לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לִגְזֹל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּראה לקמן מצוה רכ"ט בבאור אזהרה זו ודיניה. . וּמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל מִי שֶׁעָבַר עַל אַזְהָרָה זוֹ וְגָזַל דָּבָר מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיָּשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל לִבְעָלֶיהָ.
בִּכְלַל הַמִּצְוָה, שֶׁיָּשִׁיב דַּוְקָא אֶת הַדָּבָר עַצְמוֹ שֶׁגָּזַל וְלֹא אֶת שָׁוְיוֹ, כָּל עוֹד הוּא קַיָּם וְנִתָּן לְהִשָּׁבוֹןכן למדו בתלמוד במסכת בבא קמא (ק"ב ע"א) ממה שהאריך הכתוב בלשון "אשר גזל" – ללמד שיחזיר את מה שגזל ממש. . אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ כְּמוֹ שֶׁגְּזָלוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָבַד, אוֹ שֶׁגָּזַל עֵצִים וַחֲתָכָם, אוֹ שֶׁגָּזַל דְּבַר מַאֲכָל וַאֲכָלוֹ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אֲזַי מִצְוָה לְהָשִׁיב אֶת שְׁוִי הַגְּזֵלָה וּבָזֶה יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹבגמרא שם, ונפסק בשלחן ערוך חושן משפט (סימן ש"ס סעיף א'). .
חִיּוּב הַשַּׁבָּת גְּזֵלָה אֵינוֹ אֶלָּא מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וָמַעְלָה, אֲבָל הַגּוֹזֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה עַל אַף שֶׁעָבַר עַל אִסּוּר גֶּזֶל מֵהַתּוֹרָה עִם כָּל זֹאת אֵינוֹ מְצֻוֶּה בַּהֲשָׁבָתָהּסנהדרין (נ"ז ע"א) ושלחן ערוך (שם סעיף ב'). וראה שם בדין גזלה שהיתה שוה פרוטה כשגזלה ולאחר מכן הוזלה לפחות משוה פרוטה או להיפך מה הדין. . וּפְעָמִים שֶׁחַיָּב הוּא לָלֶכֶת לִמְקוֹם הַבְּעָלִים לַהֲשִׁיבָהּ, וּפְעָמִים שֶׁדַּיּוֹ בְּכָךְ שֶׁמּוֹדִיעָם לָבוֹא וּלְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּכן מבואר במסכת בבא קמא (ק"ג ע"א): שאם כפר הגזלן ונשבע שלא גזל ולאחר מכן שב והודה - יוליכנו אחריו אפילו למדי. אבל אם לא כפר בשבועה אזי הקלו על הגזלן שלא נעול דלת לפני שבים ופטרוהו מלילך אל הנגזל. . וַאֲפִלּוּ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ בְּעָלֶיהָ מִמֶּנָּה עִם כָּל זֹאת חַיָּב הוּא לַהֲשִׁיבָהּשלחן ערוך חושן משפט (סימן שס"א). וראה שם באילו אופנים כן משפיע יאוש הבעלים על השבת הגזלה. .
לִמְּדוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּתַּלְמוּד שֶׁמִּדִּין תּוֹרָה אָדָם שֶׁגָּזַל דָּבָר - כָּל שֶׁבַח שֶׁהִתְוַסֵּף בַּגְּזֵלָה הֲרֵי הוּא שֶׁל הַבְּעָלִים, לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנָּה. אוּלָם תַּקָּנַת חֲכָמֵינוּ זָ"ל, בִּכְדֵי לֹא לִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי הַשָּׁבִים, שֶׁהַמֵּשִׁיב גְּזֵלָה לִבְעָלֶיהָ יְחַשֵּׁב עִם הַבְּעָלִים בְּכַמָּה הִשְׁבִּיחָה וִיקַבֵּל הַשֶּׁבַח מִבַּעַל הַגְּזֵלָהגיטין (נ"ה ע"א). ודוקא מה שהשביחה לאחר יאוש, אבל מה שהשביחה לפני כן נשאר של הבעלים. ומה שהשביח הגזלן בגזלה הרי הוא של הגזלן בכל אופן. ראה כל זאת ועוד בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שס"ב). . כְּמוֹ כֵן תִּקְּנוּ שֶׁהַגּוֹזֵל קוֹרָה וּבְנָאָה בְּתוֹךְ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ וְכָעֵת בָּא לַהֲשִׁיבָהּ שֶׁרַשַּׁאי הוּא לִיתֵן אֶת שָׁוְיָהּ בִּמְקוֹמָהּ בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְפָרֵק אֶת בֵּיתוֹמהטעם הנזכר לעיל. וראה בשלחן ערוך חושן משפט (ריש סימן ש"ס). .
וּמִי שֶׁבְּיָדוֹ גְּזֵלָה שֶׁגָּזַל וְאֵינוֹ מְשִׁיבָהּ לִבְעָלֶיהָ הֲרֵי זֶה מְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. וְיֶתֶר דִּינֵי הַהֲשָׁבָה מוּבָאִים בָּרַמְבָּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוהלכות גזלה ואבדה. וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְחושן משפט הלכות גזלה. . עַיֵּן עֲלֵיהֶם.