לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה הַטְּמֵאִים בְּטֻמְאָה כָּל שֶׁהִיא לִכְשֶׁיִּרְצוּ לִטָּהֵר מִטֻּמְאָתָם בִּכְדֵי לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ בִּכְדֵי לֶאֱכֹל מִן הַקֳּדָשִׁים שֶׁיִּטְבְּלוּ בְּמֵי מִקְוֶה טָהֳרָה, וַאֲזַי יַעֲלוּ מִטֻּמְאָתָם וְיִטָּהֲרוּ וְיוּכְלוּ לַעֲסֹק בְּקָדָשִׁים.
וְאָמְנָם אֵין חִיּוּב לַטָּמֵא לִטְבֹּל וְלִטָּהֵר, אֶלָּא רַק אִם יַחְפֹּץ לִטָּהֵר לֹא יוּכַל רַק עַל יְדֵי הַטְּבִילָה בְּמֵי הַמִּקְוֶהכן נאמר בסיפרא (פרשת אחרי מות), והובא בספר המצוות לרמב"ם (עשה ק"ט) ובעוד ראשונים. . וּמִכָּל מָקוֹם מִמִּדַּת הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה לְטַהֵר אֶת עַצְמָם תָּמִיד בִּהְיוֹת שֶׁהַטֻּמְאָה מְאוּסָה וּמְגֻשֶּׁמֶת, וְהַטָּהֳרָה מוֹעִילָה וּמְזַכֶּכֶת אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָםכן הובא בספר החינוך בבאורו למצוה זו. .
מִדִּינֵי כַּשְׁרוּת מֵי הַמִּקְוֶה שֶׁתְּהֵא בַּמַּיִם כַּמּוּת מַסְפֶּקֶת שֶׁל מַיִם שֶׁכָּל בְּשָׂרוֹ שֶׁל הָאָדָם רָאוּי לָבוֹא בָּהֶם, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁהֵן אַרְבָּעִים סְאָהדהיינו 332 ליטר מים בקרוב, ועולה בשיעור אמה על אמה ברום שלוש אמות. ראה מסכת עבודה זרה (ע"ה ע"ב) ורמב"ם הלכות מקוואות (ריש פרק ד'). . כְּמוֹ כֵן שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שְׁאוּבִים, וְלֹא זוֹחֲלִים, וְלֹא מְכֻנָּסִים בְּתוֹךְ כְּלִי הַמִּטַּלְטֵל, וְעוֹד פְּרָטֵי דִּינִים רַבִּיםראה רמב"ם הלכות מקוואות ושלחן ערוך יורה דעה (סימן ר"א) כל דיני המקוואות ופרטיהם. .
מִדִּינֵי הַטּוֹבֵל שֶׁצָּרִיךְ לִטְבֹּל אֶת כָּל גּוּפוֹ בְּמַיִם, וּבְלֹא זֶה לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה. וְצָרִיךְ לְהָסִיר כָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּיִם, וְכָל שֶׁרוֹב גּוּפוֹ לֹא נָגַע בְּמַיִם מֵחֲמַת חֲצִיצָה כָּל שֶׁהִיא שֶׁמַּקְפִּיד עָלֶיהָ הֲרֵי שֶׁלֹּא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל אִם הַחֲצִיצָה הִיא עַל מִעוּט מִגּוּפוֹ אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ הֲרֵי שֶׁעָלְתָה לוֹ טְבִילָה מִדִּין תּוֹרָה, אַךְ חֲכָמִים פָּסְלוּ אֶת טְבִילָתוֹ. וְרַק אִם הָיְתָה הַחֲצִיצָה עַל מִעוּט גּוּפוֹ וְגַם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלֶיהָ אֲזַי אֵינוֹ חוֹצֵץ כְּלָל וּטְבִילָתוֹ כְּשֵׁרָה לַהֲלָכָהכן מבואר בשלחן ערוך (שם סימן ר"ב). .
וּמִטַּעַם זֶה תִּ?קְּנוּ עֶזְרָא הַסּוֹפֵר וּבֵית דִּינוֹ שֶׁאִשָּׁה הַבָּאָה לִטְבֹּל מִטֻּמְאָתָהּ תְּעַיֵּן הֵיטֵב בְּגוּפָהּ וְתַחְפֹּף וּתְסָרֵק כָּל שַׁעֲרָהּ כְּדֵי לְהָסִיר כָּל חֲצִיצָה שֶׁקַּיֶּמֶת, וּלְכָךְ נָהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם לִרְחֹץ עַצְמָן בְּמַיִם חַמִּים קֹדֶם טְבִילָתָןבבא קמא (פ"ב) ונדה (ס"ח) ורמב"ם הלכות מקוואות (פרק ב' הלכה ט"ז), והובא בשלחן ערוך (שם סימן קצ"ח), שם נתבארו כל דיני החציצה בטבילת האשה. .
וְיֶתֶר דִּינֵי הַמִּקְוֶה וְהַטְּבִילָה מוּבָאִים וּמְבֹאָרִים בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים, וְכָל הָעוֹבֵר וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִבְּלִי לִטְבֹּל וְלִטָּהֵר בְּמִקְוֵה טָהֳרָה הֲרֵי זֶה עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ.