אור ברסלב
פרדס הגדול סימן רפח

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן רפח

הלכות הספד

מאן דשכיב ליה שיכבא לבר מינן מחייב למיספדי' ולמקבריה דהכי אשכחן בעידנא דשכיבא שרה בכייה וספדה וקברה דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה וכתב במגילת תענית אילין יומיא דלא להתענא' בהון ומקצתהון דלא למספד בהון מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועייא ולא למספד עכשיו שבטל תמיד מותר להתענות ולספוד אפי' בשבת והא דעבדין קינה ביום שמועה בשבת מהא מתניתא אין מניחין את המיטה ברחוב מפני שמרגלת את ההספד ולא של נשים מפני הכבוד ולא של חיה לעולם. נשים במועד מענות ולא מטפחות בראשי חדשים בחנוכה ופורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות אמר רבא בר רב הונא אין מועד בפני תלמידי חכמים וכ"ש חנוכה ופורים וה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא איני והא רב כהנא ספדיה לרב זביד מנהרדעא בפום נהרא. אמר רב פפא יום שמועה הוה דהתם כבפניו דמי. אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טיפוח ביד קילוס ברגל. ת"ר המקלס לא יקלס לא במנעל ולא בסנדל מפני הסכנה ינוקא עד בר כמה בעי מיספדיה ר' מאיר אומר בשם ר' ישמעאל עניים בני שלש עשירים בני חמש ובני זקנים כבני עניים אמר רב גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' ישמעאל והיכא דבר אוריין ספדינן ליה בשבחא דאורייתא בר אבהן ובר אוריין ספדינן ליה בשבחא דיליה ודאבהתיה. דתניא מעשה בר' חנניא בן תרדיון שיצא בנו לתרבות רעה תפשוהו לסטים והרגוהו נמצא תפוח לאחר ג' ימים נתנוהו במכמורות והניחוהו במטה והכניסוהו לתוך העיר והיו מקלסין לפניו בשביל כבודו של אביו אביו קרא המקרא הזה ונהמת באחריתך וגומר ואמרתי איך שנאתי מוסר וגו' אמו קראת עליו הפסוק הזה כעס לאביו בן כסיל וגו' אחותו קראת עליו ערב לאיש לחם שקר וגו' ואסור אישתעויי קמי ערסא דשיכבא מילי בר מן שבחא דיליה דאמר ר' זירא אמר ר' אמי אמר ר' שמעון בן לקיש אין אומר בפני המח אלא דבריו של מת ואפי' דברי תורה וכל שכן במילי דעלמא ואמר ר' יהושע בן לוי כל המספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם שנא' והמטים עקלקלותם וכו' בפ' מי שמתו ובית הקברות נמי כבפני המת דמי ואידי ואידי כי מרחק ד' אמות הוי כמקום אחר ושרי והיכא דמפקיד דלא למיספדיה יקרא דידיה הוא וקא מחיל על יקריה סבר תהוי ליה כפרה ואי לא פקיד שקלינן אוזינקא מן יורשא דיליה ועבדינן ליה הספידא דהספידא יקרא דשיכבא הוא. דתניא ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה לא נספד דרך כבודו ולא נקבר בכבוד או שהיתה חיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מטתו זהו סימן יפה למת שניפרעין ממנו לאחר מיתה ש"מ יקרא דשיכבא הוא. ואשכחינן נמי בקראי דהספדא יקרא דשיכבא הוא דכד אזלת אשת ירבעם לגבי אחייה השילוני לשיוליה עילויה בריה א"ל ואת קומי לכי לביתך וכתיב וספדו לו כל ישראל יען נמצא בו דבר טוב ומאי דבר טוב שבטל משמרתו ועלה לרגל ואשכחינן בחזקיהו דכת' וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברו במעלה קברי בני דוד וכבוד גדול עשו לו. ת"ר מאי כבוד גדול עשו לו שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף דברי ר' יהודה אמר לו ר' נחמיה והלא לפני מלך אחאב עשו כן אלא הניחו ספר תורה על מטתו ואמר קיים זה מה שכת' בזה. אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אין מאריך ימים מדה כנגד מדה. איתיביה ר' חייא בר אבא לר' יוחנן ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אמר ליה בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנא' ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו' מאי להר געש מלמד שגעש עליהן להרגן משום דאיתעצלו בהספידו. ת"ר חכם שמת הכל קרוביו וגו' הכל קרוביו ס"ד אלא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו הכל מברין עליו ברחבה. וכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה. דתניא מפני מה בנותיו ובניו של אדם מתים כשהן קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר יבכה ויתאבל ערבונא קא שקיל מיניה אלא שלא התאבל ובכה על אדם כשר. א"ר שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה וכו':

(נשלם הלכות הספד)

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה