רָמַז הַכָּתוּב – נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ
עַם יִשְׂרָאֵל הֻזְהֲרוּ שֶׁלֹּא לִקְרַב קִרְבַת אִישׁוּת אֶל אֲחוֹת הָאָב, הִיא דּוֹדָתוֹ. וְהָעוֹבֵר וְעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי זֶה עָבַר עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁהִיא מֵהָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר "יֵהָרֵג וְלֹא יַעֲבֹר"ראה רמב"ם הלכות יסודי התורה (פרק ה'). . אַךְ מֵאִידָךְ גִּיסָא, מוֹצְאִים אָנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הִתִּירָה לָאָדָם לִשָּׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ אוֹ אֶת בַּת אָחִיוסנהדרין (ע"ו ע"ב) ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ב' הלכה י"ד). אמנם לדעת רש"י ז"ל (שם) לא הותרה אלא בת אחותו שמחבבה ביותר, אבל בת אחיו לא. ועיין בברכי יוסף (אבן העזר סימן ב' אות ה') שדן בזה באורך. ועוד עיין למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו "הליכות עולם" (חלק ז' עמוד רכ"ב) מהי ההוראה כיום לאדם החפץ לישא אחת מקרובותיו המותרות לו. , שֶׁהוּא בְּעֶצֶם דּוֹדָהּ, וְאַף הוֹסִיפוּ חֲכָמֵינוּ שֶׁמִּצְוָה לִשָׂאֶנָּה מִשּׁוּם "מִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלֵּם"ישעיה נ"ח, ז'. , וְעָלָיו נֶאֱמַר "אָז תִּקְרָא וְה' יַעֲנֶה"שם (פסוק ט'). . וְהַשְּׁאֵלָה כָּאן מִתְבַּקֶּשֶׁת מֵאֵלֶיהָ: וְכִי מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין דּוֹד וּבַת אָחִיו שֶׁמֻּתָּרִים וּמִצְוָה לְהִנָּשֵׂא, לְבֵין דּוֹדָה וּבֶן אָחִיהָ שֶׁאֲסוּרִים בְּאִסּוּר חָמוּר לְהִנָּשֵׂא?! הֲרֵי בִּשְׁנֵי הַמִּקְרִים יֶשְׁנָה אוֹתָהּ קִרְבַת דָּם, וְאוֹתוֹ אָדָם אֶמְצָעִי הַמְקַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם, אִם כֵּן מָה רָאֲתָה הַתּוֹרָה לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם הֶבְדֵּל כֹּה גָּדוֹל וּתְהוֹמִי?
וּבֵאֲרוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁטַּעַם הַדָּבָר הוּא בִּהְיוֹת שֶׁהָאִישׁ הוּא זֶה הַמְצֻוֶּה עַל נְשִׂיאַת אִשָּׁה וּמִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמִמֵּילָא אִם יִקַּח אָדָם אֶת בַּת אָחִיו אוֹ אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ - מִטֶּבַע הַדְּבָרִים הוּא שֶׁיַּרְגִּישׁ בַּגְרוּת וְאַחֲרָיוּת וּמְחֻיָּבוּת כְּלַפֶּיהָ, וּמִמֵּילָא יֶאֱהֲבֶהָ וְיִדְאַג לְסַפֵּק לָהּ אֶת כָּל צְרָכֶיהָ, וְלֹא יַחְסִיר מִמֶּנָּה דָּבָר, לָכֵן הִתִּירָה לוֹ הַתּוֹרָה לִשָׂאֶנָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אָדָם כְּלַפֵּי דּוֹדָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלַפֶּיהָ מְחֻיָּבוּת מְיֻחֶדֶת שֶׁל נְתִינָה כְּלַפֶּיהָ, אֶלָּא אַדְּרַבָּה מִטֶּבַע הַדְּבָרִים הוּא שֶׁיּוֹתֵר יְקַבֵּל מִמֶּנָּה, מִמֵּילָא לֹא תּוֹעִיל קִרְבָתָם לְמַלְּאוֹת אֶת חוֹבָתוֹ כְּלַפֶּיהָ, לָכֵן לֹא הִתִּירָה הַתּוֹרָה אֶת הַדָּבָרכן עולה מדברי רש"י ז"ל ביבמות (ס"ב ע"ב בד"ה "והנושא") שכתב שמתוך כך מחבב את אשתו, וכן מדברי רבינו תם (בתוספות שם בד"ה "והנושא") שכתב הטעם משום שהיא בת מזלו וטבעיהם דומים זה לזו, וכן מדברי רבינו טודרוס הלוי (בן אחיו של הרמ"ה) בעליות יבמות (פרק הבא על יבמתו) שכתב הטעם שמא אין לה ממון להנשא. . וְלָכֵן דָּרְשׁוּ עַל הַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אָחִיו אוֹ בַּת אֲחוֹתוֹ אֶת הַפָּסוּק "מִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם" שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ שֶׁיָּבִין הָאָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ וְלֹא יִתְעַלֵּם מִצְּרָכֶיהָ, וְיֶאֱהֲבֶהָ כְּגוּפוֹ וִיכַבְּדֶנָּה יוֹתֵר מִגּוּפוֹ כָּרָאוּי וְכַיָּאֶהכן כתב רבינו הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות (פרק ט"ו הלכה י"ט), עיין שם בדבריו. , וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִרְבֶּה הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.
שְׁלֵמָה הַמֶּלֶךְ ע"ה מְלַמְּדֵנוּ בְּסִפְרוֹ כִּי "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ"משלי כ"ז, י"ח. . וְהִנֵּה גַּם אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא כְּדֻגְמַת עֵץ הַתְּאֵנָה הַמֵּנִיב פֵּרוֹת מְתוּקִים וּמְשֻׁבָּחִים, הַמְעַנְּגִים אֶת הַנֶּפֶשׁ וַעֲרֵבִים לַחֵךְ. אַךְ בִּהְיוֹת שֶׁעֵץ הַתְּאֵנָה אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת פֵּרוֹתָיו בְּבַת אַחַת אֶלָּא לְאַט לְאַט, לָכֵן צָרִיךְ לְשָׁמְרוֹ תָּמִיד. וְאִם לֹא יַשְׂכִּיל בַּעַל הַתְּאֵנָה לְשָׁמְרָהּ כָּרָאוּי, דְּהַיְנוּ לְהַשְׁקוֹתָהּ כְּפִי צָרְכָּהּ וּלְגָדְרָהּ מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וּלְהַרְחִיק מֵעָלֶיהָ כָּל מִינֵי חֲרָקִים וּמַזִּיקִים – לֹא יִזְכֶּה זֶה לֵיהָנוֹת מִדֻּבְשָׁהּ, כִּי פֵּרוֹתֶיהָ יִלְקוּ אוֹ יִקָּטְפוּ עַל יְדֵי זָרִים, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים תֵּחָלֵשׁ הַתְּאֵנָה וּתְאַבֵּד כֹּחוֹתֶיהָ, וּמְיֻדָּעֵנוּ יִוָּתֵר עֵרֹם וְעֶרְיָה מִבְּלִי הֶמְשֵׁךְ לְבָנָיו אַחֲרָיו. כָּךְ גַּם אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדָם חוֹבָתוֹ לְמַלְּאוֹת כָּל צְרָכֶיהָ, לִשְׁמֹר אֶת בְּרִיאוּתָהּ וּלְהַרְבּוֹת בְּטוֹבוֹתֶיהָ, לְגָדְרָהּ בְּגֶדֶר הַצְּנִיעוּת וּלְהַרְחִיק כָּל מַזִּיק וּמְאַיֵּם מֵעָלֶיהָ, וּבְכָךְ יִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ"משלי ה', י"ח. ורעיון זה אמר לנו פעם הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א, ואנו רק הרחבנו את היריעה. .
מַתָּנוֹת רַבּוֹת מַעֲנִיק הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא לְכָל אָדָם בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו. חֶלְקָן רוּחָנִיּוֹת וְחֶלְקָן חָמְרִיּוֹת, חֶלְקָן נִגְלוֹת וְחֶלְקָן נִסְתָּרוֹת, אַךְ עַל מַתָּנָה אַחַתאמנם גם על השבת אמר הקב"ה "מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ושבת שמה", אולם זו ניתנת לכל אשר יחפוץ, מה שאין כן אשה טובה עליה אומרים רבותינו שרק בחיק ירא אלקים תנתן. אוֹמְרִים חֲזַ"ל כִּי הִיא מַתָּנָה טוֹבָה: אִשָּׁה טוֹבָה – מַתָּנָה טוֹבָהכן הובא ביבמות (ס"ג ע"ב) בשם בן סירא. ובספר "טובה תוכחת" לרבי יצחק חי בוכובזה זצ"ל רמז את הדבר בפסוק (משלי ה', י"ט) "אהבים ויעלת חן דדיה" סופי תיבות "מתנה". ודפח"ח. . וְכָךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים" – זֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה, "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד"משלי ט"ו, ט"ו. – זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה!דרשת רב בסנהדרין (ק' ע"ב). ובמדרש שוחר טוב (נ"ט, ב') נאמר "אשה טובה אין סוף לטובתה". לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם זָכִיתָ לְאִשָּׁה טוֹבָה הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה נִפְלָאָה שֶׁקִּבַּלְתָּ מִבּוֹרֵא עוֹלָם, לָכֵן חָלִילָה לְךָ לְזַלְזֵל בָּהּ אוֹ לְמַעֵט בְּעֶרְכָּהּ וַחֲשִׁיבוּתָהּ. כִּי לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה חוּץ מִלְּאֵשֶׁת נְעוּרִיםאימרת רב שמואל בר נחמן בסנהדרין (כ"ב ע"א). , וְאִם אָדָם עוֹד מִנְּעוּרָיו לֹא הִשְׂכִּיל לִשְׁמֹר עַל הַמַּתָּנָה שֶׁקִּבֵּל – אַל יִתְפַּלֵּא אִם בִּרְבוֹת הַיָּמִים חָלִילָה תִּלָּקַח מִמֶּנּוּ אוֹתָהּ מַתָּנָה, וְאוּלַי אֲפִלּוּ תִּנָּתֵן לְאִישׁ אַחֵר הַטּוֹב וְרָאוּי מִמֶּנּוּ. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּסנהדרין (כ"ב ע"ב). , כִּי הוּא זֶה שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּיוֹתֵר בְּחֶסְרוֹנָהּ, וּבְהִלָּקְחָהּ לֹא יָשׁוּב עוֹד לִהְיוֹת וְלִחְיוֹת כִּבְחַיֶּיהָ, לָכֵן יַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ לְהַרְבּוֹת בְּטוֹבָתָהּ כָּל הַיָּמִים, וּבִזְכוּת כָּךְ יִתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ"קהלת ט', ט'. .
הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לִמְצֹא אִשָּׁה לְיִצְחָק בְּנוֹ, קָרָא לֶאֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן וְצִוָּהוּ "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק"בראשית כ"ד, ד'. . וְרָאִינוּ פַּעַם דְּרוּשׁ נָאֶה עַל כָּךְ שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּכֶפֶל דְּבָרָיו "לִבְנִי לְיִצְחָק" בִּקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ לִשְׁלוּחוֹ שֶׁיְּחַפֵּשׂ אֶת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר בְּדַוְקָא, וְלֹא יַפְעִיל שִׁקּוּלִים שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה וְהַסְּבִיבָה, אֶלָּא אַךְ וְרַק לְפִי טוֹבָתוֹ שֶׁל הֶחָתָן הַמְיֹעָד. לְלַמֵּד לְכָל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל הַמַּגִּיעַ לְפֶרֶק הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלֹּא יִתְיַחֵס לְצִפִּיּוֹתֵיהֶם שֶׁל יְדִידָיו וְרֵעָיו, וְאַף לֹא לִרְצוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל הוֹרָיו וּקְרוֹבָיו, אֶלָּא אַךְ וְרַק לְטוֹבָתוֹ הָרוּחָנִית וְהַגַּשְׁמִית שֶׁלּוֹ. וְלֹא יָחוּשׁ לְמַה שֶּׁיֹּאמְרוּ הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, כִּי לֹא עִמָּם הוּא עָתִיד לַחְלֹק אֶת מַרְבִּית שְׁנוֹת חַיָּיו, וְלֹא הֵם אֵלּוּ שֶׁיַּנְעִימוּ וְיַצְלִיחוּ אֶת מַעֲרֶכֶת הַיְחָסִים שֶׁלּוֹ עִם רַעְיָתוֹ לֶעָתִידאמנם אין זה שולל את הכלל של "אין חכם כבעל הנסיון", ו"תשועה ברוב יועץ", שודאי יש לקבל עצה מן הגדולים ממנו, אלא שכשיועציו מעלים שיקולים שאינם נכונים – כאן אין לו לחוש ולהתייחס לדבריהם, אלא יראה רק את טובתו האמיתית שלו. .
אַחַת הַחוֹבוֹת שֶׁל הָאָדָם כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ הִיא לְאָהֲבָהּ. כָּךְ אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה"שיר השירים ח', ו'. – זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹמדרש רבה שיר השירים (פרשה ח'). , שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא מַמָּשׁ כְּגוּפוֹבכורות (ל"ה ע"ב). ובסנהדרין (כ"ח ע"ב) נאמר: "אשה כבעלה". וראה עוד בזהר הקדוש (שמות קי"ז ע"ב) מה שכתב בזה. , וְאֵשֶׁת הֶחָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵרשבועות (ל' ע"ב). ובירושלמי מסכת כתובות (ב', ט') נאמר "אשת ליסטים כליסטים". , אִם כֵּן כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל מַצָּב - כָּךְ אָמוּר הַבַּעַל לֶאֱהֹב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל מַצָּב. וְחֵפֶץ ה' הוּא שֶׁיֹּאהַב הָאָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִשְׂמַח בָּהּ, שֶׁעַל יְדֵי כֵּן מְקַיֵּם מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" שָׁבָה נִכְלֶלֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְזוֹכֶה לְהַשְׁלִים תִּקּוּן נִשְׁמָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִזְכֶּה וְיִירַשׁ חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּאכן כתב רבינו המהרח"ו זיע"א בספר הליקוטים (פרשת עקב) בדרוש על הפסוק "לא על הלחם לבדו יחיה האדם". עיין שם ותהנה. , וְעָלָיו אוֹמֵר הַכָּתוּב "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא"כן דרשו בסנהדרין (ע"ו ע"ב) על פסוק זה המופיע באיוב (ה', כ"ד). .