אור ברסלב
פרדס הגדול סימן רפב

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן רפב

ענין מילה

ענין מילה מהו זה שמוהלין לתינוק בבית הכנסת על החול ועל המים ומכסין את הדם ואת בשרו של תינוק אותה ערלה ליום ג' אין בכך כלום שאפי' אם לא עשה כן אינו איסור כי אם מנהג. ואבי הבן כשמברך להכניסו אין מברך אלא לאחר מילה ואע"פ שאמרו חכמים כל המצות כולן מברך עובר לעשייתן הכי נמי היה לו לברך להכניסו קודם מילה. וא"ת והלא מילה שאינו מברך אחריה אלא לפניה הם הכי נמי איהו ליברוך להכניסו קודם אימא לך שאני מילה דמוהל עוסק במצוה ואי אפשר בלא ברכה אבל אם איהו שמא תקלקל המילה נמצא מוציא שם שמים לבטלה ואם תאמר שחיטה ותקיעה נמי תיחוש שמא תקלקל השחיטה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה והם הכי נמי לתקיעת שופר לא דמיין הנך תרתי להאי דאיהו בידיה ויכול לתקן אבל אבי הבן מצותו ביד אחר היא הלכך מברך להכניסו לאחר מילה וכן מנהג בשתי ישיבות שאילה נשאלה מרבינו יצחק בר' יהודה מילה שחלה ביום תענית צבור כגון י"ז בתמוז וג' בתשרי מהו להתפלל פסוקי דרחמי וסליחות ולומר וידוי ואל ארך אפים ואם מברך וטועמו אותו המברך או אם הילד וכמה שיעור טעימה. על יום מילה. כך נוהגין במקומותינו שמתפללין סליחות ואומר וידוי ואין אומר והוא רחום ולא תחנונים ומנהג אבותינו תורה היא. ומצות מילה קיבלוה בשמחה ועדיין עושין אותה בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתך וגו' לפיכך אין נוהגים לומר והוא רחום ותחנונים וידוי שמניחין במקצת ואין צריכין להפסיק לגמרי סליחות וידוי ואל ארך אפים ושליח צבור מברך על היין ואינו טועמו והמנהג תורה היא שאינו צריך לטועמו ולא למתניה לינוקא דאתי למיסרך אלא לשהוייה עד לאורתא ולא לישתייה אימא דינוקא כי בעיא למיתב בתעניתא. דאע"ג דאמרי' המברך צריך שיטעום כי טעים ליה אחרינא שפיר דמי מדאקשינן ביה"כ לימרו זמן על הכוס כבשאר ימים טובים וליתבה לינוקא ומפרקים דאתו למיסרך טעמא דאתי למיסרך אבל היכא דליכא למיחש למיסרך כי טעים אחרינא שפיר דמי*:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה