לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ אוֹ אֵם אָבִיהָ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה.
וּכְפִי שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, גַּם כָּאן לֹא נֶאֶמְרָה אַזְהָרָה זוֹ אֶלָּא בְּאֹפֶן שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וּמֵאָז נֶאֱסָר עָלָיו לִקְרַב אֶל בַּת בְּנָהּ אוֹ אֶל אֵם אָבִיהָ. אוּלָם אִם לֹא קִדְּשָׁהּ אֶלָּא קָרַב אֵלֶיהָ בְּלֹא קִדּוּשִׁין לֹא נֶאֶסְרוּ עָלָיו מִדִּין תּוֹרָה הַקְּרוֹבוֹת הַנַּ"ל, אֶלָּא שֶׁחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גָּדְרוּ וְאָסְרוּ עָלָיו לִשָּׂא אֶת קְרוֹבוֹתֶיהָ הַלָּלוּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא קַיֶּמֶת, בִּהְיוֹת שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ וּמִתּוֹךְ שֶׁיִּהְיֶה מָצוּי בִּסְבִיבָתָהּ עָלוּל הוּא לְהִכָּשֵׁל בָּהּ בְּאִסּוּר עֲרָיוֹת הֶחָמוּריבמות (צ"ז ע"א) ורמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ב' הלכה י"א). .
עוֹד גָּדְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל וְאָסְרוּ עַל הָאָדָם לִשָּׂא אֶת בַּת בֵּן בְּנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ וְאֶת אֵם אֲבִי אִשְׁתּוֹ, וְאִם עָבַר אָדָם וּנְשָׂאָן הֲרֵי זֶה חַיָּב מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶםיבמות (כ"א ע"א) ורמב"ם הלכות אישות (פרק א' הלכה ו') ושלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו), עיין שם שלדעת השלחן ערוך אין להן הפסק, שלא כדעת הרמב"ם. .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל בִּתּוֹ שֶׁל בֵּן אִשְׁתּוֹ אוֹ עַל אֵם אָבִיהָ בְּחַיֶּיהָ הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים כָּרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד בְּעֵדִים וּבְהַתְרָאָה מוּמָתִים שְׁנֵיהֶם בשריפה, וְאִם בְּשׁוֹגֵג חַיָּבִים קָרְבַּן חַטָּאת. וְאִם הָיָה הַדָּבָר לְאַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי שְׁנֵיהֶם בְּכָרֵת בִּלְבַדסנהדרין (ע"ה ע"א) ורמב"ם (שם פרק א' הלכה ה' ופרק ב' הלכה ז' – ח'). .