פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רנב
פסק ר' גרשום פת של עכו"ם אפי' בישלו ישראל אסור שאיסורו משום חתנות כדאמרינן לעיל גזרו על פתן ושמנן משום יינן ואע"ג דשאר איסורי חתנות אינו אסור אלא בבית עו"ג כדאמרינן גבי' הכא מ"מ אסירא כדאמרינן בא לאסרו בשדה מכלל דאסרוהו אפי' בשדה אפי' אפהו ישראל אסור כדאמרינן לעיל כסבורים העם לומר פלטר עו"ג והוא לא אמר אלא פלטר ישראל ואפי' זבניה מיניה דהא פלטר סתם זבין ודייק האיסורין. ופת של ישראל שאפה עו"ג בבית ישר' אסור משום בישולי עכו"ם. וכן כל שאר בישולי עכו"ם אסורין בביתו של ישראל. מניח ישראל בשר ע"ג גחלים עד שיבא מבית הכנסת או מבית המדרש הא ודאי בבית ישראל מיירי וקתני מניח ישראל הא לא הניח לא אלמא בביתו של ישראל אסור משום בישולי עכו"ם. ועוד דהא הלכתא סתמא קתני דאסורין בכל מקום אבל אם סייע ישראל אפי' בביתו של עו"ג מותרין כל שאר בישולין חוץ מפת שאסור בכל מקום וליכא למימר דבישולי עכו"ם אסירי משום חתנות ופת נמי אין בו אלא משום בישולי עכו"ם ויהא מותר היכא דאפי ליה ישראל הא ליכא למימר דאם איתא דבישולי עכו"ם אסרוהו משום חתנות אמאי אסורין יותר משכר ואין לומר מה גרע בבית עו"ג משכר ולמה אינו משום חתנות בשכר כביינן איכא למימר הרחקה יתירה והכירא הואיל ונשמר ממגעו של עו"ג ולא דמי דאע"ג דבשעת בישול אית ביה משום חתנות מיהו בשעת אכילה לית ביה הכירא ואיכא למיחש אבל יין אית ליה הכירא בשעת שתיה. וראיה לדבר דאמרי' במעשה דאחאב התם שתייה הואי סתם יינן ועדיין לא נאסר ולא מצינו מיינן שאסרוהו עד שמאי והלל דהתם חזינן משום בנותיהן אסרוהו לפיכך שכר של עכו"ם אפי' סייע בו ישראל אסור לשתותו בביתו של עו"ג ואם סייע בו אסור משום בישולי עכו"ם אפי' אם הוא בביתו של ישראל אבל משקה של דבש אפי' לא סייע בו ישראל מותר בביתו של ישראל שאין בו משום בישולי עכו"ם דהא נאכל כמות שהוא חי כדאמרינן לקמן ביין של תפוחים הנקנה מן החביות אסור דחיישינן לאיערובי חמרא אבל של אוצר מותר דאין מערבין בו יין דאי מערב לא מוקים. וכן יין תותים ושמן זית מבושל דהם נאכלין כמות שהם חיין וכל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם. והלכתא קדירה בת יומא נותנת טעם לשבח הוא וכל שנתבשל בה אסור מדקאמר אי אפשר דלא מיפגמא פורתא פורתא הוא דמיפגמא רובא לשבח הוא ואסור קדירה שלא נתבשל בה יום א' מאותו יום ואילך שלא נתבשל נותנת טעם לפגם היא ומותר כל המתבשל בה. סכין של עכו"ם נועצו עשר פעמים בקרקע קשה ואח"כ חותך בו צונן ולא חמין. ואם יש גומות בסכין אפילו צונן לא יחתוך ואם חתך כל דבר צונן בעי קליפה ולא סגי בהדחה. וכל מאני דמבשל בהו מידעם מסאב אסור לבשולי בהו ישראל ומיכל מנהון עד דמפליט מנהון מנא מנא כי היכי דאשתמושי בהו מידעם מסאב דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר כגון שפוד ואסכלה לא משתריין עד דעיילינהו בנורא דתנן השפודין והאסכלאות מלבנן עד שתשיר קליפתן. יורות וקומקומין ומחמי חמין דתשמישן ברותחין צריך למיפלטינהו ברותחין אע"ג דקומקומא לאו אורחיה לבשולי זמנין דמבשל ולא משכח מנא ומקרי ומבשל אבל ודאי קטנים שאין צפור דרור יכול ליכנס לתוכן לא צריכי הגעלה וסגי בטבילה והיכי מפליט להו ברותחין ביורה גדולה והיא יורה קטנה. ויורה גדולה עביד לה גדנפא דלישה ומליא מיא ומרתיח' דכבולעו כך פולטו וכפ' נמי צריך למשדייה גבי דודא. קערות נטיל מיא מן דודא ושדי עלייהו ושפיר דמי. ואע"ג דמפליט להו צריך למיטבלינהו בנהרא והדר שרי לאשתמושי בהו. בישולי קדרות של שפחות בלי שימור ששופתות על כירה אחת אסור שהרי אלף פעמים נמצאו מגעילות בכפות נמאסות של קדירה ממנה לבד שלא ראום והגעילום מעצמן במרק כליהם. (ע"כ מס' האורה):