לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְגַלֶּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיו, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב אוֹתָהּ מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה.
וְאַזְהָרָה זוֹ הִיא אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיְתָה זוֹ אִמּוֹ יוֹלַדְתּוֹ, אֶלָּא אֵשֶׁת אָבִיו בִּלְבַד. אֲבָל אִם הָיְתָה זוֹ גַּם אִמּוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב גַּם מִשּׁוּם אַזְהָרַת "עֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְאִם אָבִיו הָיָה עוֹד בַּחַיִּים הֲרֵי זֶה חַיָּב גַּם מִשּׁוּם אַזְהָרַת "אֵשֶׁת אִישׁ" כַּנִּזְכָּרהרמב"ם בספר המצוות (מצוה של"א) ובהלכות איסורי ביאה (ריש פרק ב'). .
אִסּוּר עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיו חָל מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִן הַקִּדּוּשִׁין וּבֵין מִן הַנִּשּׂוּאִין, וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁאָבִיו גֵּרְשָׁהּ וְאַף לְאַחַר מוֹתוֹיבמות (כ"א ע"א) ורמב"ם (שם) ושלחן ערוך אבן העזר (סימן ט"ו הלכה ה'). .
וְהָעוֹבֵר וּבָא עַל אֵשֶׁת אָבִיו הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים כָּרֵת, וְאִם הָיָה בְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים דִּינָם מָוֶת בִּסְקִילָה, וְאִם הָיָה בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים חַטָּאת אַחַת. וְאִם הָיְתָה זוֹ אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא גַּם אִמּוֹ הֲרֵי הֵם חַיָּבִים שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת, כַּנִּזְכָּר לְעֵילראה לעיל בבאור הפשט מצוה ק"צ, ואכמ"ל. .