אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – מוֹעֶצֶת הַחֲכָמִים

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – מוֹעֶצֶת הַחֲכָמִים

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

אַחֲרָיוּת כְּבֵדָה רוֹבֶצֶת עַל כִּתְפֵיהֶם שֶׁל בֵּית הַדִּין, בִּהְיוֹתָם אֵלּוּ הַמּוֹרִים לָעָם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּןשמות י"ח, כ'. . וְאָמְנָם זְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לָאָדָם לִהְיוֹת מוֹרֶה וּמַדְרִיךְ לַאֲחֵרִים מַהִי הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה לֵילֵךְ בָּהּ, וּמָה הַמַּעֲשֶׂה הַנָּכוֹן לָהֶם לַעֲשׂוֹת, וְגַם שְׂכָרוֹ הָרַב עַל כָּךְ שָׁמוּר לוֹ בְּמֻשְׁלָם, אוּלָם חוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא מִצִּדּוֹ לְוַדֵּא שֶׁהָעֵצָה אוֹתָהּ הוּא מַשִּׂיא וְהַהַדְרָכָה אוֹתָהּ הוּא מַעֲנִיק הִיא בֶּאֱמֶת הַטּוֹבָה וְהַנְּכוֹנָה וְהַיְשָׁרָה עֲבוּרוֹ.

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי "מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה"משלי כ', ה'. . וּבֵאֵר בַּעַל הַמְּצוּדַת דָּוִד "שֶׁהֶחָכָם הָאֲמִתִּי דַּרְכּוֹ לְהַסְתִּיר אֶת עֲצָתוֹ בְּעֹמֶק הַלֵּב, וְיִקְשֶׁה לְזוּלָתוֹ לְהַשִּׂיגָהּ כְּדֻגְמַת מַיִם הַנִּמְצָאִים בְּמַעֲמַקֵּי הַיָּם". וְיֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ? מַה יֵּשׁ לְחָכָם כָּל כָּךְ לְהַסְתִּיר וּלְהַצְנִיעַ אֶת עֲצָתוֹ? הֲרֵי אוֹתוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צִוָּנוּ בִּמְקוֹם אַחֵר "אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו"משלי ג', כ"ז. , אִם כֵּן לָמָּה לֹא לְהַשִּׂיא עֵצָה טוֹבָה לְכָל מִי שֶׁיְּבַקְּשֶׁנָּה? וְכִי מַה יַּפְסִיד כְּבָר אָדָם מִלִּתֵּן עֵצָה טוֹבָה לַחֲבֵרוֹ?

תְּשׁוּבָה לַדָּבָר רָצִינוּ לוֹמַר בס"ד עַל פִּי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל הָרה"ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זִיעָ"א בְּלִקּוּטֵי מוֹהָרָ"ןתורה ז' אות ג'. וראה עוד בספרנו "דובב שפתי ישנים" (פרשת בהר) מש"כ בזה בס"ד. , שָׁם מוּבָא כִּי עֵצָה שֶׁאָדָם מַעֲנִיק זוּלָתוֹ אֵינָהּ סְתָם דִּבּוּר בְּעָלְמָא. הָעֵצָה בִּפְנִימִיּוּתָהּ הִיא סוּג שֶׁל זִוּוּג רוּחָנִי הַנַּעֲשֶׂה בֵּין הַמְיַעֵץ לַמִּתְיַעֵץ. כָּךְ אָמְרוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא כִּי הָאֵיבָר מִמֶּנּוּ נוֹבַעַת וְיוֹצֵאת הָעֵצָה הוּא אֵינוֹ הַמֹּחַ אֶלָּא דַּוְקָא... הַכְּלָיוֹתברכות (ס"א ע"א). , מֵהֶן נוֹבַעַת הָעֵצָה אֶל הַמֹּחַ וּמִשָּׁם לַפֶּה. וְיָדוּעַ הַדָּבָר כִּי הַכְּלָיוֹת הֵן כְּלֵי הַזֶּרַע וְהַתּוֹלָדָה שֶׁל הָאָדָם, מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ שֶׁבְּחִינַת הָעֵצָה הִיא כְּדֻגְמַת זִוּוּג רוּחָנִי בּוֹ מַשְׁפִּיעַ וּמַעֲנִיק הַמְיַעֵץ מֵחָכְמָתוֹ וּמִדַּעְתּוֹ לַזּוּלָתולכן נקרא הדבר "משיא עצה" מלשון נישואין, וכמו שאמרה חוה להקב"ה "הנחש השיאני" מלשון נשואין שבעצה שהעניק לה נעשתה בחינת זיווג, וזהו עומק דברי חז"ל שהנחש רצה לישא את חוה ובא עליה והטיל בה מזוהמתו. והדברים עמוקים. . וּמִכָּאן נַשְׂכִּיל וְנָבִין שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֶת זַרְעוֹ שֶׁל הָאָדָם אָסוּר לוֹ לְהוֹצִיא לְבַטָּלָה לְלֹא תּוֹעֶלֶת, וּכְשֵׁם שֶׁבָּרוּר לָנוּ שֶׁאַף אָדָם לֹא יַפְקִיר אֶת אוֹנוֹ לְכָל מָאן דְּבָעֵי, כָּךְ הוּא הַדָּבָר בְּהַשָּׂאַת עֵצָה יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁתִּהְיֶה מָעֳנֶקֶת לְאָדָם הָגוּןכמו שאמרו חז"ל (חולין קל"ג ע"א) "אמר רבי זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון הרי זה כזורק אבן למרקוליס". הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ וּלְיַשְּׂמָהּשאם לא כן עלול להחשב לו הדבר בבחינה של הוצאת זרע לבטלה, שפה של מעלה הוא כדוגמת פה של מטה (ברית קודש), וראה מה שהבאנו בענין זה ב"פרדס רמונים" חלק א' (מצוה נ"ה). וּלְהָפִיק מִמֶּנָּה תּוֹעֶלֶת חִיּוּבִית וְלֹא שְׁלִילִית חָלִילָהכן הביא הגה"ק רבי אליעזר פאפו זיע"א בספרו "יעלזו חסידים" (אות ק"ל) שאם מבקש אדם ממך עצה כיצד לעשות דבר שהוא נגד רצון הבורא אל תענהו, שנחשב אתה בזה למסייע ביד עובר עבירה. , וְרַק אָז רַשַּׁאי אָדָם לִתְּנָהּוראה עוד בספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (פרשת בהר) מה שכתבנו בזה. .לָכֵן הֶחָכָם אֵינוֹ מְמַהֵר לְהַשִּׂיא עֲצָתוֹ אֶלָּא לְמִי שֶׁרָאוּי לְכָךְ בֶּאֱמֶת.

וּמִשָּׁעָה שֶׁאָדָם בָּרוּר לוֹ שֶׁנָּכוֹן וְרָאוּי לוֹ לְיַעֵץ לְזוּלָתוֹ, שׂוּמָה עָלָיו לְוַדֵּא כִּי הָעֵצָה אוֹתָהּ הוּא נוֹתֵן הִיא בֶּאֱמֶת עֵצָה הוֹגֶנֶת וְטוֹבָה וּנְכוֹנָה בַּעֲבוּר הַמִּתְיַעֵץ. כִּי גָּדוֹל הוּא עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמַּשִּׂיא עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת, שֶׁעוֹבֵר עַל "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"ויקרא י"ט, י"ד. וכן הביא רש"י ז"ל בפירושו שם בשם התורת כהנים. והובא להלכה ברמב"ם הלכות רוצח (פרק י"ב הלכה י"ד). , וְעַל "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ"ויקרא כ', י"ז. וכן הביא רש"י ז"ל בפירושו שם. , וַהֲרֵי הוּא בִּכְלָל "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ"דברים כ"ז, י"ב. והובא בחפץ חיים (ארורין, ב'). , וְעַל כָּךְ תִּקְּנוּ לָנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן בְּכָל יוֹם "וְתַקְּנֵנוּ מַלְכֵּנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ"מתוך ברכות קריאת שמע של ערבית. הֵן כְּלַפֵּי עַצְמֵנוּ, וְהֵן כְּלַפֵּי אֲחֵרִים.

מִכְּלָל הַחִיּוּב לְהַשִּׂיא עֵצָה הוֹגֶנֶת לַזּוּלָת, שֶׁיִּשְׁקֹל הַמְיַעֵץ אֶת דִּבְרֵי שׁוֹאֲלוֹ בִּרְצִינוּת וּבְכֹבֶד רֹאשׁ, וְלֹא יְמַהֵר לְהָשִׁיב וּלְהַשְׁמִיעַ דְּבָרָיו. שֶׁכָּל עֵצָה הָעֲשׂוּיָה בִּמְהִירוּת הִיא סִכְלוּתכן כתב רש"י ז"ל בפירושו על ספר איוב (ה', י"ג). . כִּי כָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶחָכָם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּסְמְכוּ אֲחֵרִים עַל חָכְמָתוֹ, עִם כָּל זֹאת יִירָא הוּא מִן הַמִּשְׁגֶּה וְהַשִּׁבּוּשׁלשון רבינו יונה בפירושו על ספר משלי (י"ב, ט"ו). . וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאַחַת מִמִּדּוֹתָיו שֶׁל הֶחָכָם הַשָּׁלֵם הִיא לִהְיוֹת "יְרֵא הוֹרָאָה"כפי שהובא במסכת דרך ארץ זוטא (פרק ב') שלא יגיס אדם דעתו בהוראה, ובמסכת אבות (ו', ו') נאמר שאחד מקניני התורה הוא שאינו שמח בהוראה. וראה בשלחן ערוך חושן משפט (סימן י') מה שכתב בענין חובת הזהירות בהוראה. .

כְּמוֹ כֵן, לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכַּוָּנַת הַמְיַעֵץ בַּעֲצָתוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם, מִבְּלִי שׁוּם אִינְטֶרֶס וּנְגִיעָה אִישִׁית. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ שֶׁכָּל עֵצָה שֶׁהָיָה מְיַעֵץ הָיְתָה מַצְלִיחָה, שְׁאָלוּהוּ וְכִי נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהֶם לֹא נָבִיא אֲנִי (וְהַיּוֹם אוּלַי הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים "כֵּן, יֵשׁ לִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ..."), אֶלָּא כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מֵרַבּוֹתַי שֶׁכָּל עֵצָה שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֲצַת ה' הִיא תָּקוּם"מדרש ילקוט תהלים (סימן תרי"ז). . כַּמָּה זְהִירוּת יֵשׁ לַמְיַעֵץ לַחֲבֵרוֹ אוֹ לְתַלְמִידוֹ שֶׁלֹּא לְיַעֵץ לוֹ לְפִי טוֹבָתוֹ וְתוֹעַלְתּוֹ הָאִישִׁית, אֶלָּא אַךְ וְרַק לְפִי טוֹבַת הַשּׁוֹאֵל! וְרַק יִרְאַת שָׁמַיִם גְּדוֹלָה וַאֲמִתִּית הִיא זוֹ שֶׁתּוּכַל לְשָׁמְרוֹ שֶׁלֹּא לִנְטוֹת מִקַּו הַיֹּשֶׁר וּמִמִּדַּת הָאֱמֶת. וְה' הַטּוֹב יַנְחֶנּוּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וְיַצִּילֵנוּ מִשְּׁגִיאוֹת בְּתוֹרָתוֹ אָמֵן.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה