לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּהֶמְשֵׁךְ לַתַּהֲלִיךְ הַטָּהֳרָה שֶׁל הַמְצֹרָע, מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַמִּטַּהֵר שֶׁיְּגַלְּחֶנּוּ הַכֹּהֵן הַמְּטַהֲרוֹ בְּתַעַר וְיָסִיר אֶת כָּל שְׂעַר גּוּפוֹ הַנִּרְאֶה, הֵן זְקָנוֹ וְהֵן גַּבּוֹת עֵינָיומלבד ריסי עיניו שמבואר בתוספתא בשם רבי יוסי הגלילי שאינו מגלחם. , לְרַבּוֹת שְׂעַר הָעֶרְוָה וּבֵית הַשֶּׁחִי, וּלְמַעֵט שֵׂעָר שֶׁבְּתוֹךְ הַחֹטֶם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה. וְאִם גִּלְּחוֹ שֶׁלֹּא בְּתַעַר, אוֹ שֶׁהוֹתִיר לוֹ אֲפִלּוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁלֹּא גִּלְּחָן – הֲרֵי זֶה לֹא עָשָׂה כְּלוּם, וְלֹא יֵצֵא יְדֵי חוֹבַת הַתִּגְלַחַתתורת כהנים, והובא במסכת נגעים (פרק י"ד) ובסוטה (ט"ז). .
לְאַחַר תִּגְלַחְתּוֹ, מְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְטוֹבֵל בְּמִקְוֵה טָהֳרָה, וּמֵאָז רַשַּׁאי הוּא לְהִכָּנֵס לִפְנִים מֵחוֹמַת הָעִיר, וְיוֹתֵר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּבִיאָה לְאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּב וּבְמוֹשָׁב וּבְמַשָּׂא, אַךְ עֲדַיִן מְטַמֵּא הוּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּעמשנה ריש מסכת כלים, ובבא בתרא (ט' ע"ב). וכן אסור המצורע בתשמיש המטה בימים אלו, אך המצורעת מותרת (כריתות ח'). . וְכַעֲבוֹר שִׁבְעָה יָמִים מְגַלְּחוֹ הַכֹּהֵן שׁוּב כְּבָרִאשׁוֹנָה, וּמְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְטוֹבֵל שֵׁנִית, וּבְכָךְ נַעֲשָׂה טָהוֹר לְגַמְרֵי מִטֻּמְאַת צָרַעְתּוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל טְבוּל יוֹם שֶׁמֻּתָּר בַּאֲכִילַת מַעֲשֵׂר, וְאָסוּר בַּאֲכִילַת תְּרוּמָה עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ, וְכֵן אָסוּר בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לְכַפֵּררמב"ם הלכות טומאת צרעת (פרק י"א), שם הביא את כל הדינים הנ"ל ועוד. , וּכְפִי שֶׁיְּבֹאַר אי"ה לְקַמָּןראה באור מצוה קע"ו. .
וְאִם עָבַר הַמְצֹרָע וְלֹא נִתְגַּלַּח כְּדִינוֹ, הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.