פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רמז
כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבי' העוף [עולה] עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל אכל גבינה מותר לאכול בשר בקינוח הפה אכל בשר אסור לאכול גבינה אא"כ שהא [עד] סעודתא אחריתי רבי אוסר חלב אחר דגים מבושלים בלא קינוח משום שומן שבפרור ושבקערה. דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח ר' אוסר לאכול בשר וגבינה על [שלחן א'] אפי' אותן שאינם מופלגין ממנו בהוצאה ואפי' הוא יושב על השלחן בראש אא"כ נוטל את המפה על ברכיו ואוכל לעצמו או לעשות מחיצה בין הלחמים ובין הקערות והביא ראיה מה' שני אכסנאין כו' זו בזו וכו' ותני עלה ל"ש אלא שאין מכירין צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה וכשאוכלין גבינה ואחר כך בשר רוחצין ידיהם ופיהם במים ומקנחין פיהם יפה יפה. מורי ראה מעשה שבא לפני זקננו ר' שמואל הלוי בכף בשר שבחשו בה קדירה של חלב. ושאלתי קמי מורי כיסוי קדרת החלב כשהיא רותחת או חלוף ובדבר המכסה קערת בשר ואמר משערין בכל הכיסוי. ועוד ר' יהודה בר יקר על כף חולבת שהגיסו בה קדרה מליאה בשר ושיער בס' מה שנכנס בקדרה ואם יש בקדרה בשר כמו אותה חלב ס' פעמים כמוהו בטל אותה חלב ומותרת אותה הקדירה באכילה דקי"ל כל אסורין שבתורה בששים חוץ מדברים שאסרו חכמים כגון אלו אסורין ואיסורן בכל שהוא וכגון תרומה דאינה בטלה אלא באחד ומאה וכגון כלאי הכרם שאינם בטלים אלא באחד ומאתים וכגון תבלין ופלפלים ששיעורן בטעמן. וקי"ל כר' יהודה בין בטיפת חלב שנפלה על הקדירה ולא ניער ויש בה בנ"ט באותה חתיכה בין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בה ליתן טעם ואפי' אין בה כזית דחצי שיעור אסור דאורייתא חתיכה עצמה נעשית נבילה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה והן כלן אסורות. ואפי' הן אלף דבהא נמי קי"ל כרבי יהודה דמין במינו לא בטל דהא קם ליה ר' בשיטתיה ור' ושמואל קמו בשטתיה דר' ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו והלכה נמי כר' יהודה בין דאפשר לסוחטו אסור בין דמין במינו לא בטיל. אבל אם יש בה ברוטב לבדו יותר מששים בכל החתיכה שקיבלה את הטעם הרוטב מבטלה ומשליך אותה חתיכה וכלן מותרות דבהא אפי' ר' יהודה מודה דכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. אסור לאכול חלב בכפות שאכל בהם אוכלין חמין של בשר אא"כ מגעילן ברותחין בין של קרן בין של עץ. חלב שנמצא בעור של קבה קרוש שמולחין אותה בעורה בין שנותנין בה חלב אחר בין שמולחין אותה קבה בחלבה אסיר משום בב"ח ולאסור הגבינה איסור גמור דמה שנכנס בקבה חלב גמור הוא כדתנן כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה אלמא דחלב טריפה חשבינן ליה וטריפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני (שכעה) [שכנוס] במעיה וכחל שבישלו בחלבו עם הבשר מותר וכחל מן המנין וחלב הקבה שנמלח עם הבשר משנתנו טעם זה בזה שתיהם אסורין כדקי"ל חתיכה עצמה נעשית נבילה. וכל טעם היוצא מן חלב הקבה בין טעם הבשר בין טעם חלב שבה הכל אסור מפני שכלו נבלה וכשמתערב זה עם זה חלב נבלה הו"ל מין במינו חלב נבלה וחלב התר. וכבר פסקינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כלן ולא אמרינן בה נ"ט הוא מפני שאף טעם חלב שהיה מתחלה נעשית כלו נבלה: