבָתוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה לְטָהוֹרראה בפירושו המתוק של בעל ה"כלי יקר" על התורה בפרשת מצורע (ויקרא י"ד), ולא הבאנו את תוכן דבריו מחמת אריכותם. . וְאָנוּ נִתְמַקֵּד בְּעֵזֶר ה' בְּשָׁלָב אֶחָד בִּלְבַד, וְהוּא שִׁלּוּחַ הַצִּפּוֹר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.
בֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהַמְצֹרָע בִּימֵי טֻמְאָתוֹ הָיָה נָתוּן בִּידֵי כֹּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת "שָׂדֶה" הַמְרַמֵּז לַסִּטְרָא אַחֲרָא וְחֵילוֹתֶיהָ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵשָׂו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה"בראשית כ"ה, כ"ז. שֶׁהָיָה צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַטֻּמְאָה. וְכָעֵת בְּתַהֲלִיךְ הַהִטָּהֲרוּת מִתְנַתֵּק הַמְצֹרָע וּבוֹרֵחַ מִידֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְנִצָּל מִמֶּנָּה וְנִכְנָס תַּחַת כַּנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, אֲבָל מִצְוַת הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׁלַח הַמִּטַּהֵר צִפּוֹר חַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ כְּמִין "שֹׁחַד" לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִסְתֹּם אֶת פִּיהָ שֶׁלֹּא תְּקַטְרֵג עָלָיו, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁלְמָה טָהֳרָתוֹ עַד אַחַר הַתִּגְלַחַת וְהַטְּבִילָה וְכוּ' וַעֲדַיִן יֵשׁ בְּכֹחָהּ לְמָשְׁכוֹ אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה. וְרַק לְאַחַר שֶׁתֻּשְׁלַם טָהֳרָתוֹ וְיֵצֵא לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּת הַטֻּמְאָה יוֹתֵר לֹא יִצְטָרֵךְ לָחוּשׁ לָהּכן פירש בעל ה"שפתי כהן" על פרשה זו, והובא בכמה ממפרשי טעמי המצוות. .
כָּךְ הַדָּבָר גַּם בָּאָדָם הַמְּבַקֵּשׁ לִזְנֹחַ אֶת הֶרְגֵּלָיו הָרָעִים, וּלְהִתְנַתֵּק מִכַּבְלֵי הַיֵּצֶר וְלִבְחֹר בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה וּטְהוֹרָה, עָלָיו לְדַעַת שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לַסִּטְרָא אַחֲרָא כֹּחַ וְהַשְׁפָּעָה עָלָיו, וְאֵינוֹ יָכוֹל בִּן רֶגַע קָט לִבְעֹט בָּהּ וְלָצֵאת מֵרְשׁוּתָהּ, בִּהְיוֹת שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָהּ שְׁלִיטָה וַאֲחִיזָה בּוֹ. וְלָכֵן פְּעָמִים שֶׁבַּעַל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ לִיתֵן לָהּ שֹׁחַד וְכֹפֶר כָּל שֶׁהוּא עַל בְּרִיחָתוֹ מִמֶּנָּה עַד שֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר לְגַמְרֵי מִכְּבָלֶיהָ וַאֲזַי יוּכַל בע"ה לַעֲמֹד אֵיתָן כְּנֶגְדָּהּ מִבְּלִי לַחְשֹׁשׁ כְּלָל. וְשֹׁחַד זֶה יָכוֹל לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּי בַּעֲזִיבַת הַחֵטְא בַּשְּׁלַבִּים וּבְהַדְרָגָה צַעַד אַחַר צַעַד עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְחוֹף מִבְטָחִים, אוֹ פְּעָמִים שֶׁעָלָיו לְוַתֵּר עַל דְּבָרִים מְסֻיָּמִים בְּרוּחָנִיּוּת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַלּוֹת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים שֶׁהַשָּׁעָה יוֹתֵר צְרִיכָה לָהֶם, וּפְעָמִים נִזְקָק לְהֶתֵּרִים מְיֻחָדִים וַחֲרִיגִים הַנְּכוֹנִים אַךְ וְרַק לְאוֹתוֹ אָדָם וּלְאוֹתוֹ שָׁלָב. מַה שֶּׁבָּרוּר הוּא שֶׁלָּקוּם וְלַעֲזֹב בְּלִי לִשְׁקֹל הֵיטֵב זֶה מְסֻכָּן, וּבְרֹב הַפְּעָמִים עָלוּל הוּא לִפּוֹל וּלְהִכָּנַע בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.
עֲזִיבַת הַחֵטְא וַעֲשִׂיַּת תְּשׁוּבָה אֵינָהּ דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ. זֶהוּ לֹא תַּהֲלִיךְ אִישִׁי פְּנִימִי בָּאָדָם עַצְמוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא זוֹ הִתְמוֹדְדוּת חֲזִיתִית עִם גּוֹרְמִים חִיצוֹנִיִּים הַשּׁוֹלְטִים עַל הָאָדָם, וְנִלְחָמִים בְּכָל כֹּחָם לִשְׁמֹר אוֹתוֹ לְצִדָּם. וְלָכֵן חוֹבָה עָלֵינוּ לָקַחַת אֶת הַכֹּל בְּחֶשְׁבּוֹן, וּלְהִתְיַחֵס גַּם לַעֲבָרוֹ שֶׁל זֶה בִּרְצִינוּת וּבְכֹבֶד רֹאשׁ. כַּמָּה זִנְּקוּ בִּפְזִיזוּת וּבִמְהִירוּת לַמְּרוֹמִים וּלְפֶתַע מַקֵּל קָטָן הֻשְׁחַל בְּגַלְגַּלֵּיהֶם וְהִנְחִיתָם אַרְצָה בְּהִתְרַסְּקוּת שֶׁמָּנְעָה מֵהֶם מִלָּקוּם שֵׁנִית וּלְהִתְרוֹמֵם?! כַּמָּה חָשְׁבוּ לְעַצְמָם "הַכֹּל אֲנִי יָכוֹל, מִיָּד וְעַכְשָׁו וְהָרֶגַע", וּכְמוֹ שֶׁזֶּה בָּא מַהֵר כָּךְ זֶה גַּם הָלַךְ בְּאוֹתָהּ הַמְּהִירוּת, וְהַכֹּל בִּגְלַל שֶׁלֹּא הִשְׂכִּילוּ לְהַטּוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵי חֲכָמִים הַמַּזְהִירִים לְבַצֵּעַ אֶת מַהֲלָכָם בִּשְׁלַבִּים! כְּדֵי לִבְנוֹת בִּנְיָן גָּבוֹהַּ לֹא מַתְחִילִים יָשָׁר לִבְנוֹת לַמְּרוֹמִים, תְּחִלָּה צָרִיךְ לַחְפֹּר וְלָרֶדֶת לַמַּעֲמַקִּים, וְרַק מִשָּׁם אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת עִם יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים וַחֲזָקִים וְיַצִּיבִים. כָּךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יוּכַל יָשָׁר לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מִבְּלִי לִיצֹק לְעַצְמוֹ יְסוֹדוֹת אֵיתָנִים, וּלְצֹרֶךְ כָּךְ יֵשׁ צֹרֶךְ לִפְעָמִים לְהַמְתִּין אוֹ לְוַתֵּר, לְחַכּוֹת אוֹ לְהָקֵל, עַד שֶׁיִּתְבַּסֵּס הֵיטֵב, וְגַם שָׁלָב זֶה הוּא חֵלֶק מִשְּׁלַבֵּי הָעֲלִיָּה.
כָּךְ מָצִינוּ גַּם בִּתְשׁוּבַת הָרַבִּים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּקָרְבַּן הַחַטָּאת שֶׁהָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מַקְרִיב בְּעַד הָעָם, הָיָה שׁוֹלֵחַ כְּנֶגְדּוֹ שֵׂעִיר אֶחָד לַעֲזָאזֵל שֶׁהָיָה כְּשֹׁחַד לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁלֹּא תַּפְרִיעַ וּתְקַטְרֵג עַל תְּשׁוּבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵלויקרא פרק י"ט, וכן הסבירו מפרשי התורה שם. ועוד ראה בזוהר הקדוש (פרשת פקודי) שכתב שזהו גם כן הטעם של שעיר של ראש חודש שבא למנוע מהסטרא אחרא מלקטרג על התחדשות הלבנה. . וְאִם צִבּוּר כֹּה גָּדוֹל זָקוּק לְכָךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יָחִיד חָלוּשׁ כָּמוֹנוּ. גַּם יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה יָדַע סוֹד זֶה, וְלָכֵן בְּעֵת שֶׁנִּפְגַּשׁ עִם עֵשָׂו הָרָשָׁע שָׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן בְּאָמְרוֹ "אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי"בראשית ל"ב, כ"א. , וּבְכָךְ קִוָּה שֶׁיִּנָּצֵל מִיָּדָיו וְלֹא יַעַצְרֵנוּ הָרַע הָזֶה בְּדַרְכּוֹ.
וְעַל זוֹ הַדֶּרֶךְ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַסּוֹד אֶת עִנְיַן הַמַּיִם אַחֲרוֹנִים שֶׁהֻזְהַרְנוּ לַעֲשׂוֹת בְּסוֹף הַסְּעוּדָה, בִּהְיוֹת שֶּׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא עוֹמֶדֶת עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה וִיכוֹלָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת לִשְׁלֹט וּלְהַזִּיק לָאָדָם בְּיוֹתֵר, וְעַל יְדֵי זוֹ הַמַּתָּנָה שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לָהּ הִיא מִתְרַצֵּית וּמִסְתַּלֶּקֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ, וְאֵינָהּ מְקַטְרֶגֶת עָלֵינוּ בַּאֲכִילָתֵנוּ וּבְבִרְכָתֵנוּכן הובא בשער המצוות (פרשת עקב), עיין שם מהו האופן הנכון לעשיית המים אחרונים ואכמ"ל. . וְלָכֵן אֵין מְבָרְכִים עַל מַיִם אֵלּוּ, בִּהְיוֹת שֶׁאֵין לַסִּטְרָא אַחֲרָא חֵלֶק וְשַׁיָּכוּת בִּבְרָכָה כְּלָלראה זוהר הקדוש פרשת תרומה (דף קנ"ד) שכתב כן. . מַה שֶּׁשּׁוּב מְלַמְּדֵנוּ שֶׁפְּעָמִים שֶׁצָּרִיךְ לְוַתֵּר וּלְרַצּוֹת אֶת הָרַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעַ לַטּוֹבוראה בספר העיקרים (מאמר ד' פרק נ"א) שכתב בזו הלשון: "באשר האדם מורכב משני כחות הפכיים – כח החמר יוכח הנפשי, לכן אי אפשר שיושג השלמות האנושי אם לא בהיות שום הסכמה ביניהם, שינתן לכל אחד מהם חלקו הראוי לו, ועל ידי כך יושג השלום הרוחני". עכ"ל. .
כָּל בַּעַל תְּשׁוּבָה – בֵּין שֶׁשָּׁב מִדָּבָר אֶחָד וּבֵין שֶׁסָּר לְגַמְרֵי מִדֶּרֶךְ רָעָה לְדֶרֶךְ טוֹבָה – עוֹד יֵשׁ לוֹ בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ קֶשֶׁר וְזִיקָה לַעֲבָרוֹ. הֶעָבָר לֹא נִשְׁכַּח כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת, וְאִם בִּכְלָל, וְלָכֵן עָלָיו לִהְיוֹת זָהִיר בְּדַרְכּוֹ שֶׁלֹּא יִמְעַד וְיַחְזֹר לְסוּרוֹוכן פירש הרה"ק ממעז'בוז' זיע"א את מאמר חז"ל (גיטין ב' ע"א) "בפני נכתב ובפני נחתם" שבפניו של האדם נכתבים ונחתמים על עוונותיו ופשעיו, וכידוע מרבינו האריז"ל שיודעי דבר יכולים לזהות את עוונותיו ופגמיו של האדם על מצחו. . מִטַּעַם זֶה הִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בִּגְנוּת אֻמָּה בִּפְנֵי גֵּר שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, שֶׁמָּא עֲדַיִן נוֹתַר בּוֹ קֶשֶׁר נַפְשִׁי לְאוֹתָהּ אֻמָּה וְיִצְטַעֵר עָלֶיהָסנהדרין (צ"ד ע"א). . וּכְפִי שֶׁהֵעִידָה הַתּוֹרָה עַל יִתְרוֹ חוֹתֵן מֹשֶׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע עַל אִבּוּד מִצְרַיִם נַעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ חִדּוּדִין חִדּוּדִין, עַל אַף שֶׁכְּבָר הִכִּיר בַּאֲמִתּוּת ה' וְתוֹרָתוֹ, וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן הָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מִן הֶעָבָרכן דרשו בסנהדרין (שם) מלשון הכתוב (שמות י"ח, ט') "ויחד יתרו". . כָּךְ גַּם הִזְהִירוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לְבַעַל תְּשׁוּבָה "זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים" פֶּן יְצַעֲרוֹ וִיעוֹרֵר בּוֹ אֶת אוֹתָם הַזִּכְרוֹנוֹת וְיִגְרֹם לוֹ חָלִילָה לַחְזֹר לְסוּרוֹבבא מציעא (נ"ח ע"ב), ונפסק בשלחן ערוך חושן משפט (סימן רכ"ח סעיף ד'). .
וּבִהְיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ עוֹד מֻרְגֶּלֶת וּמְחֻבֶּרֶת לֶעָבָר, לָכֵן חוֹבָה עָלֵינוּ לִנְהֹג עִמּוֹ בַּהַנְהָגָה הַמְיֻחֶדֶת וְהַמַּתְאֶמֶת לוֹ, עַד שֶׁיִּתְנַתֵּק לְגַמְרֵי מֵעֲבָרוֹ וְיַהֲפֹךְ לִבְרִיָּה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי. וּלְכָךְ נִצְרֶכֶת הַדְרָכָה אִישִׁית לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בְּהֶתְאֵם לַעֲבָרוֹ וּלְמַצָּבוֹ הָרוּחָנִי, עַל יְדֵי תַּלְמִיד חָכָם מֻבְהָק הַבָּקִיא בְּנוֹשֵׂא רָגִישׁ זֶה. לֹא כָּל הֲלָכָה נְכוֹנָה לְגַבָּיו, וְלֹא כָּל מִצְוָה מְסוּרָה כָּעֵת בְּיָדָיו, גַּם בִּפְרִישָׁה מִן הָעֲבֵרוֹת יֵשׁ סֵדֶר לַמִּשְׁנָה מַה לִּפְנֵי וּמָה אַחֲרֵי, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחֻמְרוֹת וְהִדּוּרִים לֹא בְּסַמְכוּתוֹ לְקַבֵּל. וְאֵלּוּ הַמַּעֲמִיסִים עַל בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה וּמַחְמִירִים עִמָּם בִּתְשׁוּבָתָם – אֵינָם מְקָרְבִים אֶלָּא מְרַחֲקִים, וַעֲלוּלִים חָלִילָה לְהִתָּבַע עַל מַעֲשֵׂיהֶם. וְחָכְמָה גְּדוֹלָה נִדְרֶשֶׁת לִמְלָאכָה זוֹ, תְּבוּנָה רַבָּה וּזְהִירוּת יְתֵרָה, שֶׁכֵּן מִתְעַסְּקִים כָּאן בִּנְשָׁמוֹת פְּצוּעוֹת הַמְבַקְּשׁוֹת לְהַחְלִים, וְכָל טָעוּת קְטַנָּה עֲלוּלָה לְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ אֶת הַנֶּגַע לָשׁוּב וּלְהִשְׁתַּלֵּט, וְהַנְּזָקִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר.
לָכֵן כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת, לָלֶכֶת בַּעֲצָתָם שֶׁל חֲכָמִים וְלִשְׁמֹר אֶת מוֹצָא פִּיהֶם, שֶׁעַל כָּךְ צִוְּתָה הַתּוֹרָה "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"דברים י"ז, י"א. וּפֵרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל "אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין"בספרי (דף קנ"ד), והובא בפירוש רש"י ז"ל על התורה שם. , דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ אוֹמְרִים לְךָ לֵירֵד בִּמְקוֹם לַעֲלוֹת, וְלַעֲצֹר בִּמְקוֹם לְהִתְקַדֵּם, וּלְהָקֵל בִּמְקוֹם לְהַחְמִיר – לֹא תָּסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וְכָךְ לִמְּדוּנוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד: "אִם יֹאמְרוּ לְךָ יְלָדִים בְּנֵה וּזְקֵנִים סְתֹר – שְׁמַע לַזְּקֵנִים וְאַל תִּשְׁמַע לַיְלָדִים, שֶׁבִּנְיַן יְלָדִים סְתִירָה וּסְתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן"אימרת רבי שמעון בן אלעזר בנדרים (מ' ע"א). – רָצוּ לוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ כַּהֲרִיסָה וְכִירִידָה – אֵינוֹ בֶּאֱמֶת אֶלָּא מָנוֹף וְסִיּוּעַ לִבְנִיָּה וְלַעֲלִיָּה, וְלָכֵן לֵךְ בַּעֲצָתָם וְתַצְלִיחַ.