פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רמג
נותן טעם לפגם מהו וששאלתם נותן טעם לפגם מהו הכי הלכת' נותן טעם לפגם מותר. ותנן נמי יין נסך שנפל בענבים וכו'. מעשה בבייתוס בן זונין וכו'. ומקשינן מעשה לסתור ומתרצינן חסורי מיחסרא והכי קתני נותן טעם לפגם מותר ומעשה בבייתוס בן זונין שהביא גרוגרות בספינה ושיבר החבית של יין ונפל עליהם. ובא מעשה לפני חכמים והתירו היין על גבי הגרוגרות נותן טעם לפגם הוא. זה הכלל כל שאין בהנאתו נותן טעם לשבח מותר כגון חומץ שנפל לתוך גריסין דהוי נותן טעם לפגם. ואמר רב יהודה אמר שמואל הכי הלכת' לא שנו אלא גריסין רותחין דהוה נותן טעם לפגם. ואמר רב כהנא מדברי כולן נלמוד נותן טעם לפגם מותר. ואע"ג דפליגי רבי מאיר ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון ורבי שמעון הוא דאמר נותן טעם לפגם מותר דקאמר לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלא פגימ' אמר רבא נותן טעם לפגם מותר. ועוד אשכחן דרבי עקיבא סבירא ליה נותן טעם לפגם מותר כדאמר ורבי עקיבא כרבי חייא ואמר לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא ורבי עקיבא נמי לא פליגי עליה אצא בגיעולי נכרים אבל בשאר נותן טעם לפגם מודו ליה דמותר ושלש מחלוקות יש בדבר (בין) מסכת פסחים ומסכת ע"ז דר' סבר נותן טעם לפגם אסור וכ"ש גיעולי גוים דקאמר אפי' קדירה בת יומא אי אפשר דלא פגמא פורתא ואפי' הכי אסר רחמנא ור' עקיבא ורבי שמעון סברי גיעולי אסורין ונותן טעם בעלמא מותר דאמר משרת כל משרת משרת לנותן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ולא ילפינן מגיעולי גוים דהא כתיב אשר יבא באש וגו' חידוש הוא דהא בעלמ' כל נותן טעם לפגם מותר דגמרינן מנבילה והכא בגיעולי גוים אסירי דאפי' קדירה בת יומא [אי] אפשר דלא פגמא פורת' ואפי' (דברי) ר' עקיבא ור' שמעון דשרו בגיעולי גוים לא שרו אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור והלכתא כר' עקיבא מחבירו ולא מחבריו לפיכך אין כח להתיר בגיעולי גוים הוין דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי רשאי אתה להתירן בפניהם הלכתא בנותן טעם בעלמא אמרינן אפילו לרבי עקיבא ורבי שמעון הואיל וכבר נהגו העם איסור בהם וכל שכן רבנן דפליגי עליה דר' עקיבא: