לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לִקְרַב אֶל אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁהִזְהִירָה אוֹתָנוּ עֲלֵיהֶן, וּבִכְלָלָן כָּל אֵלּוּ שֶׁבִּיאָתָן נֶאֶסְרָה עַל הָאָדָם בְּכָרֵת וְהַוָּלָד הַנּוֹלָד מֵהֶן הוּא מַמְזֵר, וְנוֹסָף עֲלֵיהֶן גַּם הַנִּדָּה שֶׁעַל אַף שֶׁאֵין וְלָדָהּ מַמְזֵר עִם כָּל זֹאת הִיא נִקְרֵאת "עֶרְוָה"כן דרשו בתורת כהנים על הפסוק "לא תקרבו לגלות ערוה", ואזהרה זו נכפלה בכמה לשונות ובכמה מקומות בתורה כגון מה שנאמר (שמות כ', י"ב) "לא תנאף" וכן נאמר (ויקרא י"ח, ל') "לבלתי עשות מחקות התועבת" ועוד, וכולם מכנה משותף להם של קרבה אל אחת מן העריות, ומכל אזהרה למדו רבותינו איזה חידוש ואזהרה, כפי שיבואר אי"ה כל אחד במקומו. .
וְכָל קִרְבָה שֶׁהִיא דֶּרֶךְ חִבָּה, כְּגוֹן הַחִבּוּק אוֹ הַנִּשּׁוּק אוֹ הַנְּגִיעָה הֲרֵי הִיא בִּכְלָל הָאַזְהָרָה הַנַּ"ל וַאֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה. וְעַל אַף שֶׁעַל גִּלּוּי עֶרְוָה דֶּרֶךְ בִּיאָה יֶשְׁנוֹ לָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת, כָּאן הוֹסִיפָה הַתּוֹרָה לָאו נוֹסָף עַל כָּל קִרְבָה אַף שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בִּיאָה, שֶׁגַּם הִיא אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָהכן מבואר בספרא (פרשת אחרי) שכל קרבה אסורה מן התורה, וקרבה דרך ביאה היא בכרת. וכן דעת הסמ"ג והמאירי ורבינו יונה ורוב הראשונים, וכן כתב הרמב"ם ז"ל ביד החזקה הלכות איסורי ביאה (פרק כ"א) שכל קרבה של תאוה או חיבה אל אחת מן העריות היא אסורה מן התורה, ולא רק הביאה עצמה. וכן פסק מרן השלחן ערוך באבן העזר (סימן כ' סעיף א'), וכן עיקר. וזה שלא כדעת הרמב"ן ז"ל בספר המצוות שלו (לא תעשה שנ"ג) שלא כלל באיסור התורה אלא את הביאה עצמה, ואילו שאר קרבות לדעתו אינן אסורות אלא מדבריהם. .
וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹסִיפוּ גָּדֵר לַדָּבָר שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה הַמַּרְגִּיל לְעֶרְוָה הֲרֵי הוּא אָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם, כְּגוֹן לִקְרֹץ וְלִרְמֹז לְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ לִשְׂחֹק אוֹ לְהָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ, וְכֵן אָסוּר לִשְׁמֹעַ קוֹל זִמְרָתָהּ וְלִרְאוֹת שַׂעֲרָה וּלְהָרִיחַ בְּשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ. וְכֵן אֵין נֶעֱזָרִים בְּאִשָּׁה עֵזֶר הַמֵּבִיא לְקֵרוּב, וְאֵין שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָהּ וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְכָל אִשָּׁה שֶׁהִיא אֲסוּרָה עַל הָאָדָם אָסוּר לִנְהֹג בָּהּ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְהָעוֹשֶׂה כֵן מַכִּים אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּתכן מבואר בסנהדרין (כ"ו ע"ב) ובשבת (ס"ב ע"ב) ובברכות (כ"ד) ובקידושין (ע') ובעוד כמה מקומות בתלמוד, וקובצו להלכה ברמב"ם (שם) ובשלחן ערוך (שם סימן כ"א) ובספרי האחרונים. .
יֶתֶר עַל כֵּן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאַף קִרְבָה שֶׁאֵין בָּהּ תַּאֲוָה כְּלָל, כְּגוֹן הַמְחַבֵּק וְהַמְנַשֵּׁק אֶת אֲחוֹתוֹ וְכַדּוֹמֶה, דָּבָר אָסוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים, מִלְּבַד קִרְבַת הָאָב וְהָאֵם לְיַלְדֵיהֶם שֶׁלֹּא בָּגְרוּ שֶׁמֻּתֶּרֶתשבת (י"ג ע"א), שם אמר עולא "לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב". והובא ברמב"ם (שם הלכה ו' – ז') ובשלחן ערוך (שם סעיף ז'). . וְכָל זֶה כַּמּוּבָן מִלְּבַד אִסּוּרִים נוֹסָפִים שֶׁעֲלוּלִים לְהִתְלַוּוֹת לְכָךְכגון איסור ההרהור בעריות, והסתכלות בעריות, והוצאת זרע לבטלה ועוד. , חֶלְקָם אִסּוּרֵי תּוֹרָה וְחֶלְקָם אִסּוּרִים מִדִּבְרֵיהֶם, וְיִתְבָּאֲרוּ אי"ה כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ.
וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁקָּרֵב בְּאַחַת מִן הַקְּרֵבוֹת הָאֲסוּרוֹת מִן הַתּוֹרָה הַלָּלוּ, הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹת.