לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אֶחָד מִסּוּגֵי הַטֻּמְאָה הַנִּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה הוּא טֻמְאַת הַזָּב, וְהוּא אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁזָּב מִפִּי אֲמִתּוֹ כְּעֵין לֵחָה שֶׁאֵין בָּהּ תַּאֲוָה אוֹ הֲנָאָה, וְלֹא נָבַע הַדָּבָר מֵחֲמַת אֵיזֶה גּוֹרֵם חִיצוֹן כְּגוֹן חֹלִי אוֹ מַאֲכָל אוֹ הִרְהוּר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶהתוספתא בזבחים (פרק ב'). ובנזיר (ס"ה ע"ב) למדו ממה שכתוב "זב מבשרו" שרק זיבה הבאה מאיליה נקראת זיבה, מה שאין כן מחמת חולי או כיוב"ז שאינה מטמאה כלל. עיין שם. , אֲזַי אִם רָאָה זִיבָה פַּעַם אַחַת דִּינוֹ כְּבַעַל קֶרִי, וְאִם פַּעֲמַיִם הֲרֵי זֶה טָמֵא בְּטֻמְאַת זִיבָה וְטָעוּן סְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּטְבִילָה בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, וְאִם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים נוֹסָף עָלָיו גַּם הַחִיּוּב לְהָבִיא קָרְבָּןכן מבואר בפסוקים, והובא במסכת זבים (פרק א') וברמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק ב'). וראה שם אילו ראיות מצטרפות זו לזו. .
הַכֹּל נִטְמָאִים בְּזִיבָה, וַאֲפִלּוּ הַקָּטָן וְהַגֵּר וְהָעֶבֶד וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וּצְרִיכִים לְהָבִיא עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִים לֶאֱכֹל בְּקָדָשִׁיםערכין (ג') וזבים (פרק ב') ורמב"ם (שם פרק ג' הלכה ו'). .
וְדִין הַתּוֹרָה הוּא שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַכֵּלִים בְּמַגָּע וּבְהֶסֵּט, וְאֶת בְּנֵי הָאָדָם בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְכֵן כָּל כְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לִרְכִיבָה בֵּין שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בַּעֲמִידָה, אוֹ בִּישִׁיבָה, אוֹ בִּשְׁכִיבָה, אוֹ שֶׁנִּתְלָה אוֹ שֶׁנִּשְׁעָן עֲלֵיהֶם, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה מַצָּעוֹת זֶה עַל גַּבֵּי זֶה אִם יָשַׁב עֲלֵיהֶם כֻּלָּם טְמֵאִיםרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב. .
וְכָל זְמַן שֶׁהַזָּב לֹא נִטְהַר מִטֻּמְאָתוֹ, מֻזְהָר הוּא שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס לְמִקְדָּשׁ וְלֹא לֶאֱכֹל מִן הַקֳּדָשִׁים. וְאִם עָבַר וְנִכְנַס אוֹ אָכַל הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, מִלְּבַד הָאִסּוּר שֶׁעָבַר בַּדָּבָרראה לעיל מצוה קס"ז אזהרת "שלא יאכל טמא מן הקדשים". .