לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַרְבָּעָה מִינֵי קָרְבָּנוֹת קַיָּמִים בַּמִּקְדָּשׁ. שְׁלֹשָׁה מֵהֶם נִתְבָּאֲרוּ כְּבָר מַעֲשֵׂיהֶם וְדִינֵיהֶם לְעֵילהעולה (מצוה קט"ו) והחטאת (מצוה קל"ח) והאשם (ק"מ). , וְהָרְבִיעִי מֵהֶם הוּא קָרְבַּן זֶבַח הַשְּׁלָמִים. וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַקְרִיב אֶת זֶבַח הַשְּׁלָמִים כְּדִינָיו וּכְהִלְכוֹתָיו, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲלֶה הַזֶּבַח לְרָצוֹן, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'.
קָרְבַּן הַשְּׁלָמִים קָרֵב מִן הַבָּקָר מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, מִן הַגְּדוֹלִים וּמִן הַקְּטַנִּים, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹתמנחות (ק"ז ע"ב), וספר החינוך בבאורו למצוה זו. ושם נתבאר שגדר "קטנים" הוא מבן שמונה ימים ועד לשנה, וגדר "גדולים" בבקר הוא משנה ועד שלוש שנים, ובצאן הוא משנה ועד שתי שנים. ולאחר מכן נפסל מלהקריבו. . וּמִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי סוּגֵי שְׁלָמִים:
שַׁלְמֵי צִבּוּר - הֵם שְׁנֵי כְּבָשִׂים הַמּוּבָאִים יַחַד עִם קָרְבַּן לֶחֶם הַתְּנוּפָה בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, אוֹתָם מֵנִיף הַכֹּהֵן בְּעוֹדָם חַיִּיםוכן מניף בשנית את החזה והשוק לאחר שחיטת הכבשים, ראה הלכות תמידין ומוספין (פרק ח' הלכה י"א) כל סדר ההקרבה באורך. , וּלְאַחַר מִכֵּן שׁוֹחֲטָם בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ כָּעוֹלָה, וּמַזֶּה הַכֹּהֵן מִדָּמָם עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ כָּעוֹלָה, וּמַפְשִׁיט הַזֶּבַח מֵעוֹרוֹ וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִים וּמוֹלְחָם וּמַקְטִירָם, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכַל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁםמנחות (כ' ע"א) ורמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק ט' הלכה ד'). .
שַׁלְמֵי יָחִיד – הֵם שַׁלְמֵי חֲגִיגָה, וְשַׁלְמֵי תּוֹדָה, וְשַׁלְמֵי נָזִיר. וּמוּבָאִים כָּל אֶחָד כְּדִינוֹ, בְּתוֹסֶפֶת מִצְוַת הֲנָפַת הַשְּׁלָמִים עַל יְדֵי הַכֹּהֵן וְהַבְּעָלִים יַחַד. לְאַחַר מִכֵּן מֻקְטָרִים חֵלֶק מֵהָאֵיבָרִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְחֶלְקָם נֶאֱכַל עַל יְדֵי הַכֹּהֵן, וְחֶלְקָם עַל יְדֵי הַבְּעָלִים, כַּמְבֹאָר בָּרַמְבָּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוראה פרק ט' מהלכות מעשה הקרבנות כל פרטי הדינים ואופן ההנפה שמניף הכהן עם הבעלים. .
וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְשִׁנָּה מִסֵּדֶר וּמֵאֹפֶן עֲשִׂיַּת הָאָשָׁם וְהַקְרָבָתוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.