לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
כְּבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁכָּל מִנְחָה הַקְּרֵבָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָסְרָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹתָהּ חָמֵץראה לעיל מצוה קי"ז. . וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁגַּם אֶת שְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱכָלִים לַכֹּהֲנִים לֹא לְהַחְמִיץ, בֵּין בְּעֵת הַלִּישָׁה, בֵּין בְּעֵת הָאֲפִיָּה, וּבֵין בְּכָל שָׁלָב קֹדֶם שֶׁקָּרְבָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְהָעוֹבֵר וּמְחַמֵּץ אֶת שְׁיָרֵי הַמִּנְחָה בְּאֶחָד מֵהָאֳפָנִים הַנַּ"ל הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹתמנחות (נ"ה ע"א) והובא ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פרק י"ב הלכה י"ד – ט"ו). . אוּלָם מִשָּׁעָה שֶׁעָלְתָה הַמִּנְחָה עַל רֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, אִם לְאַחַר מִכֵּן הֶחְמִיץ אֶת הַקֹּמֶץ אוֹ אֶת הַשְּׁיָרִים אֵינוֹ לוֹקֶה עַל כָּךְבמנחות (נ"ז ע"א) נתבאר שלאחר הקטרת המנחה ודאי שלא עובר על חימוצה. ונסתפק שם רב מרי באופן שהעלה המנחה על ראש המזבח אך עדין לא הקטירה אם כעת עובר על חימוצה או לא, והגמרא נשארה בתיקו. וברמב"ם פסק מספק לקולא שכבר משהעלה המנחה למזבח אין רשות להלקותו על חימוצה של המנחה ושייריה. ומכל מקום עיין בבאור "יכהן פאר" על הרמב"ם לרבי חנוך צבי הכהן לוין זצ"ל שתמה כמה תמיהות על דברים אלו, ולכן פירש את הדברים בדרך אחרת. עיין שם. .
עוֹד לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ זָ"ל שֶׁהַמְחַמֵּץ אֶת הַמִּנְחָה וְאֶת שְׁיָרֶיהָ, עַל אַף שֶׁכְּבָר הֻחְמְצוּ לִפְנֵי כֵּן, עִם כָּל זֹאת הֲרֵי זֶה חַיָּב וְלוֹקֶהכן למד רבי יוחנן במנחות (נ"ו ע"ב), ונפסק להלכה ברמב"ם (שם הלכה י"ד). . וְכֵן אִם עָשָׂה בָּהֶן כַּמָּה פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל חִמּוּץ, הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּל פְּעֻלָּה וּפְעֻלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּכגון שלשה עם חמץ וקטפה וערכה ואפאה ובישלה – הרי זה חייב מלקות על כל שלב ושלב בפני עצמו. ולמדו זאת בגמרא במנחות (נ"ו) מכפילות הפסוק "לא תעשה חמץ" ו"לא תאפה חמץ". עיין שם. והובא להלכה ברמב"ם (שם). . וַאֲפִלּוּ רַק הֵנִיחַ שְׂאוֹר עַל גַּבֵּי עִסָּתָהּ וְנִתְחַמְּצָה מֵאֵלֶיהָ הֲרֵי זֶה חַיָּב עַל כָּךְ מַלְקוֹתכן הובא במנחות (נ"ו ע"ב) וברמב"ם (שם הלכה ט"ז). . אוּלָם כָּל זֶה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בַּמִּנְחָה וּבִשְׁיָרֵי מִנְחָה הַכְּשֵׁרוֹת לִקָּטֵר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִנְחָה פְּסוּלָה וּשְׁיָרֶיהָ שֶׁהַמְחַמְּצָן הֲרֵי זֶה פָּטוּרכן למדו במנחות (נ"ז ע"א) מלשון הכתוב (ויקרא ב', י"א) "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ" – דוקא הקריבה ולא הפסולה שאינה קריבה. .