לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁכָּל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה מִן הַטְּהוֹרוֹת אוֹ מִן הַטְּמֵאוֹת שֶׁמֵּתָה הֲרֵי הִיא מְטַמְּאָה אָדָם אוֹ כֵּלִים הַבָּאִים בְּמַגָּע עִמָּהּ, וּכְלֵי חֶרֶס נִטְמָאִים מִמֶּנָּה כְּבָר בְּהִכָּנְסָהּ תּוֹךְ חֲלַל הַכְּלִי אַף מִבְּלִי לָגַעַת בָּהּ כְּלָל. וְהַנּוֹשְׁאָהּ נִטְמָאִים אַף בְּגָדָיו שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בָּהֶם בְּעֵת שֶׁנְּשָׂאָהּכן מפורש בכתובים הנ"ל ובמשנה במסכת כלים (פרק א' משנה ב') וברמב"ם הלכות שאר אבות הטומאות (פרק א'). .
וְדִין טֻמְאַת נְבֵלָה הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה מִיתַת עַצְמָהּ, וּבֵין שֶׁנִּתְנַבְּלָה מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא כַּדִּין. אֲבָל אִם נִשְׁחֲטָה כַּדָּת וְכַדִּין אֲזַי בִּטְהוֹרוֹת הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָהואפילו היתה טריפה ואסורה באכילה, כל שנשחטה כדין הרי היא טהורה מלטמא. חולין (ע"ב ע"ב) ורמב"ם (שם). , וּבַטְּמֵאוֹת בְּכָל זֹאת נֶחְשֶׁבֶת נְבֵלָה וּמְטַמְּאָהּחולין (שם) ורמב"ם (שם סעיפים ב' – ג'). .
לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁאֵין הַנְּבֵלָה מְטַמְּאָה אֶלָּא בְּשִׁעוּר שֶׁל כַּזַּיִת לְכָל הַפָּחוֹת. וְדַוְקָא בְּשָׂרָה וְחֶלְבָּהּ הֵם הַמִּצְטָרְפִים לְכַזַּיִת לְטַמֵּא, אֲבָל עַצְמוֹתֶיהָ וְקַרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ אֵינָם מִצְטָרְפִים לְשִׁעוּר כַּזַּיִת לְטַמֵּא, וְרַק בִּהְיוֹתָם מְחֻבָּרִים לְכַזַּיִת מִבְּשָׂרָהּ הֲרֵי הֵם מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂאתורת כהנים (סוף פרשת שמיני) וחולין (קי"ז ע"ב) ורמב"ם (שם פרק א'). .
וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ שֶׁאַף נִבְלַת עוֹף טָהוֹר מְטַמְּאָה, אַךְ לֹא בְּמַגָּע אוֹ בְּמַשָּׂא אֶלָּא רַק בְּעֵת הֱיוֹת כַּזַּיִת מִמֶּנָּה בְּבֵית הַבְּלִיעָה בִּלְבַד. וּכְמוֹ יֶתֶר דִּינֵי הַטֻּמְאָה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל גַּם דִּינִים אֵלּוּ אֵינָם מַעֲשִׂיִּים בְּיָמֵינוּ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.