אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב רָמַז הַכָּתוּב – בְּנֵה בֵּיתְךָ

פרדס רימונים - חלק ב

רָמַז הַכָּתוּב – בְּנֵה בֵּיתְךָ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

חֲשִׁיבוּת גְּדוֹלָה יֵשׁ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָדָם, זֹאת נִתָּן לִלְמֹד מִגִּלּוּי רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל הָאוֹמְרִים כִּי גָּלוּת הָאָדָם מִבֵּיתוֹ מְכַפֶּרֶת כָּל עָווֹן, וּמְסִירָה מֵעָלָיו עֹנֶשׁ מָוֶתראה ברכות (נ"ו ע"א), ובסנהדרין (כ"ו ע"א) אמרו שקשה טלטלת הגבר מביתו יותר מטלטלת האשה מביתה. , מַה שֶּׁמְּלַמְּדֵנוּ עַד כַּמָּה קָשׁוּר הָאָדָם וּתְלוּתִי בְּכָתְלֵי בֵּיתוֹ. כָּךְ שָׁגוּר בְּפִי הָעָם לוֹמַר כִּי בֵּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם זֶהוּ מִבְצָרוֹ, וְהַחֹסֶן הַנַּפְשִׁי שֶׁלּוֹ, כִּי כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא עַל הָאָדָם – עוֹד מִתְנַחֵם הוּא בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּיִת לַחְזֹר אֵלָיו, אַךְ מִשֶּׁמְּאַבֵּד אָדָם חָלִילָה אֶת מְקוֹם מְנוּחָתוֹ – אֵין לְךָ יוֹתֵר קָשֶׁה וְשָׁבוּר מִמֶּנּוּ. מִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאֵין צָרָה גְּדוֹלָה מִצָּרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָםראה ברכות (ז' ע"ב) שאמרו "קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג", ובשבת (י"א ע"א) אמרו "כל רעה ולא אשה רעה". , וְלָכֵן הִזְהִירוּ לָאָדָם שֶׁלֹּא יִמְכֹּר אֶת הַקַּרְקַע הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָכַשׁ בְּחַיָּיו, בִּהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ רֵאשִׁית אוֹנוֹ וְחָסְנוֹ שֶׁל הָאָדָםקידושין (נ"א ע"א). ועיין בספרנו "דובב שפתי ישנים" עה"ת (פרשת בהר) מש"כ בזה. .

אַךְ דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהַבַּיִת מְהַוֶּה לְמִשְׁעֶנֶת כֹּה חֲשׁוּבָה וְחִיּוּנִית בְּחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם, לָכֵן חוֹבָה עָלָיו לִבְחֹן וְלִשְׁקֹל הֵיטֵב אֵיזֶה בַּיִת הוּא בּוֹנֶה, הֵן בֵּיתוֹ הַגַּשְׁמִי וְהֵן בֵּיתוֹ הָרוּחָנִי, וְהַאִם בֵּיתוֹ חָזָק וְיַצִּיב דַּיּוֹ בִּכְדֵי לְהִתְקַיֵּם לְאֹרֶךְ יָמִים, וְכֵן שׂוּמָה עָלָיו לְוַדֵּא בְּכָל עֵת שֶׁאֵין יְסוֹדוֹת בֵּיתוֹ נֶחְלָשִׁים וּמִתְמוֹטְטִים. כִּי לֹא מְעַטִּים הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁזָּכוּ בְּחַסְדֵי הָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לְתִפְאָרָה – בַּיִת נָאֶה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים – כָּל מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ לָאָדָם כְּדֵי לְהַרְחִיב אֶת דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְברכות (נ"ז ע"ב). , אֶלָּא שֶׁבִּגְלַל שֶׁלֹּא יָדְעוּ לִשְׁמֹר וְלִפְקֹחַ, לַעֲקֹב וּלְהַשְׁגִּיחַ, הֵחֵלּוּ כָּל מִינֵי נְגָעִים לְמִינֵיהֶם לְחַלְחֵל וּלְהוֹפִיעַ בְּבֵיתָם, וּלְאַט לְאַט הִתְפַּשְּׁטוּ וְהִתְרַבּוּ בְּבֵיתָם, עַד שֶׁלֹּא עָלֵינוּ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים נֻתַּץ כָּל בֵּיתָם, וְכָל הַבִּנְיָן שֶׁבָּנוּ נֻפַּץ לִרְסִיסִים, וְכָךְ נוֹתְרוּ הֵם לְבַדָּם עֲרֻמִּים וְחַסְרֵי כֹּל.

כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע"ה: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" – חָכְמָה רַבָּה צָרִיךְ כְּדֵי לִבְנוֹת בַּיִת, וּבִינָה יְתֵרָה וּמְרֻבָּה מִכָּךְ נִדְרֶשֶׁת כְּדֵי שֶׁזֶּה הַבַּיִת יַעֲמֹד וְיִכּוֹן לָעַד. מִטַּעַם זֶה הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ" – גַּם אִם חָלִילָה קָשׁוּר אַתָּה בַּאֲזִיקֵי הַתּוֹעֵבָה וּבַאֲבִיזָרֶיהָ, עִם כָּל זֹאת אַל תָּעֵז לְהַכְנִיסָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתְךָ. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹלַעַת מְכַרְסֶמֶת וּמְקַלְקֶלֶת אֶת הַתְּבוּאָה - כָּךְ תְּכַלֶּה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת אֶת בֵּיתְךָ, עַד שֶׁלְּפֶתַע תְּגַלֶּה שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּנִיתָ נָפַל לְטִמְיוֹןראה אימרת רב חסדא בסוטה (ג' ע"ב) שקשה הפריצות בביתו של האדם כמו התולעת לשומשום, שמכלה ומקלקלת ומאבדת את כולו. . עָלֶיךָ לְהָבִין כִּי בֵּיתְךָ הוּא בֵּית מִקְדָּשׁ מְעַט, וּכְמוֹ שֶׁאֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה נִכְנָס כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה וְכָל מָתַי שֶׁרוֹצֶה – כָּךְ אֶל בֵּיתְךָ אַל תְּאַפְשֵׁר כְּנִיסַת כָּל אָדָם וְכָל זְמַן, כָּל מִינֵי מַכְשִׁירִים וְאֶמְצָעִי מֶדְיָה לְמִינֵיהֶם, כָּל סֵפֶר קְרִיאָה וְכָל הֶכְשֵׁר בִּלְתִּי יָדוּעַ– הַכֹּל צָרִיךְ לַעֲבֹר סִנּוּן וּבְדִיקָה קַפְּדָנִית, סֵלֶקְצְיָה מְדֻקְדֶּקֶת בַּרְרָנִית, מָה רָאוּי לְהִכָּנֵס לְבֵיתֵךְ נַאֲוָה קֹדֶשׁ וּמַה לֹּא.

אֲנָשִׁים שֶׁהִכְנִיסוּ אֶל בֵּיתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, וּמַכְשִׁירִים פְּסוּלִים הַמּוֹבִילִים אֶת גּוֹלְשֵׁיהֶם לִמְבוֹאוֹת אֲפֵלִים וַחֲשׁוּכִים – רָאוּ בִּרְבוֹת הַיָּמִים אֶת הַנְּגָעִים הַטְּמֵאִים הַחֲמוּרִים שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ עַל בְּנֵי בֵּיתָם, וּפְעָמִים שֶׁשּׁוּם טָהֳרָה כְּבָר לֹא תּוּכַל לַעֲזֹר, וְכָל יְגִיעָם הָלָך לָרִיק וְכָל לֵדָתָם הָיְתָה לְבֶהָלָה רַחֲמָנָא לִצְלַן. לָכֵן יְעָצוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתְךָ, וְלֹא הַכֹּל תָּבִיא בֵּיתְךָ"יבמות (ס"ג ע"ב). . גַּם אִם בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִצְדָקָה וּלְחֶסֶד, וּלְתוֹרָה וּלְקֵרוּב רְחוֹקִים, הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן יַהֲפֹךְ חָלִילָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַכְּלָל. כִּי בְּרֶגַע שֶׁתְּאַבֵּד אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת מִיָּדֶיךָ, וְלֹא תּוּכַל יוֹתֵר לִתְהוֹת עַל כָּל קַנְקַן הַמְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלֶיךָ – מִשָּׁם יָחֵל חָלִילָה הַהֶרֶס וְהַחֻרְבָּן שֶׁל בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַמְפֹאָר. מִי לָנוּ גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁקָּבַע אֶת בֵּיתוֹ בַּמָּקוֹם הַמֶּרְכָּזִי בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ, וּפָתַח אַרְבָּעָה פְּתָחִים לְבֵיתוֹ לְכָל עוֹבֵר וָשָׁבכן הובא באורך בסוטה (י' ע"א – ע"ב), עיין שם. , וְעִם כָּל זֹאת כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים בָּחַן וּבָדַק אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּעֶשֶׂר עֵינַיִם וַחֲשָׁדָם בְּכָל מַה שֶּׁרַק יָכוֹל לִהְיוֹתראה בבא מציעא (פ"ו ע"ב) שחשדם שמשתחוים לאבק רגליהם. , וְאַף לְשָׂרָה אִמֵּנוּ הַצַּדֶּקֶת לֹא אִפְשֵׁר לִשְׁהוֹת בִּמְחִצָּתָםכמו שכתוב (בראשית י"ח, ט') "ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל". ועיין בפירושו של רבינו אור החיים הקדוש זיע"א שכתב שם שכוונת המלאכים בשאלתם היתה להבהיר לאברהם שכל ביאתם היא בשביל לבשר בשורה לשרה ולא לו, עכת"ד. ואם כך הם הדברים, צריך להבין מדוע לא הכניסה אברהם אליהם שיבשרוה? אלא מכך למדת שאפילו עם מלאכים לא מצא אברהם לנכון להפגיש את אשתו, ולכן השיבם "הנה באהל" – צנועה היא. והדברים אמיתיים ומבהילים!!! . אִם כָּךְ הַדְּבָרִים הָיוּ אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִינוּ - קַל וָחֹמֶר שֶׁאֲמוּרִים הֵם לִהְיוֹת כָּךְ גַּם אֶצְלֵנוּ.

לָכֵן הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ לָאָדָם שֶׁלֹּא יְמַנֶּה אַפּוֹטְרוֹפּוֹס (אַב בַּיִת) בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לֵישֵׁב עִם חֶבֶר מֵרֵעָיו בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַדכך אמר רבי יהודה הנשיא בברכות (ס"ג ע"א) לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר (משלי י"ח, כ"ד) "איש רעים להתרועע". , שֶׁלֹּא לִיתֵן פֶּתַח לַיֵּצֶר הָרַע וְלִדְבַר מִכְשׁוֹל. כְּמוֹ כֵן יִרְאֶה לְפַקֵּחַ עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּכָל עֵת לֵידַע וּלְהִוָּדַע מִי הֵם חַבְרֵיהֶם וּמַה מַּעֲשֵׂיהֶם, וְיַרְחִיקֵם מִכָּל נִסָּיוֹן וּמִכְשׁוֹל, וְיוֹלִיכֵם בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים.

כְּשֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לִבְחֹר לוֹ מָקוֹם לָדוּר בּוֹ, לֹא יִתֵּן אֶת עֵינָיו רַק בְּעֵצִים וּבָאֲבָנִים, בְּמִסְפַּר הַחֲדָרִים וּבְסוּגֵי הַבְּרָזִים, וּבִשְׁאָר הַשִּׁקּוּלִים הַחָמְרִיִּים. שֶׁהֲרֵי עַד לִפְנֵי כַּמָּה עַשְׂרוֹת שָׁנִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ מְגַדְּלִים מִשְׁפָּחוֹת בְּנוֹת שְׁמוֹנָה יְלָדִים וְיוֹתֵר בְּחֶדֶר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, וּבְלִי כָּל הַלּוּקְסוּס וְהַפְּאֵר שֶׁל יָמֵינוּ הֶעֱמִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת מֻצְלָחִים וּמְחֻנָּכִים לְתִפְאָרָה. וְיוֹתֵר מִזֶּה: דַּוְקָא כְּשֶׁהָיוּ גְּדֵלִים מִסְפַּר יְלָדִים בְּחֶדֶר אֶחָד לָמְדוּ לַחְלֹק זֶה עִם זֶה, וּלְוַתֵּר זֶה לְזוֹ, מַה שֶּׁהוֹעִיל וְסִיֵּעַ לָהֶם רַבּוֹת בְּמַהֲלַךְ חַיֵּיהֶם. וְאִלּוּ הַיּוֹם שֶׁבְּהַרְבֵּה בָּתִּים לְכָל יֶלֶד יֵשׁ אֶת הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ, וְאֶת הָאָרוֹן שֶׁלּוֹ, וְאֶת הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ – צֵא וּרְאֵה מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ הוּא לַחְלֹק עִם אִשְׁתּוֹ בְּאוֹתָם דְּבָרִים...! אֶלָּא בְּעִקָּר יֵשׁ לָאָדָם לְהִתְמַקֵּד בְּסוּג הַשְּׁכֵנִים, בְּקִרְבַת הַבַּיִת לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, בַּנּוֹף הַנִּרְאֶה מֵחַלּוֹנוֹת הַבַּיִת וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ. אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁיִּקְבְּעוּ אִם בֵּיתוֹ יִכּוֹן לָעַד, וְלֹא יֶתֶר הַשִּׁקּוּלִים הַשּׁוּלִיִּים. לָכֵן צִּוָּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זָ"ל לִרְחֹק מִשָּׁכֵן רַעאימרת ניתאי הארבלי באבות (פרק א' משנה ז'). , וְעַם הָאָרֶץ חָסִיד אַל תְּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹאימרת רבי שמעון בן לקיש בשבת (ס"ג ע"א). ושימו נא לב שעל הרשע לא נאמר אלא שלא לגור בשכנות עמו, ואילו על עם הארץ חסיד (מה שנקרא כיום "דתי בכאילו") נאמר שלא לדור בשכונתו כלל, והמבין יבין... , שֶׁהַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂיםסוטה (ז' ע"א). , וְהוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַמשלי י"ג, כ'. .

כְּמוֹ כֵן יְעָצוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהַשְׁקִיעַ בִּרְכִישַׁת קַרְקַע. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמַּשְׁקִיעִים רַבּוֹת בְּרֶכֶב חָדִישׁ וּבְבִגּוּד יֻקְרָתִי וְבִנְפָשִׁים תְּדִירִים, אַךְ אֶת עִקַּר הַחֹסֶן וְהַבִּטָּחוֹן הַגַּשְׁמִי שֶׁל הָאָדָם – זֶהוּ בֵּיתוֹ – לֹא מִתְאַמְּצִים דַּי לְהַשִּׂיג. וְהִנֵּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה לִמְּדָנוּ שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם הַנְּכוֹנָה הִיא שֶׁבִּתְחִלָּה אָדָם יִבְנֶה בַּיִת, וְרַק אַחַר כָּךְ יַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְלֹא לְהֵפֶךְכך הובא בברכות (נ"ה ע"א) שאמר משה רבינו להקדוש ברוך הוא. . כְּמוֹ כֵן הוֹרוּ חֲזַ"ל לְאָדָם שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל תְּחִלָּה לִבְנוֹת בַּיִת וְרַק אַחַר כָּךְ לִישָׁא אִשָּׁהראה סוטה (מ"ד ע"א) ורמב"ם הלכות דעות (פ"ה הי"א). , מַה שֶּׁמְּלַמֵּד עַל הַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם קוֹרַת גַּג נֵאוֹתָה לְסַפֵּק לִבְנֵי בֵּיתוֹ. וְאָמְנָם לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה, וּפְעָמִים שֶׁבִּזְכוּת תַּלְיָא מִילְּתָא, אַךְ רַבִּים הֵם הָאֲנָשִׁים בְּדוֹרֵנוּ שֶׁיָּכְלוּ לְצַמְצֵם בְּהוֹצָאוֹתֵיהֶם עַד לִרְכִישַׁת בַּיִת, וּבִמְקוֹם זֹאת בָּחֲרוּ לְפַזֵּר וּלְהִתְפַּזֵּר בְּהוֹצָאוֹת מְיֻתָּרוֹת, וְלִחְיוֹת בְּרָמַת חַיִּים (גַּשְׁמִית) גְּבוֹהָה, וְאֶת מֵיטַב זְהָבָם וְכַסְפָּם הִשְׁלִיכוּ עַל דְּבָרִים חוֹלְפִים, וְאִלּוּ לְקוֹרַת גַּג לָהֶם וּלְיַלְדֵיהֶם לֹא דָּאֲגוּ, וְלֹא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה