אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – הָיָה הוֹוֶה וְיִהְיֶה

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – הָיָה הוֹוֶה וְיִהְיֶה

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

קְדֻשָּׁה יְתֵרָה מְיַחֶסֶת הַתּוֹרָה לָאֵפֶר הַמִּצְטַבֵּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ הֶעֱנִיקָה מִצְוַת עֲשֵׂה מְיֻחֶדֶת לְאִסּוּפוֹ, הַמִּתְקַיֶּמֶת רַק לְאַחַר טְבִילָה בְּמִקְוֵה טָהֳרָה וּלְבִישַׁת בְּגָדִים מְיֻחָדִים לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע. גַּם עַל אֹפֶן הַנָּחָתוֹ שֶׁל הָאֵפֶר הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה שֶׁתִּהְיֶה בְּנַחַת וּבְיִרְאַת כָּבוֹד, וְאַף יִחֲדָהּ מָקוֹם מְיֻחָד לְיֶתֶר הָאֵפֶר שֶׁהִצְטַבֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא נֶאֱסַף וּשְׁמוֹ "שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן". בְּנוֹסָף עַל כָּךְ, מוּבָא בַּתַּלְמוּד שֶׁנֵּס גָּדוֹל הָיָה נַעֲשֶׂה מִידֵי יוֹם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בְּעֵת שֶׁהָיָה הַכֹּהֵן מֵבִיא אֶת חֹפֶן הַדֶּשֶׁן וּמַנִּיחוֹ עַל הַכֶּבֶשׂ, לְפֶתַע הָיָה הָאֵפֶר נִבְלָע בְּקַרְקַע הַמִּקְדָּשׁ בְּדֶרֶךְ נֵס.

כָּל זֹאת מַרְאֶה לָנוּ שֶׁחֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה הֶעֱנִיקָה הַתּוֹרָה לְאוֹתוֹ אֵפֶר, מַה שֶּׁדּוֹרֵש מֵאִתָּנוּ לַחְקֹר וּלְבָרֵר מַה יֵּשׁ כָּל כָּךְ לְכַבֵּד אֶת אוֹתוֹ אֵפֶר חֲסַר תּוֹעֶלֶת וְתַכְלִית, וְלִנְהֹג בּוֹ בְּמִשְׁנֵה זְהִירוּת וְלַעֲשׂוֹת עֲבוּרוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים? הֲרֵי זֶה בְּסַךְ הַכֹּל קְצָת אֵפֶר וְלֹא שׁוּם דָּבָר אַחֵר?!

אֲבָל הַמִּתְבּוֹנֵן יִמְצָא בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁלֶּקַח גָּדוֹל וְחָכְמָה מֻפְלָאָה טָמַן לָנוּ הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוָה זוֹ, לֶקַח לְחַיֵּינוּ וּלְכָל מַה שֶּׁסְּבִיבֵנוּ. כִּי טִבְעוֹ שֶׁל הָאָדָם הוּא לְהִסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל כָּל דָּבָר כְּפִי מַה שֶּׁהוּא כָּרֶגַע: טוֹב אוֹ רַע, מוֹעִיל אוֹ מַזִּיק, גָּדוֹל אוֹ קָטָן, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס לְמַה שֶּׁהוּא הָיָה אוֹ לְמַה שֶּׁהוּא יִהְיֶה. וּפְעָמִים רַבּוֹת שֶׁהִסְתַּכְּלוּת מֻטְעֵית זוֹ מַפְסִידָה וְהוֹרֶסֶת לָנוּ רַבּוֹת בְּמֶשֶׁךְ חַיֵּינוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת. אָדָם שֶׁבֶּעָבָר הָיָה בַּעַל תַּפְקִיד חָשׁוּב, אוֹ בַּעַל סַמְכוּת מֻפְלָאָה, וְכָעֵת יָרַד מִגְּדֻלָּתוֹ - לֹא מִתְיַחֲסִים אָנוּ לַעֲבָרוֹ אֶלָּא לְמַה שֶּׁהוּא כָּרֶגַע. אָדָם שֶׁבֶּעָבָר הָיָה עָשִׁיר מֻפְלָג וּבַעַל צְדָקוֹת וְלַאַחֲרוֹנָה יָרַד מֵעָשְׁרוֹ – רוֹאִים אָנוּ אוֹתוֹ כְּכָל הָאָדָם. וְתַלְמִיד קָטָן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁאוּלַי יִהְיֶה גְּדוֹל הַדּוֹר הַבָּא אֵינֶנּוּ מְיַחֲסִים לוֹ חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת לְעֵת עַתָּה.

אַךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְלַמַּדְתָּנוּ שֶׁגַּם הָאֵפֶר, שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְשׁוּם שִׁמּוּשׁ נוֹכְחִי לָאָדָם – יֵשׁ לִנְהֹג בּוֹ בְּיִרְאַת כָּבוֹד, עַל עֶצֶם הֱיוֹתוֹ קָרְבָּן לְשֶׁעָבַר. נָכוֹן שֶׁכָּעֵת אֵינוֹ כְּלוּם, אֲבָל פַּעַם הוּא הָיָה – אָז אַל תְּבַזֵּהוּ. וְכָךְ מָצִינוּ שֶׁהִזְהִיר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֶת בָּנָיו: הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹברכות (ח' ע"ב) וסנהדרין (צ"ו ע"א). שֶׁאָמְנָם כָּעֵת כְּבָר אֵינוֹ חָכָם, וְאוּלַי אֲפִלּוּ אַתֶּם יוֹדְעִים בְּפֹעַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, אֲבָל בִּהְיוֹת שֶׁבֶּעָבָר הָיָה חָכָם – יֵשׁ לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹדוֹ לֹא פָּחוֹת מִכָּל חָכָם אַחֵר. וּמִנַּיִן לָמַד זֹאת? מִלּוּחוֹת הַבְּרִית. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁצִּוָּה הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה לְתַקֵּן אָרוֹן מְכֻבָּד לְלוּחוֹת הַבְּרִית, צִוָּהוּ לְהָנִיחַ בּוֹ גַּם כֵּן אֶת שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. לַמְרוֹת שֶׁבַּסּוֹף נַעֲשׂוּ לוּחוֹת חֲדָשׁוֹת, מִכָּל מָקוֹם אֵין לְזַלְזֵל בָּרִאשׁוֹנוֹת.

חֲזַ"ל מְסַפְּרִים עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ כִּנְשִׂיא יִשְׂרָאֵל, וּבְעִקְּבוֹת קַפְּדָנוּתוֹ עַל אֶחָד הַתַּלְמִידִים הֻחְלַט לְהַדִּיחוֹ מִתַּפְקִידוֹ וּלְמַנּוֹת אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִּמְקוֹמוֹ, וְכֵן הָיָה. לְיָמִים פִּיֵּס רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶת אוֹתוֹ תַּלְמִיד, וְהָעָלְתָה הַבַּקָּשָׁה לְהָשִׁיב אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְתַפְקִידוֹ. אֶלָּא שֶׁכָּאן נִתְקְלוּ חַכְמֵי הַדּוֹר בִּבְעָיָה: לֹא לְהַחְזִיר אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל - זֶה לֹא הוֹגֵן כֵּיוָן שֶׁרָאוּי הוּא לְתַפְקִידוֹ, וּלְהוֹרִיד אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי כֵּיוָן שֶׁמַּעֲלִים בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִים, עַד שֶׁהֻחְלַט לְבַסּוֹף לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַתַּפְקִיד, כַּמּוּבָא בְּתַלְמוּד כָּל הַמַּעֲשֶׂהראה ברכות (כ"ח ע"א). .

וּמֵהַנְהָגָה זוֹ שֶׁל חֲזַ"ל רָאִינוּ לִלְמֹד בס"ד שֶׁגַּם בִּבְנֵי אָדָם קַיָּםהַכְּלָל שֶׁל "מַעֲלִים בְּקֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִים". שֶׁאִם רָגִיל אָדָם לְמַעֲמָד אוֹ לְהִתְיַחֲסוּת מְסֻיֶּמֶת, מוּטָל עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כָּל שֶׁבִּיכָלְתֵּנוּ לְסַפְּקָהּ לוֹ וְלֹא לְחַסְּרָהּ מִמֶּנּוּ. וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל אֶת הַפָּסוּק "גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם"ישעיה ג', י"ד. –זֶה שֶׁרָגִיל לִיתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ וּפַעַם אַחַת לֹא נָתַן לוֹ, שֶׁנִּקְרָא גַּזְלָןאמרת רב הונא בברכות (ו' ע"ב). . שֶׁהוֹאִיל וְרָגִיל הוּא לְקַבֵּל זֹאת מִמְּךָ, נַעֲשֶׂה הַדָּבָר בְּגֶדֶר חוֹבָה שֶׁלְּךָ כְּלַפָּיו וְאָסוּר לְךָ לְמָנְעָהּ מִמֶּנּוּ.

כָּךְ מְסַפְּרִים רַבּוֹתֵינוּ עַל רַבָּא שֶׁפַּעַם אַחַת הִגִּיעַ אֵלָיו עָנִי בֶּן טוֹבִים וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּסְעֲדֵנוּ תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן. הִתְפַּלֵּא רַבָּא עַל הַדְּרִישׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאוֹתוֹ עָנִי בְּיַחַס לְמַצָּבוֹ הַנּוֹכְחִי, וְסָבַר לְסָרֵב לְבַקָּשָׁתוֹ. אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע נִכְנְסָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבָּא לְאַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ, וּבְיָדָהּ: תַּרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן! הֵבִין רַבָּא שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ זֹאת כְּדֵי לְלַמְּדוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהִתְיַחֵס גַּם לַעֲבָרוֹ וּלְהֶרְגֵּלָיו שֶׁל הָאָדָם, וּמִיָּד כִּבְּדו לָשֶׁבֶת וְלֶאֱכֹל מֵאוֹתָם הַמַּטְעַמִּיםכתובות (ס"ז ע"ב). . מַה שֶׁשּׁוּב מְלַמְּדֵנוּ שֶׁיֵּשׁ לְהִתְיַחֵס לֹא רַק לְמַצָּבוֹ הַנּוֹכְחִי שֶׁל הָאָדָם, אֶלָּא גַּם לַעֲבָרוֹ. יֶשְׁנָם בְּנֵי אָדָם שֶׁחָווּ בַּעֲבָרָם חֲוָיוֹת מְסֻיָּמוֹת, אוֹ גָּדְלוּ בִּסְבִיבָה וּבְחֶבְרָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁהִשְׁפִּיעָה עַל טִבְעֵיהֶם לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה, וְלָכֵן הֵם מִתְנַהֲגִים כַּיּוֹם כְּפִי שֶׁהֵם מִתְנַהֲגִים. וְגַם זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת לָנוּ לְעֵזֶר כְּדֵי לָדוּן אֶת הַזּוּלָת לְכַף זְכוּת, וּלְהָבִין אֶת הַשֵּׁנִי וּלְקַבְּלוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא וּלְכַבְּדוֹ כְּפִי טְבָעָיו וְהֶרְגֵּלָיו.

גַּם לֶעָתִיד יֶשְׁנָהּ חֲשִׁיבוּת רַבָּה בְּאֹפֶן הִתְיַחַסֵנוּ לְאָדָם אוֹ לְדָבָר. כָּךְ מְצַוִּים חֲכָמֵינוּ זָ"ל: "אַל תְּהִי בָּז לְכָל אָדָם וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם"אבות פרק ד' משנה ג'. . רְצוֹנָם לוֹמַר שֶׁגַּם אִם כָּעֵת נִרְאֶה לְךָ שֶׁאֵין בִּפְלוֹנִי שׁוּם צֹרֶךְ אוֹ תּוֹעֶלֶת – טָעוּת הִיא בְּיָדְךָ. פָּשׁוּט אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְהִסְתַּכֵּל קָדִימָה, לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד, לָכֵן אַתָּה חוֹשֵׁב כֵּן. לֹא תּוּכַל לָדַעַת מָתַי תִּצְטָרֵךְ אוֹתוֹ וּמָתַי תְּהֵא תָּלוּי בִּידִידוּתוֹ וּבְעֶזְרָתוֹ. פְּעָמִים שֶׁאָדָם מֵקֵל רֹאשׁוֹ וּמְאַבֵּד קֶשֶׁר עִם פְּלוֹנִי, וּלְיָמִים נוֹכָח לָדַעַת שֶׁאוֹתוֹ אֶחָד נַעֲשֶׂה בַּעַל תַּפְקִיד חָשׁוּב שֶׁרַק הוּא בִּיכָלְתּוֹ לַעְזֹר לוֹ. לֹא חֲבָל?! וְכַמָּה פְּעָמִים אָדָם זוֹרֵק חֵפֶץ בְּמַחְשָׁבָה שֶׁ"אֶת זֶה אֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶצְטָרֵךְ", וּבְדִיּוּק יוֹם לְמָחֳרָת נִצְרָךְ לוֹ הַדָּבָר הַזֶּה בְּיוֹתֵר?! לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם, לָכֵן גַּם אִם כָּעֵת הוּא נִרְאֶה כְּאֵינוֹ חָשׁוּב –הִזָּהֵר בּוֹ וְהַעֲרֵךְ אוֹתוֹ, שֶׁמִּי יוֹדֵעַ מַה יִּהְיֶה הָלְאָה.

וּמִטַּעַם זֶה הִזְהִירוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "שְׁלֹשָׁה אֵין מִתְקַנְּאִים בָּהֶם: נָכְרִי קָטָן, נָחָשׁ קָטָן, וְתַלְמִיד קָטָן"פסחים (קי"ג ע"א). והכוונה שאין להתגרות בהם ולצער אותם על חנם. . וְלָמָּה? הֲרֵי קְטַנִּים הֵם וּנְתוּנִים תַּחַת יָדִי וְשִׁפּוּטִי? אֶלָּא שֶׁעֲתִידִים הֵם לַעֲלוֹת וּלְהִתְגַּדֵּל, וַעֲלוּלִים לִנְקֹם בְּךָ בְּיוֹם מִן הַיָּמִיםכן פירש רש"י ז"ל שם. . לָכֵן אַל תִּסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם עַכְשָׁו שֶׁהֵם קְטַנִּים וַחֲלוּשִׁים, אֶלָּא רְאֵה מֶה עָתִיד לִהְיוֹת עִמָּהֶם, וְתִפְעַל גַּם בְּהֶתְאֵם לְמַעֲמָדָם הָעֲתִידִי. וְכָל זֶה לָמַדְנוּ מִמִּשְׁנֵה הַזְּהִירוּת שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לִנְהֹג בְּאֵפֶר הַקָּרְבָּנוֹת, עַל אַף שֶׁכָּרֶגַע אֵין בּוֹ שׁוּם תּוֹעֶלֶת עֲבוּרֵנוּ. וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָםדברים ל"ב, כ"ט. .

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה