דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בַּתַּלְמוּד הָעָלְתָה הַשְּׁאֵלָה מַה דִּין בְּשַׂר נְבֵלָה וּבְשַׂר שְׁחוּטָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ יַחַד, וְאֵין יָדוּעַ מִי הַנְּבֵלָה וּמִי הַשְּׁחוּטָה, הַאִם נִטְמָא הַכֹּל מִסָּפֵק אוֹ לֹא?
וּמַסְקָנַת הַגְּמָרָא שֶׁאִם הָיָה רוֹב הַתַּעֲרֹבֶת מִבְּשַׂר הַשְּׁחוּטָה - הֲרֵי שֶׁבְּשַׂר הַנְּבֵלָה בָּטֵל בְּרוֹב, וְאִם נָגַע אָדָם בְּזוֹ הַתַּעֲרֹבֶת אֵינוֹ נִטְמָא כְּלָל. אוּלָם אִם נָשָׂא אָדָם אֶת כָּל הַתַּעֲרֹבֶת הַזּוֹ הֲרֵי זֶה נִטְמָא, כֵּיוָן וַדַּאי נָשָׂא בְּכָךְ גַּם אֶת כַּזַּיִת הַנְּבֵלָה וְנִטְמָאראה כל מחלוקת התנאים והאמוראים בזה בבכורות (כ"ג). . וְכֵן פָּסַק רַבֵּנוּ הָרַמְבַּ"ם זָ"ל בְּהִלְכוֹתָיוהלכות שאר אבות הטומאות (סוף פרק א'). וראה בכסף משנה שם שכתב לדייק מלשון הרמב"ם שאפילו אם יגע בכל החתיכות יחד גם כן הוא טהור, והביא שם בשם הר"י קורקוס טעם לדבר, עיין שם. .