לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה.
וְאַזְהָרָה זוֹ הִיא אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיְתָה זוֹ אֲחוֹתוֹ מִשְּׁנֵי הוֹרָיו, אֶלָּא רַק מִצַּד אָבִיו אוֹ רַק מִצַּד אִמּוֹרמב"ם הלכות איסורי ביאה (פרק ב' הלכה ג') ושלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו הלכה י'). .
כְּמוֹ כֵן לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאַזְהָרָה זוֹ מְדַבֶּרֶת בַּאֲחוֹתוֹ שֶׁנּוֹלְדָה דַּוְקָא מֵאֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לוֹ, וּבְאֹפֶן שֶׁכָּזֶה חַיָּב הוּא גַּם כֵּן מִשּׁוּם אַזְהָרַת "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ... לֹא תְגַלֶּה"ויקרא י"ח, ט'. הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵילכן נתבאר ביבמות (כ"ב ע"ב), וראה לעיל בבאור מצוה קצ"ב. . אֲבָל אִם הָיְתָה זוֹ אֲחוֹתוֹ מֵאֲנוּסַת אָבִיו אוֹ מִן הַזְּנוּת וּבָא עָלֶיהָ – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם אַזְהָרַת "עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ" הַנַּ"ל.
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל אֲחוֹתוֹ מִנְּשׂוּאַת אָבִיו הֲרֵי הֵם חַיָּבִים כָּרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים הֲרֵי הֵם חַיָּבִים פַּעֲמַיִם מַלְקוֹת, וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי הֵם חַיָּבִים שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, כַּנִּזְכָּררמב"ם שם (פרק ב' הלכה ה'). .