פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן ריא
עיקור כגון שהתחיל בסימנין ומשך הנשחט את צוארו בכל כחו ונעץ רגליו בארץ או בכותל עד שנעקרו הסימנים או אחד מהם ולא ראה זה הדבר לשוחט בתוך השחיטה לפיכך יבדוק הסימנים אחר השחיטה אם ימצאו עקורים אם קודם השחיטה נעקרו ואסורה או אחר שחיטה נעקרו וכשירה. כיצד ידעי רואין אם לא תפש לא היו יכולין להשחט מפני שהיו רפויין תחת הסכין ואם לא תפש באצבעותיו יפה יפה לשחוט אלא היו אצבעותיו מחזיקין את עצם הצואר עצמו והסימנין למעלה כנגד הסכין בין אצבעותיו בידוע שאחר שחיטה נעקרו. שאילולי שהיו חזקים במקומם ונמשכים כחלילין של צנור לא היו נשחטין. לכך אמרו רבותינו ז"ל אם תפש את הסימנין ושחט אפשר לשמוטה שתשחט. ואם לא תפשן א"א לשמוט' שתיעשה שחוטה. והרוצה לשחוט בטוב כובש את רגלי הבהמה יפה. ואם הוא עוף מרחיקו מן הכתלים עד שיהו רגליו למעלה באויר ולא יבוא לידי עיקור כלל. כיצד עיקור הגרגרת מתפרקין חליות שלה זה מזה. כיצד עיקור הוושט כגון שנתלש מן הראש כלו אבל אם נתלש מקצתו ונתרפא כנגד וגדלה אבל לא נפרד מן הגרגרת ולא נעשה כווץ שנפרד חצי מחציו הרי זה כשירה תרבץ הוושט שניטל רובו מהלחי כשירה ודוקא דאידלדל אידלדולי אבל איקפל איקפולי לא. דאמר שמואל סימנין שנידלדלו ברובן טריפ'. ודוקא דאיפרוק איפרוקי. עיקור חליות הגרגרת אם נעקר חצי חללה כשירה ואם נעקר ברוב חללה פסולה כמו שפסוקת הגרגרת ברובה. ואסור לחתוך את הנשחט קודם שתצא כל נפשו ויטיף כל דם שחיט' שמא יבלע הדם באברים וכל מה שטעונה הבהמה כך חיה ועוף טעונין י"ח טריפו' חוץ מרוב אחד בלבד שנא' זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת וגו'. הטיל הכתוב העוף בין בהמה לדגים. לפוטרו כל עיקר א"א שכבר הוקש לבהמה לחייבו בשני סימנין א"א שכבר הוקש לדגים הא כיצד הכשירו הכתוב בסימן אחד. ואלו י"ח טריפות. נקיבת הוושט. ופסוקת הגרגרת. ניקב קרוב של מוח. נקב הלב לבית חללו. נשברה השדרה ונפסק חוט שלה. ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הריאה שניקבה או שנקרעה רוב החיצונות ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה. המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ. נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה. דרוסת הארי בגסה. ודרוסת הזאב בדקה דרוסת הנץ בעוף הדק. זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה: