לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה לְבַל יֹאכַל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל מֵחֶלְבָּם שֶׁל הַשּׁוֹר אוֹ הַכֶּבֶשׂ אוֹ הָעֵז, בֵּין כְּשֵׁרוֹת אוֹ טְרֵפוֹת אוֹ נְבֵלוֹת. וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נִמְצָא הַחֵלֶב: עַל הַקֶּרֶב, וְעַל הַכְּלָיוֹת, וְעַל הַכְּסָלִים, וְנוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם חוּטִים וּקְרוּמִים שֶׁל חֵלֶב הַמְפֻזָּרִים בִּמְקוֹמוֹת מְסֻיָּמִים בְּגוּף הַבְּהֵמָה, שֶׁגַם אוֹתָם יֵשׁ לְנַקֵּר וּלְהָסִיר, כַּמְבֹאָר בַּפּוֹסְקִיםמשנה ריש כריתות, ורמב"ם פרק שביעי מהלכות מאכלות אסורות, ושלחן ערוך יורה דעה (סימן ס"ד), עיין שם באורך בבאור החלבים והקרומים והגידים הדורשים ניקור. . אֲבָל הָאַלְיָה עַל אַף שֶׁמְּכֻנָּה בַּתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן "חֵלֶב" מִכָּל מָקוֹם מֻתֶּרֶת בָּאֲכִילָהכן מבואר בכריתות (ד' ע"א), והובא להלכה ברמב"ם הלכות מאכלות אסורות (פרק ז' הלכה ה') ובשלחן ערוך (שם סעיף ה'). .
כָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁלֹשׁ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ, אֲבָל חֵלֶב שְׁאָר הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת הֲרֵי הוּא מֻתָּר בָּאֲכִילָה. וְכֵן נִתְבָּאֵר בַּתַּלְמוּד שֶׁבְּאִם שָׁחֲטוּ אַחַת מִשְּׁלֹשׁ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ וְנִמְצָא בְּבִטְנָהּ שְׁלִיל, הַיְנוּ עֻבָּר, וַעֲדַיִן לֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אֲזַי חֶלְבּוֹ מֻתָּר בָּאֲכִילָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּאֵיבָר מִמֶּנָּה וְאֵינוֹ יְלוּד בִּפְנֵי עַצְמוֹחולין (ע"ד ע"א) וברמב"ם (שם) ובשלחן ערוך יורה דעה (סימן ס"ד). וגבי עובר שכלו לו חדשיו עיין לקמן בחלק הדרוש. .
וְאִם עָבַר אָדָם וְאָכַל בְּמֵזִיד כַּזַּיִת מִן הַחֲלָבִים הָאֲסוּרִים הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת, וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה וְחַיָּב מַלְקוֹת. וְאִם אֲכָלוֹ בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָהמשנה בריש כריתות, וברמב"ם (שם). .