פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן רכד
זהו אשר פירש לי ר' כבד דבוק בחתיכה שלא במקום שדרכו לידבק ונתבשל בחתיכות הרבה ואין באותה חתיכה הדבק בה ששים כנגד הכבד לבטל את עצמו אותה חתיכה עצמה נעשית נבילה מחמת הכבד הדבוק בה ואוסרת כל החתיכות שנתבשלו עמה אפילו הם אלף [לא] בטל אותה חתיכה של בשר מפני שהם מינה ומין במינו אפילו באלף לא בטיל ואותה חתיכה מן בשר היא כמו שאר חתיכות. ואע"פ שהאיסור מחמת דם בא לאותה חתיכה אפי' הכי אסורות שהרי היא עצמה נעשית נבילה והדר הויא מין במינו. ואם אין דבוק וחתיכו' הרבה עמו לא אסר אלא כפי טעמו מפני שהכבד אוסרת ואינה נאסרת שהוא עשוי לפלוט ואינו חוזר ובולע. ואף לדברי שליקה אסורה ואוסרת זה מפני שבשעת שליקה חוזרת ובולעת ונותן טעם אם הוא פחות מששים אבל אם מתחלת בישולו עד שליקתו יש ששים לבטל טעמו אין לחוש לא לפליטתו ולא לבליעתו והוא עצמו מותר הלכך נמצא מבושל או שלוק עם חתיכות בשאינו דבוק ויש שיעור בששים הכל מותר. ותמיה אני הואיל והכבד עצמו התר היה לנו לשער במה דנפיק מינה דכי אמרינן בדידה משערינן שהחתיכה כולה של אסורא. וראיתי מעשה שבא לפני הרב בכבד שאינו דבוק ואסר ואע"ג שהיו עמו ששים כמותו לא בטיל דחשיב כבד מין במינו ותמהתי על זאת: