רָמַז הַכָּתוּב – כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל
דִּין תּוֹרָה הוּא שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, מִיָּד נֶאֱסָר הוּא בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנִּשְּׂאָה לְאִישׁ מִיָּד נֶאֱסֶרֶת בִּקְרוֹבָיו, וּבְרוֹב הַמִּקְרִים נוֹתַר הָאִסּוּר בְּעֵינוֹ אַף לְאַחַר פְּטִירַת אֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג. מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ עַל מִסְגֶּרֶת הַנִּשּׂוּאִין בְּעַם יִשְׂרָאֵל עַד כַּמָּה הִיא מְחַיֶּבֶת וּמַגְבֶּלֶת אֶת שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג אֶחָד כְּלַפֵּי הַשְּׁנִיָּה וְאַחַת כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי. שֶׁכֵּן רַבִּים הֵם הַחוֹשְׁבִים שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַנִּשּׂוּאִין הִיא אֵיזוֹ מְצִיאוּת מְרַתֶּקֶת הַפּוֹתַחַת בִּפְנֵי הָאָדָם שְׁעָרִים סְגוּרִים וּנְתִיבִים שֶׁעַד הַיּוֹם הָיוּ נְעוּלִים בְּפָנָיו, וּמְזַכָּה אוֹתוֹ אוֹ אוֹתָהּ בְּכָל מִינֵי זְכֻיּוֹת וַהֲטָבוֹת רוּחָנִיּוֹת וְגַשְׁמִיּוֹת. אַךְ שׁוֹכְחִים הֵם כִּי מֵאִידָךְ גִּיסָא יֶשְׁנָן גַּם מִגְבָּלוֹת וּמְחֻיָּבֻיּוֹת לֹא מְעַטּוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הֻזְהַרְנוּ וְנִצְטַוֵּינוּ בְּהִכָּנְסֵנוּ תַּחַת הַחֻפָּה, וְאִם חָלִילָה לֹא נְמַלְּאֵן כָּרָאוּי אֲזַי מָעַלְנוּ בַּשֻּתָּפוּת לֹא רַק עִם בֵּן אוֹ בַּת הַזּוּג, אֶלָּא גַּם עִם הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּמְצֵאת בֵּינֵיהֶם.
כָּךְ דָּרְשׁוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת עַל הַמִּשְׁפָּט הַיָּדוּעַ שֶׁכָּל חָתָן מִתְאַמֵּן עָלָיו רַבּוֹת קֹדֶם יוֹם חֻפָּתוֹ: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל"ראה בבא בתרא (מ"ח ע"ב) ובפירוש רש"י ז"ל שם, ובהגהת הרמ"א על השלחן ערוך אבן העזר (סימן כ"ז סעיף א'). – וְלִכְאוֹרָה מָה הַקֶּשֶׁר שֶׁל מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לְכָאן? וְכִי לֹא הָיָה מַתְאִים יוֹתֵר לוֹמַר "כְּדִין הַתּוֹרָה" אוֹ "כַּהֲלָכָה" וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה?! וּבֵאֲרוּ שֶׁבְּמִלִּים אֵלּוּ רוֹמְזִים בְּנֵי הַזּוּג זֶה לְזוֹ שֶׁכְּמוֹ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה עִם יִשְׂרָאֵל סָפַג מֵהֶם עֶלְבּוֹנוֹת וַחֲשָׁדוֹת, טְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת, מְרִיבוֹת וּמַחְלוֹקוֹת, וְעִם כָּל זֹאת מֵעוֹלָם לֹא עֲזָבָם וְלוּ לְרֶגַע, אֶלָּא אַדְּרַבָּה גַּם בַּזְּמַנִּים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר מָסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"שמות ל"ב, ל"ב. , כָּךְ גַּם בְּנֵי הַזּוּג הַנִּשָּׂאִים בְּרֶגַע זֶה מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם לִהְיוֹת יַחַד זֶה עִם זוֹ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם בְּכָל עֵת וּבְכָל מַצָּב, וְלָשֵׂאת בְּעֻלּוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי לַמְרוֹת כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו וּמִגְרְעוֹתָיו.
בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין מַשְׁמָעוּתָהּ נְטִילַת וְקַבָּלַת אַחֲרָיוּת. אִם עַד הַיּוֹם אַתָּה הָיִיתָ אַחֲרַאי רַק עַל עַצְמְךָ – הֲרֵי שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה גְּדֵלָה אַחֲרָיוּתְךָ פִּי שְׁנַיִםראה בספר "שיחות מוסר" להגר"ח שמואלביץ ז"ל (סוף מאמר כ"ג) מה שכתב בענין זה. . וְאִם עַד עַכְשָׁו אַתְּ הָיִית מְחֻיֶּבֶת רַק כְּלַפֵּי בּוֹרְאֵךְ – הֲרֵי שֶׁכָּעֵת נַעֲשֵׂית מְחֻיֶּבֶת גַּם כְּלַפֵּי בַּעֲלֵךְ. יוֹתֵר אֵינְכֶם לְבַד, וּכְבָר אֵינְכֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם, כָּל אֶחָד מְחֻיָּב לִדְאֹג לְזוּלָתוֹ לְכָל הַפָּחוֹת כְּמוֹ לְעַצְמוֹ. וְאִם אָדָם לֹא יְקַבֵּל וְיַפְנִים אֶת מְצִיאוּת זוֹ בְּמִסְגֶּרֶת נִשּׂוּאָיו אֲזַי מֻבְטָח לוֹ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ זוּגִיּוּת כּוֹשֶׁלֶת וּכְאוּבָה, רְצוּפָה מְרִיבוֹת וּמַעֲנוֹת וּמִכְשׁוֹלִים.
כָּךְ מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה"בראשית י"ב, ח'. וּבֵאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁתְּחִלָּה דָּאַג לְאָהֳלָהּ שֶׁל שָׂרָה, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן דָּאַג לְאָהֳלוֹ שֶׁלּוֹמדרש רבה בראשית (פרק ל"ט). ועיין בדברינו בספר "דובב שפתי ישנים" פרשת לך לך. . שֶׁכֵּן לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁחוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם כְּלַפֵּי אִשְׁתּוֹ שֶׁיֶּאֱהָבֶנֶּה כְּפִי שֶׁאוֹהֵב הוּא אֶת עַצְמוֹ, וְשֶׁיְּכַבְּדֶנָּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמְּכַבֵּד אֶת עַצְמוֹיבמות (ס"ב ע"ב) ורמב"ם הלכות אישות (פרק ט"ו הלכה י"ט). . כִּי כְּבוֹדָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הוּא כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַבַּעַל, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדָהּ וְיָקְרָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ – אֵין שׁוּם עֵרֶךְ וּמַעֲלָה גַּם לִכְבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ. וְלָכֵן יְעָצוּנוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד "לְעוֹלָם יֹאכַל אָדָם וְיִשְׁתֶּה פָּחוֹת מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִתְכַּסֶּה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וִיכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. שֶׁהֵן תְּלוּיִים בּוֹ, וְהוּא תָּלוּי בְּמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם"חולין (פ"ד ע"ב). רָצוּ לוֹמַר שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁקִּבַּלְתָּ אַחֲרָיוּת עֲלֵיהֶם – לָכֵן חוֹבָתְךָ לִדְאֹג שֶׁלֹּא יֶחְסַר לָהֶם מְאוּמָה, וְאִם חָלִילָה גָּרַעְתָּ מֵהֶם אֲפִלּוּ טִפַּת הַעֲרָכָה אוֹ קֻרְטוֹב שֶׁל כָּבוֹד הֲרֵי שֶׁכָּשַׁלְתָּ בְּתַפְקִידְךָ וְהִפְקַרְתָּ אֶת צֹאנְךָ בְּחֹסֶר אַחֲרָיוּת.
לָכֵן הוֹרוּ רַבּוֹתֵינוּ לָאָדָם: אִיתְּתָךְ גּוּצָא – גָּחִין לָחִישׁ לָהּ (תַּרְגּוּם: אִם אִשְׁתְּךָ קְטַנָּה – כְּפֹף עַצְמְךָ וּשְׁמַע דְּבָרֶיהָ)בבא מציעא (נ"ט ע"א) ובפירוש רש"י ז"ל שם. וראה שם בגמרא שחילקו על אילו דברים נאמר דבר זה. , רָצוּ לוֹמַר שֶׁאִם אִשְׁתְּךָ שׁוֹנָה מִמְּךָ בִּטְבָעֶיהָ – אַל תְּנַסֶּה לְשַׁנּוֹת אוֹתָהּ וּלְהַתְאִים אוֹתָהּ אֵלֶיךָ, אֶלָּא כְּפֹף אֶת עַצְמְךָ לִטְבָעֶיהָ וּלְמִנְהָגֶיהָ, וְהַתְאֵם אַתָּה אֶת עַצְמְךָ אֵלֶיהָ. כִּי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִיא מְחֻיֶּבֶת כְּלַפֶּיךָ – אַתָּה מְחֻיָּב כְּלַפֶּיהָ. וְכָל תֵּרוּצִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוֹעִילוּ לוֹ לָאָדָם כְּשֶׁיִּשָּׁאֵל מַדּוּעַ לַחֲבֵרָיו דָּאַג וְהֶעֱנִיק, וְאֶת שְׁכֵנָיו כִּבֵּד וְהֶעֱרִיךְ, וְרַק בְּמַעֲלַת אִשְׁתּוֹ זִלְזֵל וְהִמְעִיט, וְלֹא הֶעֱנִיק לָהּ דֵּי מַחְסוֹרָהּ אֲשֶׁר חָסֵר לָהּ.
גַּם הָאִשָּׁה מְחֻיֶּבֶת לְמַלְּאוֹת אֶת חֶלְקָהּ בַּמַּעֲרָכָה. כָּךְ מְתָאֶרֶת הַתּוֹרָה אֶת יַחֲסֵי הָאִשָּׁה כְּלַפֵּי בַּעְלָהּ: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"בראשית ב', כ'. , וּמִכָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל שֶׁכָּל הַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה וּבְלֹא חוֹמָה וּבְלֹא שִׂמְחָה וּבְלֹא בְּרָכָהיבמות (ס"ב ע"ב). . כִּי הָאִשָּׁה אֲמוּרָה לְשַׁמֵּשׁ לְבַעֲלָהּ לְמִשְׁעֶנֶת וּלְמָגֵן, לִתְמֹךְ בּוֹ בְּעֵת צָרָה וְלִשְׂמֹחַ עִמּוֹ בִּשְׁעַת שִׂמְחָה, וּבִלְעָדֶיהָ הָאִישׁ הוּא כִּיצוּר חֲסַר חוּט שִׁדְרָה שֶׁפְּגִיעוּתוֹ רַבָּה וּנְפִילָתוֹ קְרוֹבָה. וְעַל כֵּן זָכְתָה הָאִשָּׁה בְּעַם יִשְׂרָאֵל לַתֹּאַר הַמְיֻחָד "עֲקֶרֶת הַבַּיִת"ראה סוטה (מ"ד ע"א) ובפירוש המהרש"א שם. , דְּהַיְנוּ שֶׁהִיא עִקָּרוֹ שֶׁל הַבַּיִת וְהִיא זוֹ הַמְעַצֶּבֶת אֶת אָפְיוֹ. וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב: "אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד"משלי י"א, ט"ז. שֶׁאִשָּׁה בַּעֲלַת כִּשְׁרוֹן וָחֵן יוֹדַעַת לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹד בֵּיתָהּ, וְעַל רָמַת וְסִגְנוֹן הַחַיִּים שֶׁל קְרוֹבֶיהָ. וּבְמָקוֹם אַחֵר אָמַר הַכָּתוּב: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ"משלי י"ד, א'. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַכֹּל נָתוּן בִּידֵי הָאִשָּׁה: לִבְנוֹת אוֹ לַהֲרֹס, לְהַעֲלוֹת אוֹ לְהוֹרִיד - הַכֹּל תָּלוּי בַּעֲקֶרֶת הַבַּיִת. וְלָכֵן נִקְרֵאת אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאָדָם "בֵּיתוֹ"ראה יומא (ב' ע"א) ש"ביתו" זו אשתו, ובשבת (קי"ח ע"ב) אמר רבי יוסי מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי. , לוֹמַר שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה אִם הָאִישׁ מִטִּבְעוֹ הוּא מְסֻדָּר אוֹ מְבֻלְגָּן, קַמְצָן אוֹ פַּזְרָן, שָׂמֵחַ אוֹ דִּכְאוֹנִי – לְעוֹלָם אָפְיָם וְהֵלֶךְ רוּחָם שֶׁל הָאִישׁ וְהַיְלָדִים יִקָּבַע לְפִי הָאִשָּׁהולכן תמצא שגם יהדותו של האדם נקבעת דוקא על פי אמו ולא על פי אביו, וזה גם כן כנ"ל. . וְכָךְ אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: "הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹזְרִים לְקִיּוּם הַדָּת הוּא הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה"ראה ספר "מאזני צדק" (עמוד 121). , שֶׁהָאִשָּׁה הַכְּשֵׁרָה מְשַׁדֶּלֶת וּמְדַרְבֶּנֶת אֶת בַּעְלָהּ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וּפִיהָ וְלִבָּהּ שָׁוִים בִּתְפִלָּה זַכָּה עַל בַּעֲלָהּ וּבָנֶיהָ שֶׁיֵּלְכוּ בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים, וְתוֹמֶכֶת וּמְעוֹדֶדֶת אוֹתָם בְּכָל הָעִתִּים הַקָּשִׁים.
הַתּוֹרָה כּוֹתֶבֶת עַל בְּרִיאַת הָאִשָּׁה: "וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה, וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם"בראשית ב', כ"א-כ"ב. . וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁנִּבְרְאָה הָאִשָּׁה מִן הַצֵּלָע שֶׁהִיא קָשֶׁה לָכֵן הָאִשָּׁה מִטִּבְעָהּ קָשָׁה לְפִיּוּס וְאֵינָהּ מְמַהֶרֶת לְהִתְרַצּוֹתנדה (ל"א ע"ב). . וְחָשַׁבְנוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא לְחִנָּם בְּרָאָהּ הַקָּבָּ"ה דַּוְקָא מִן הַצֶּלַע וְלֹא מֵהַבָּשָׂר אוֹ מִכָּל דָּבָר אַחֵר, אֶלָּא שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַצֶּלַע הִיא קָשָׁה וּבְכָךְ מְגִנָּה עַל אֵיבָרָיו הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הָאָדָם, כָּךְ גַּם הָאִשָּׁה בְּקַשְׁיוּתָהּ שׁוֹמֶרֶת עַל כְּבוֹד בֵּיתָהּ וּמְסַיַּעַת בְּיַד בַּעְלָהּ בְּבִינָתָהּ הַיְתֵרָה. וְלָכֵן בְּמִצְוַת הַיִּבּוּם וְהַחֲלִיצָה צִוְּתָה הַתּוֹרָה שֶׁאִם מְסָרֵב הָאָח לְיַבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁנִּפְטַר אֲזַי תַּחְלֹץ לוֹ הָאִשָּׁה אֶת מִנְעָלוֹ, וְזֶה בִּהְיוֹת שֶׁהָאִשָּׁה הִיא כְּדֻגְמַת מִנְעָלָיו שֶׁל הָאָדָם הַמּוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים אוֹ חָלִילָה לְהֵפֶךְ, לָכֵן זֶה שֶׁסֵּרֵב לִשָּׂא אֶת אֵשֶׁת אָחִיו יַחְלֹץ אֶת מִנְעָלוֹכן כתב בעל הריקנאטי זצ"ל בפירושו על התורה (בראשית ל"ח). .
סִכּוּמָם שֶׁל דְּבָרִים הוּא שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַנִּשּׂוּאִין הִיא קֶשֶׁר מְזַכֶּה אַךְ גַּם מְחַיֵּב, כְּשֶׁכָּל אֶחָד מַשְׁלִים אֶת הַשֵּׁנִי בְּמַה שֶּׁחָסֵר לוֹ. וְכָךְ כּוֹתְבִים בַּעֲלֵי תּוֹרַת הַנֶּפֶשׁ כִּי הָאִישׁ – פְּשׁוּטוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהָאִשָּׁה – סוֹדוֹ. הָאִישׁ – כּוֹבֵשׁ, וְהָאִשָּׁה – נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת הַכֹּחַ לִכְבֹּשׁ. הָאִישׁ – גֶּזַע אִילָן גָּדוֹל, וְהָאִשָּׁה – מַעְיָן הַזּוֹרֵם תַּחְתָּיו וּמַשְׁקֵהוּ לְבִלְתִּי יִיבַשׁ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הֵם קֶשֶׁר בִּלְתִּי פּוֹסֵק שֶׁל נְתִינָה וְהַעֲנָקָה וְהַשְׁלָמַת הַזּוּלָת, וְעַל כָּל אֶחָד לְמַלְּאוֹת אֶת מְחֻיָּבוּתוֹ כְּלַפֵּי הַשֵּׁנִי, וְכִלְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זָ"ל: "לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה, וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ, וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה"!מדרש רבה (בראשית ה', ט').