אור ברסלב
פרדס רימונים - חלק ב לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

פרדס רימונים - חלק ב

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכֹּהֲנִים הַכְּשֵׁרִים לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ בִּהְיוֹתָם שְׁתוּיֵי יַיִןכן דרשו בסיפרא על הפסוק "אתה ובניך אתך" – מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים. . וְאִם נִכְנַס כֹּהֵן לַמִּקְדָּשׁ וְעָבַד עֲבוֹדָה בִּהְיוֹתוֹ שְׁתוּי יַיִן הֲרֵי זֶה עָבַר עַל לָאו מִן הַתּוֹרָה וְלוֹקֶה, וּבְנוֹסָף עַל כָּךְ חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִםכן מבואר בסנהדרין (כ"ב ע"ב) והובא ברמב"ם הלכות ביאת המקדש (פרק א' הלכה א'). , וַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעָבַד פְּסוּלָהכן למדו בסנהדרין (שם) מסמיכות האזהרה ל"ולהבדיל בין הקודש ובין החול" ללמד שמחוללת עבודתו. והובא גם בזבחים (י"ז ע"ב) וברמב"ם (שם). . וְאִם רַק נִכְנַס מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים בִּהְיוֹתוֹ שְׁתוּי יַיִן מִבְּלִי לַעֲבֹד הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת בִּלְבַד וְלֹא מִיתָהכן דעת הרמב"ם ז"ל (שם הלכה ט"ו) וספר החינוך (מצוה קנ"ב), שלא כדעת הרמב"ן ז"ל (בספר המצוות ל"ת ע"ג) שהכניסה למקדש שתוי יין בלי לעבוד אינה אסורה מן התורה אלא רק מעלה מדבריהם. ולדעת הרמב"ם ז"ל המעלה מדבריהם היא רק עד המזבח, אבל מן המזבח ולפנים הרי זה בלאו. .

שִׁעוּר הַיַּיִן שֶׁיִּשְׁתֶּה וְיִתְחַיֵּב הוּא שֶׁשָּׁתָה בְּבַת אַחַת רְבִיעִית יַיִן חַי שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם. אֲבָל אִם שָׁתָה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית, אוֹ שֶׁשְּׁתָאוֹ בְּהַפְסָקוֹת, אוֹ שֶׁמְּזָגוֹ בְּמַיִם, אוֹ שֶׁהָיָה הַיַּיִן בֶּן פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים יוֹם – בְּכָל אֵלּוּ פָּטוּר מִמִּיתָה וּמִמַּלְקוֹת וַעֲבוֹדָתוֹ לֹא נִפְסְלָה. אוּלָם כָּל זֶה דַּוְקָא אִם שָׁתָה רְבִיעִית בְּצִמְצוּם, אֲבָל אִם שָׁתָה יֶתֶר עַל רְבִיעִית – אֲזַי אֲפִלּוּ הָיָה הַיַּיִן מָזוּג וּשְׁתָאוֹ בְּהַפְסָקוֹת עִם כָּל זֹאת חַיָּב מַלְקוֹת וּמִיתָה וַעֲבוֹדָתוֹ נִפְסֶלֶתכן למדו בכריתות (י"ג ע"ב), והובא להלכה ברמב"ם ז"ל בהלכותיו (שם הלכה א'). וראה בהשגות הראב"ד שם שחלק על דברי הרמב"ם לגבי חיוב מיתה לשותה יתר מרביעית יין מזוג, ומה שיישב ה"כסף משנה" את דברי הרמב"ם. .

וְאִם הָיָה הַכֹּהֵן שָׁתוּי מִשְּׁאָר מִינֵי שֵׁכָר וַאֲפִלּוּ מִן הֶחָלָב וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִלְּבַד הַיַּיִן גַּם כֵּן אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ, אוּלָם אֵין עֲבוֹדָתוֹ נִפְסֶלֶת בְּכָךְ, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל כָּךְ מִיתָה אֶלָּא מַלְקוֹת בִּלְבַדכן למדו בסיפרא (שמיני א', ב') מייתור הכתוב "יין ושכר" ללמד שעל השכר חייב רק מלקות, ועל היין חייב גם מיתה. והובא ברמב"ם (שם הלכה ב'). .

וּמֵחֲמַת אִסּוּר תּוֹרָה זֶה אָסוּר לְכֹהֲנֵי בֵּית אָב שֶׁזֶּהוּ יוֹם עֲבוֹדָתָם לִשְׁתּוֹת יַיִן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה. וְלִשְׁאָר אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר שֶׁל אוֹתוֹ שָׁבוּעַ אָסוּר לִשְׁתּוֹת בַּיּוֹם שֶׁמָּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה וְיִקְרְאוּ לָהֶם לְסַיְּעָם, אֲבָל בַּלַּיְלָה מֻתָּרִים. וּשְׁאָר כֹּהֲנִים שֶׁאֵין זֶה מוֹעֵד עֲבוֹדָתָם כְּלָל מֻתָּרִים לְגַמְרֵיתענית (ט"ו ע"ב) ורמב"ם (שם הלכה ו'). .

מִלְּבַד אִסּוּר תּוֹרָה זֶה עַל הַכֹּהֲנִים, אָסוּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת הָעֲזָרָה וְלִפְנִים בִּהְיוֹתָם שְׁתוּיֵי יַיִן אוֹ שִׁכּוֹרִים מִדִּין מוֹרָא הַמִּקְדָּשׁ וּכְבוֹדוֹ, אוּלָם אֵין בַּדָּבָר לָאו אוֹ מִיתָהכן כתב הרמב"ם ז"ל (שם הלכה י"ז) מסברא, וכן כתבו עוד ראשונים. .

בְּנוֹסָף עַל הַנַּ"ל, לָמְדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל מֵאַזְהָרָה זוֹ שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר תּוֹרָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְהוֹרוֹת הוֹרָאָה בִּהְיוֹתָם שְׁתוּיֵי יַיִן, כְּפִי שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן בְּחֵלֶק הַדְּרוּשׁ.

תוכן העניינים

פרדס רימונים - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה