אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – עֲצֹר לְהִתְבּוֹנְנוּת

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – עֲצֹר לְהִתְבּוֹנְנוּת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בֵּין תַּרְיַ"ג הַמִּצְווֹת עֲלֵיהֶן נִצְטַוֵּינוּ בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מוֹצְאִים אָנוּ אַזְהָרוֹת מְשֻׁנּוֹת בְּיוֹתֵר הַנִּרְאוֹת רְחוֹקוֹת מִן הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי. וּמִיָּד תְּמִיהָה גְּדוֹלָה עוֹלָה בְּלִבֵּנוּ: וְכִי עַל זֹאת צְרִיכָה תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה לְצַוּוֹת וּלְהַזְהִיר?! עַל שִׁפְלוּת וּבַהֲמִיּוּת שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָהּ?! הֲלֹא כָּל אֲשֶׁר צֶלֶם אֱנוֹשׁ עָלָיו יִסְלֹד וְיַרְחִיק דַּעְתּוֹ מִמַּעֲשִׂים כְּגוֹן אֵלּוּ, וְאִם כֵּן לְשֵׁם מָה צָרִיךְ לְהַזְהִיר וּלְצַוּוֹת אֶת עַם יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים עַל דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלּוּ?! וְאָכֵן גַּם עַל אַזְהָרָה זוֹ מִתְעוֹרֶרֶת שְׁאֵלָה שֶׁכָּזוֹ, וְעַל כָּךְ נָשִׁיב אי"ה בַּשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת.

תּוֹרָתֵנוּ מְלַמַּדְתָּנוּ שֶׁכָּל אָדָם הִגִּיעַ לָעוֹלָם עִם תַּכְלִית וּמַטָּרָה. לֹא לְחִנָּם יָרְדָה נְשָׁמָה לְמַטָּה, אֶלָּא יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה. וְאָדָם שֶׁלֹּא מַתְמִיד לָתוּר וּלְחַפֵּשׂ אַחַר תַּכְלִית חַיָּיו, וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּדַרְכּוֹ מִפַּעַם לְפַעַם אִם אָכֵן הִיא מוֹבִילָה אוֹתוֹ אֶל אוֹתָהּ הַמַּטָּרָה – אֲזַי קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִּתְעֶה בְּדַרְכּוֹ בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו, וְיִסְטֶה מִדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְיִפֹּל לְבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים, וְיַגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא הָיָה חוֹשֵׁב לְהַגִּיעַ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁעָלָה עַל רִכְבּוֹ לִנְסֹעַ לַעֲבוֹדָתוֹ, אַךְ בְּרֶגַע שֶׁדָּרַךְ עַל דַּוְשַׁת הַגָּז נִתְקְעָה הַדַּוְשָׁה וְרִכְבּוֹ לֹא פָּסַק מִלִּנְסֹעַ. מֵרֶגַע זֶה הַנְּסִיעָה לֹא תּוּכַל עוֹד לְהֵעָצֵר, רַק מוּטָל עַל הַנֶּהָג לִהְיוֹת עֵירָנִי וּלְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא לִסְטוֹת מִנְּתִיב הַנְּסִיעָה הַמְפֻתָּל. וְאִם לְרֶגַע אֶחָד יִשְׁכַּח אוֹ יֵרָדֵם – מִיָּד יִסְטֶה רִכְבּוֹ מֵהַכְּבִישׁ וְיֵלֵךְ וְיִתְדַּרְדֵּר יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְלֹא מַעֲצוֹרִים, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹת וְלִיעָדִים שֶׁעֲלֵיהֶם לֹא חָלַם. כָּךְ הֵם גַּם יָמָיו שֶׁל הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת כִּנְסִיעָה בְּמֵרוֹץ הַזְּמַן שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ עוֹצֵר, וְאִם לֹא מִתְעוֹרֵר הָאָדָם לְפַלֵּס אֶת הֲלִיכָתוֹ בְּדֶרֶךְ נְכוֹחָה - לֹא יִרְחַק הַיּוֹם וְיִמְצָא אֶת עַצְמוֹ מִתְבּוֹסֵס בַּעֲבֵרוֹת וּבַחֲטָאִים גְּדוֹלִים, עַד שֶׁכָּל רוֹאֵהוּ יִתְמַהּ וְיִשְׁאַל: "הֲזֹאת נָעֳמִי?!"מגילת רות א', י"ט. .

רַבֵּנוּ אַבְרָהָם בֶּן הָרַמְבַּ"ם זָ"ל כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ "הַמַּסְפִּיק לְעוֹבְדֵי ה'" שֶׁרוֹב רֻבָּם שֶׁל הָאָבוֹת וְהַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ עוֹסְקִים בִּרְעִיַּת הַצֹּאן. וְלָאו דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁזּוֹ הַמִּשְׂרָה שֶׁהֻצְּעָה לָהֶם בְּחֶבְרַת "כֹּחַ אָדָם", אֶלָּא בִּהְיוֹת שֶׁמְּלָאכָה זוֹ עִקָּרָהּ בַּשָּׂדוֹת וּבַמֶּרְחָבִים, הַרְחֵק מִיִּשּׁוּב בְּנֵי אָדָם, מְקוֹמוֹת בָּהֶם יָכוֹל אָדָם לְהִתְנַתֵּק מִמֵּרוֹץ הַחַיִּים וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו הַאִם אָכֵן דַּרְכּוֹ נְכוֹנָה. וְלָכֵן הֶעֱדִיפוּ הָאָבוֹת עִסּוּקִים אֵלּוּ לְפַרְנָסָתָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִים לְהִתְבּוֹנְנוּת מַתְמֶדֶת בְּדַרְכָּם וּבְחַיֵּיהֶם. וּמִכָּךְ נִלְמַד גַּם אָנוּ שֶׁאָמְנָם לֹא נוּכַל לִהְיוֹת רוֹעֵי צֹאן, אַךְ לְכָל הַפָּחוֹת אֶת הַדַּקּוֹת הַבּוֹדְדוֹת בָּהֶן אָנוּ נִמְצָאִים לְבַד עִם עַצְמֵנוּ - כְּגוֹן בְּדַרְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָה, אוֹ בַּחֲזָרָתֵנוּ מִשִּׁעוּר הַתּוֹרָה וְכַיוב"ז, נֵדַע לְנַצְּלָן לַעֲשִׂיַּת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְלִ"סְפִירַת מְלַאי" שֶׁל מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים וְהָרָעִים, וּבְכָךְ נִנָּצֵל מִטָּעֻיּוֹת בְּדַרְכֵּנוּ וּמִשְּׁגִיאוֹת בְּמַעֲשֵׂינוּ.

יִרְמְיָה הַנָּבִיא בְּתוֹכְחוֹתָיו הַנּוֹקְבוֹת לְיִשְׂרָאֵל זוֹעֵק מִקִּירוֹת לִבּוֹ וְאוֹמֵר: "הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ, אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי, כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה"ירמיה ח', ו. . הַנָּבִיא אֵינוֹ כּוֹאֵב עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם, הוֹאִיל וְאֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב, אֶלָּא כָּל הַתְּבִיעָה הִיא עַל שֶׁאֵינָם מִתְנַחֲמִים וּמִתְחָרְטִים עַל רִחוּקָם וְשִׁפְלוּתָם. וּמַהוּ הַגּוֹרֵם לְכָךְ? "בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה" – הַסּוּס, לוֹחֵם גָּדוֹל הוּא, אַךְ חִסָּרוֹן אֶחָד יֵשׁ בּוֹ: בְּעֵת מְרוּצָתוֹ בַּמִּלְחָמָה, דּוֹקְרִים בּוֹ אוֹיְבָיו בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם, וְהוּא כְּלָל אֵינוֹ מִתְיַחֵס, לֹא עוֹצֵר לָנוּחַ וּלְהִתְרַפֵּא, רַק מַמְשִׁיךְ לָרוּץ וְלָרוּץ מִבְּלִי שׁוּם עֲצִירָה. עַד שֶׁלְּפֶתַע אוֹזְלִים לוֹ כָּל כֹּחוֹתָיו, וּבֵין רֶגַע נוֹפֵל שָׁדוּד וּנְטוּל כֹּחַ וּמִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁמֵּת. כָּךְ יֶשְׁנָם בְּנֵי אָדָם הָרָצִים אֶת מֵרוֹץ חַיֵּיהֶם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, וְאֵינָם "עוֹצְרִים לְהִתְרַעְנְנוּת" כְּפִי שֶׁהַחֹק אוֹמֵר, וְלֹא מַרְגִּישִׁים אֶת הַחֲנִיתוֹת וְהַפְּגָמִים הַמַּכִּים אֶת נִשְׁמָתָם שׁוּב וְשׁוּב, עַד שֶׁכָּהָה עֵינָם וְנָס לֵחָם, וּבְיוֹם אֶחָד בָּהִיר קוֹרְסִים וְנוֹפְלִים בִּדְמֵי חַיֵּיהֶם. לֹא כֵּן הֶחָכָם הַמַּשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת, עוֹצֵר מִפַּעַם לְפַעַם וְשׁוֹאֵל וְחוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ אִם אָכֵן הוּא צוֹדֵק וְשָׁלֵם בְּדַרְכּוֹ, וּבְכָךְ זוֹכֶה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, וִילַוֶּה אֵלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַל מִשְׁכָּבוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹםובספר "אור הגנוז" (עמוד נ"ט) הובא מהרה"ק ממעז'בוז' זיע"א שאמר פעם: "בשלשה דברים עזר לי השם יתברך: א-שתמיד הייתי שונא את עצמי, ב-שתמיד הייתי רודף את עצמי, ג-כשעשיתי עבירה מחלתי לי בעצמי תיכף". עכל"ק, ודפח"ח. .

אָדָם שֶׁאֵינוֹ פּוֹקֵחַ עֵינָיו עַל דְּרָכָיו, עָלוּל מִבְּלִי לָשִׂים לֵב לְפַסְפֵּס וּלְהַחֲמִיץ הִזְדַּמְּנֻיּוֹת פָּז בְּחַיָּיו, וְסָפֵק גָּדוֹל אִם יַחְזְרוּ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים. כָּךְ מְסֻפָּר בְּדֶרֶךְ צַחוּת עַל אָדָם אֶחָד שֶׁיָּשַׁב עַל שְׂפַת הָאֲגַם וְדָג דָּגִים, וּלְפֶתַע נִתְפַּס בְּחַכָּתוֹ דָּג גָּדוֹל וְשָׁמֵן. שָׂמַח הַלָּה עַל הַדָּבָר כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב, וְהֵחֵל לְמָשְׁכוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מֵהַמַּיִם. וְהִנֵּה מִשֶּׁיָּצָא הַדָּג מֵהַמַּיִם פָּתַח לְפֶתַע הַדָּג אֶת פִּיו וְאָמַר לַדַּיָּג: שָׁלֹשׁ בַּקָּשׁוֹת תּוּכַל לְבַקֵּשׁ, וְכֻלָּן יִתְגַּשְּׁמוּ בִּמְלוֹאָן. חָשַׁב רַבּוֹת הַדַּיָּג וְאָמַר: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מְכוֹנִית סוּבָּארוֹ, וְעוֹד מְכוֹנִית סוּבָּארוֹ, וְעוֹד מְכוֹנִית סוּבָּארוֹ. אָמַר לוֹ הַדָּג: אֶת מְבֻקָּשְׁךָ – קִבַּלְתָּ, אַךְ אֱמֹר נָא לִי יְדִידִי: מַה יֵּשׁ לְךָ מִסּוּבָּארוֹ?! הֱשִׁיבוֹ הָאִישׁ: הֲאֵינְךָ מֵבִין?! אֶקַּח אֶת שְׁלוֹשׁ מְכוֹנִיּוֹת הַסּוּבָּארוֹ וְאֶמְכְּרֵן, וְאֶקְנֶה בַּכֶּסֶף מְכוֹנִית מֶרְצֶדֶס!!! וְאָנוּ צוֹחֲקִים... כָּךְ לָאָדָם נִתָּנוֹת הִזְדַּמְּנֻיּוֹת יִקְרוֹת עֵרֶךְ בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו, לְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר וּלְשַׁפֵּר אֶת הֶעָתִיד, לְיַשֵּׁר קַו עִם בּוֹרֵא עוֹלָם וּלְהַתְחִיל הַתְחָלָה חֲדָשָׁה וְטוֹבָה יוֹתֵר. אַךְ אִם אֵינוֹ פּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו בַּדֶּרֶךְ – לְעוֹלָם לֹא יַבְחִין בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת אֵלֶּה, וּמִמֵּילָא לֹא יַשְׂכִּיל לְנַצְּלָן.

וּמִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁלִּדְבֹּק בְּתַכְלִית הַחַיִּים זֶה דָּבָר קַל – טָעוּת חֲמוּרָה בְּיָדוֹ. כָּךְ מְסֻפָּר בַּמִּדְרָשׁ עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁבְּטֶרֶם הוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם יָצָא לְחַפֵּשׂ אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק לְהוֹלִיכוֹ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אַךְ הִנֵּה חָלְפוּ לָהֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֵילוֹת רְצוּפִים שֶׁל חִפּוּשִׂים מְרֻבִּים וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עֲדַיִן לֹא מָצָא אֶת הָאָרוֹן. "מִשֶׁנִּתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה" – כִּלְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ, בָּאָה סְגֻלָּה (זוֹ סֶרַח בַּת אָשֵׁר שֶׁזָּכְתָה לַאֲרִיכוּת יָמִים מֻפְלֶגֶת) וְהֶרְאֲתָה לוֹ אֶת מְקוֹם הָאָרוֹןראה מדרש רבה דברים (פרשה י"א). . וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ: גְּדוֹל הַדּוֹר מוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁוַּדַּאי "כִּכֵּב בַּכּוֹתָרוֹת" בְּאוֹתָם יָמִים, תָּר וּמְחַפֵּשׂ שְׁלֹשָׁה יָמִים אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְסֶרַח בַּת אָשֵׁר לֹא חָשְׁבָה לָבוֹא וּלְהוֹדִיעוֹ עַל כָּךְ?! מַדּוּעַ חִכְּתָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן?! וְהַתְּשׁוּבָה טְמוּנָה בִּלְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ: "מִשֶׁנִּתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה" – כְּדֵי לִדְבֹּק בְּתַכְלִית צָרִיךְ לְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה. דָּבָר זֶה לֹא בָּא בְּקַלּוּת.

בְּמִדְרַשׁ פְּלִיאָה נֶאֱמַר: "אָדָם הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָטָא? מִפְּנֵי שֶׁנִּסְתַּכֵּל בִּשְׁתַּיִם וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ". וּבֵאֲרוּ הַמְפָרְשִׁים עַל פִּי דִּבְרֵי הַתַּנָּא בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת: "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ – מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ - לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִיתֵן דִּין חֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא"אימרת עקביא בן מהללאל באבות (פרק ג' משנה א'). , וְרָצוּ לוֹמַר שֶׁהַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ, בֶּעָבָר וּבַהוֹוֶה וּבֶעָתִיד שֶׁל חַיָּיו – זוֹהִי הָעֲרֻבָּה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְהִנָּצֵל מִן הַחֵטְא. וְהִנֵּה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה יָכֹל הָיָה לְהִתְבּוֹנֵן אַךְ וְרַק בִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת מְעוֹרְרוֹת: לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי הוּא עָתִיד לִיתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל מֵאַיִן בָּא – זֶה לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְהִתְבּוֹנֵן, בִּהְיוֹת שֶׁהַקָּבָּ"ה בִּכְבוֹדוֹ יְצָרוֹ! וּמֵחֹסֶר הִתְבּוֹנְנוּת שֶׁכָּזוֹ כְּבָר עָלוּל לְהַגִּיעַ גַּם הַמֻּבְחָר שֶׁבַּנִּבְרָאִים לִידֵי חֵטְא! מַבְהִיל הָרַעְיוֹן!

לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם הַמִּתְבּוֹנֵן עַל דְּרָכָיו וּבוֹחֵן אֶת מִצְעָדָיו אִם הֵם מְיֻשָּׁרִים וּמְתֻקָּנִים – זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. כָּךְ אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד: "כָּל הַשֵּׁם אָרְחוֹתָיו זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה"כן למד רבי יהודע בן לוי במסכת מועד קטן (ה' ע"א) מהפסוק (תהלים נ', כ"ג) "ושם דרך אראנו בישע אלקים", ופירש רש"י ז"ל "ושם דרך - שעושין סימן באיזה דרך ילכו". . וּמַהִי אוֹתָהּ יְשׁוּעָה? הַקָּבָּ"ה בְּעַצְמוֹ – שֶׁזּוֹכֶה לָלֶכֶת בִּדְרָכִים יְשָׁרוֹת וְלִדְבֹּק בַּתַּכְלִית וּבְהַקָּבָּ"ה! כִּי מִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּמַהַלְכֵי חַיָּיו רוֹאֶה שֶׁהַקָּבָּ"ה נִמְצָא אִתּוֹ בְּכָל צַעַד וְשַׁעַל, כִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ"תהלים קכ"א, ה'. , וּמִכָּל מְאוֹרָע וְתַקְרִית בְּחַיָּיו הוּא לָמֵד מוּסָר לְחַיִּים. כָּךְ מְסֻפָּר עַל רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁנִּקְלַע לְחוֹבוֹת גְּדוֹלִים וְנֶאֱלַץ לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ לַלּוּדִיִּים, שֶׁהָיוּ אוֹכְלֵי אָדָם הַקּוֹנִים בְּנֵי אָדָם לְמַאֲכָלָם. הַלָּלוּ לָקְחוּ אֶת רַבִּי יוֹחָנָן וּפִטְּמוּ אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת שֶׁהֶחְלִיטוּ לְאָכְלוֹ. וּכְמִנְהַג הָרְשָׁעִים, נָתְנוּ לוֹ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת לְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה בְּטֶרֶם יַהַרְגוּהוּ. אָמַר לָהֶם רַבִּי יוֹחָנָן: רְצוֹנִי לִקְשֹׁר אֶתְכֶם וּלְהַכּוֹת כָּל אֶחָד מִכֶּם עַל רֹאשׁוֹ. קָשַׁר אֶת הַקְּבוּצָה וַהֲרָגָם וְחָזַר לְבֵיתוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם. וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה רַבִּי יוֹחָנָן חַי מִמַּה שֶּׁבְּיָדוֹ מִבְּלִי לַחֲסֹךְ לְמָחָר מְאוּמָה, וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ הוֹתִיר שַׂקִּית קְטַנָּה שֶׁל תַּבְלִין וְקָרָא עַל עַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם".

וּבַעֲלֵי הַמּוּסָר תְּמֵהִים: מַה קָּרָה לְרַבִּי יוֹחָנָן? מַה גָּרַם לוֹ לְשִׁנּוּי זֶה בְּחַיָּיו? וּמְבָאֲרִים שֶׁהַלּוּדִיִּים הֵם בַּעֲלֵי הַתַּאֲוָה הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ. גַּם אוֹכְלֵי הַשְּׁפַנִּים וְהַשְּׁקָצִים לְמִינֵיהֶם אֵינָם מַעֲלִים עַל דַּעְתָּם לֶאֱכֹל בְּנֵי אָדָם, וְהַלָּלוּ תְּאֵבִים לְדָבָר זֶה, מַה שֶּׁמֵעִיד עַל הֱיוֹתָם אֲדוּקִים וּרְדוּפִים אַחֵר תַּאֲוָתָם. וְרַבִּי יוֹחָנָן הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה שֶׁגַּם הַלָּלוּ שֶׁכָּל כָּךְ רָדְפוּ אַחַר תַּאֲוָתָם סוֹפָם שֶׁיָּצְאוּ מִן הָעוֹלָם לְלֹא מְבֻקָּשָׁם. אָמַר אִם כָּכָה, אֲנִי לָמָּה אֶתְאַמֵּץ עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי?! וּמֵאָז פָּסַק מִלַּחְשֹׁב עַל יוֹם הַמָּחָר!

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה