פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רלט
חלב שנמצא קשור בעור הקיבה ומולחין אותו בעור קיבה לחה בין שמשימין בה חלב שלה מאחר שמולחין אותו בקיבה מבפנים ומשליכין בתוכה מלח נראה בעיני איסור גמור הוא הבשר בחלב ואוסר את הגבינ' הנעשית איסור גמור ואין בי כח להתיר ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מאי טעמא דגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את הטמא עדיין היתר גמור הוא לאוכלן בכותח למה אתה אוסרן עליו משום טעם בשר לא טעם בשר ממש שהרי לא בא מן הממש טעם בהם אלא מנותן טעם. אבל חלב הנמצא בבשר ממש משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם אסורים כדקי"ל חתיכה עצמה נעשית נבילה. וכל הטעם היוצא מן הקיבה מלוחה בתוך העור שלה בין טעם חלב שבו בין טעם העור שבה הכל אסור לפי שכולו נבילה וכשמתערב חלב זה עם חלב גבינה אוסר זה את זה אף במשהו לפי שכבר נעשה בשר בחלב ונאסר על ידי מליחה דמלוח הרי הוא כרותח. ופסקנו בפסחים מין במינו בכל שהוא. וגם אני הייתי נוהג בו התר עד עתה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר. וטועה הייתי שהייתי סבר מדאמר גבי קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה אלמא פירשא בעלמא היא ולא מיתסרא. ולא היא אלא חלב גמור הוא מדתני' כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה שנר' חלב גמור הוא וקיבה עולה דשרי' משום דלאו מגופיה דעולה היא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר. הלכך אסור למלוח הקיבה בעורה משום טעמא דאמרינן ואם לא מלחה מותרת הקיבה לפי שלא בא לה מטעם העור שהוא כשר ואפי' בעור מותר להעמיד החלב אם לא מלחו ואם מלחו אסור זה וזה ואוסר זה את זה: