לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵלואפילו בקטן ובקטנה נוהגים דיני צרעת הבגד, אבל בבגדי הגוי לא נוהגים דיני צרעת הבגד. ובתוספתא מבואר שאף בגד של ישראל שהוסגר מחמת נגע ומכרו הישראל לגוי הרי זה טהור. ראה רמב"ם הלכות טומאת צרעת (פרק י"ג הלכה י"א). , שֶׁיִּרְאֶה עַל בִּגְדּוֹ סִימָנֵי נֶגַע צָרַעַת לָבוֹא אֶל הַכֹּהֵן שֶׁיִּפְסֹק אִם אָכֵן טָמֵא הַבֶּגֶד בְּנֶגַע צָרַעַת וְיִנְהַג בּוֹ בְּדִינֵי הַבֶּגֶד הַמְצֹרָעספר המצוות להרמב"ם (עשה ק"ב) וספר החינוך בבאור מצוה זו. .
סִימָנֵי צָרַעַת הַבֶּגֶד הֵם שְׁלֹשָׁה: הַיְּרַקְרַקהיינו שירוק הרבה ככנף הטווס וכענפי הדקל. תורת כהנים ותוספתא (נגעים פרק א'). וְהָאֲדַמְדַּםהיינו שאדום הרבה כזהורית יפה. ומצטרפים שני הגוונים הללו לטמא. וְהַפִּשְׂיוֹן. וְאִם מָצָא הַכֹּהֵן בַּבֶּגֶד כֶּתֶם בְּשִׁעוּר כִּגְרִיס הַקִּילְקִי מְרֻבָּע מֵהַגְּוָנִים הַנַּ"ל, הֲרֵי זֶה מַסְגִּיר אֶת הַבֶּגֶד לְמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה יָמִים, וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֶה: אִם פָּשָׁה הַנֶּגַע וְגָדֵל הֲרֵי זֶה טָמֵא וְשׂוֹרְפוֹ. וְאִם עָמַד בְּמַרְאֵהוּ וְלֹא פָּשָׂה, אוֹ שֶׁפָּשָׂה אֶלָּא שֶׁדָּהָה בִּמְעַט הַכֶּתֶם – אֲזַי יְכַבֵּס מְקוֹם הַנֶּגַע וְיַסְגִּיר הַבֶּגֶד שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית, וּבְסוֹפָם רוֹאֶה: אִם שׁוּב דָּהָה הַכֶּתֶם הֲרֵי זֶה מְכַבְּסוֹ וְטָהוֹר, וְאִם עָמַד בַּמַּרְאֶה שֶׁהֻסְגַּר בּוֹ בִּתְחִלָּה הֲרֵי זֶה טָמֵא וְשׂוֹרְפוֹ כֻּלּוֹ, וְאִם נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵהוּ מִירַקְרַק לַאֲדַמְדַּם אוֹ לְהֵפֶךְ הֲרֵי זֶה קוֹרֵעַ אֶת מְקוֹם הַנֶּגַע וְשׂוֹרְפוֹ, וּמְכַבֵּס אֶת שְׁאָר הַבֶּגֶד וּמַטְבִּילוֹ וְטָהֵרראה כל זה במסכת נגעים (פרק י"א), וברמב"ם הלכות טומאת צרעת (ריש פרק י"ב). .
וְאִלּוּ הֵם בְּגָדִים הָרְאוּיִים לִטָּמֵא? כָּל בֶּגֶד הָאָרוּג מִצֶּמֶר אוֹ מִפִּשְׁתִּים אוֹ הֶעָשׂוּי מֵעוֹרלמעט שאר מיני בדים ובגד העור וכיוב"ז שאינם נטמאים כלל. , וְשִׁעוּרוֹ הוּא לְכָל הַפָּחוֹת שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹתנגעים (פרק י"ב) ושבת (כ"ט). , וְצִבְעוֹ לָבָןלמעט בגד צבוע בידי אדם או בידי שמים שאינו נטמא בצרעת הבגד כלל, מלבד בגד עור הצבוע בידי שמים שנטמא. – הֲרֵי זֶה יָכוֹל לִטָּמֵא בְּטֻמְאַת צָרַעַת. וְאִם חָסֵר בּוֹ אֶחָד מֵהַתְּנָאִים הַנַּ"ל אֵינוֹ נִטְמָא כְּלָל. לְעֻמַּת זֹאת, כָּל כְּלִי הָרָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְגָדְלוֹ לֹא פָּחוֹת מִכְּרֹחַב הַגְּרִיס - הֲרֵי זֶה יָכוֹל לִטָּמֵא בְּטֻמְאַת צָרַעַתנגעים (פרק י"א) ורמב"ם (שם פרק י"ג). . וְיֶתֶר דִּינֵי טֻמְאַת הַכֵּלִים וְהַבְּגָדִים מְבֹאָרִים הֵיטֵב בָּרַמְבָּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיו, עַיֵּן שָׁם.
וּמִי שֶׁנִּצְטָרַע בִּגְדּוֹ וְלֹא נָהַג בּוֹ כְּדִינֵי הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן טֻמְאָתוֹ וּבְאָפְנֵי טָהֳרָתוֹ, הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.