פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רסא
וששאלתם על שני אחים שדרכו גיתו' בחולו של מועד והריקו יין בחבית וסתמו ובאו עכו"ם בעלי העגלות בי"ט והטעינו היין על העגלות והלכו להם ואותן שני אחים הלכו ב' ימים טובים אמרו מוטב לנו לחלל י"ט ולא נפליג עצמינו מן היין וינסך לנו היין מהו בשתייה שהרי היין שמור על ידיהם על ידי חלול י"ט. ועוד כי היין תוסס והיו צריכין לפתוח ולסתום תדיר בשפופרת של קנה ביום טוב כך דעתי נוטה שהיין מותר בשתייה. דתניא השוחט בשבת וביום הכיפורים אע"ג שמתחייב בנפשו שחיטה כשירה ואע"פ דמוקמינ' לה בשוגג בפרק הכל שוחטין דמתרצינן אע"פ דאילו במזיד קא מתחייב בנפשו כי עביד בשוגג שחיטתו כשרה איכא למימר שינוי דחיקי הוו דהא מייתו לה בפרק אלו נערות ומוקים לה במזיד כמשמעא ואפי' ר' יוחנן הסנדלר דאמר המבשל במזיד בשבת שלא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים כגון בדבר שמתחייב בנפשו. ואלו שני אחים לא נתחייבו בנפשם אפי' אם היתה שבת שהרי לא התרו בהם. ועוד תחומין לאו דאורייתא הן ולא איסור לאו. וא"ת שפתחו וסתמו בשפופרת של קנה אין כאן מלאכה. ועוד שיום טוב היה וכל העושה מלאכה ביו"ט לוקה ותו לא לפיכך אני אומר שמותר בשתייה. ושלומינו ירבה לעד: