לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁעַל עֲבֵרוֹת מְסֻיָּמוֹת שֶׁעָבַר אָדָם עָלָיו לְהָבִיא קָרְבָּן הַנִּקְרָא "קָרְבַּן אָשָׁם". עַל הַסְּפֵקוֹת מֵבִיא "אָשָׁם תָּלוּי"ראה פרטיו וענייניו לעיל בבאור מצוה קכ"ח. , וְעַל הַוַּדָּאִיּוֹת מֵבִיא "אָשָׁם וַדַּאי"ראה פרטיו וענייניו לעיל בבאור מצוה קכ"ט. . וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַקְרִיב אֶת הָאָשָׁם כְּדִינָיו וּכְהִלְכוֹתָיו, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְכַּפֵּר לְבַעַל הַקָּרְבָּן עַל חֶטְאוֹ אֲשֶׁר חָטָארמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק ט' הלכה א'). .
קָרְבַּן הָאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִזִּכְרֵי כְּבָשִׂים אוֹ אֵילִים בִּלְבַד. מַה שֶּׁאֵין כֵּן נְקֵבָה, אוֹ שְׁאָר מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁהֵם פְּסוּלִים לְקָרְבַּן אָשָׁם. וּמִצְוַת הַתּוֹרָה לִשְׁחֹט אֶת הָאָשָׁם וְלִזְרֹק אֶת דָּמוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמַעֲשֵׂה קָרְבַּן הַחַטָּאת, רַק שֶׁבְּחַטָּאת הָיָה הַכֹּהֵן זוֹרֵק אֶת הַדָּם לְמַעְלָה מִחוּט הַסִּקְרָא הַכָּרוּךְ סָבִיב הַמִּזְבֵּחַ, וְאִלּוּ בְּאָשָׁם הָיָה זוֹרְקוֹ מִתַּחַת לְחוּט הַסִּקְרָאראה לעיל בבאור מצוה קל"ח. ומקור הדברים ברמב"ם פרק ה' ממעשה הקרבנות. והדברים נכונים לגבי כל סוגי האשמות, מלבד אשם המצורע שיש כמה שינויים באופן קבלת דמו, כמבואר ברמב"ם הלכות מחוסרי כפרה (פרק ד'). עיין שם. . לְאַחַר מִכֵּן הָיָה הַכֹּהֵן מַפְשִׁיט אֶת הַכֶּבֶשׂ מֵעוֹרוֹ וּמוֹצִיא אֶת הָאֵמוּרִים וּמוֹלְחָם וְזוֹרְקָם עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וְיֶתֶר הַבָּשָׂר הָיָה נֶאֱכָל לְזִכְרֵי הַכֹּהֲנִים בְּעֶזְרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּבְשַׂר קָרְבַּן הַחַטָּאת.
וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְשִׁנָּה מִסֵּדֶר וּמֵאֹפֶן עֲשִׂיַּת הָאָשָׁם וְהַקְרָבָתוֹ הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה.