פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קצה
ת"ר ערבי נחל הגדלין על הנחל ד"א שעלה שלה משוך כנחל איזו היא ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך וכשר צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופסול. [אתרוג] נקלף קצתו כשר כולו פסול ניטלה פיטמתו תני ר' יצחק ניטלה בוכנתו. פי' ניטלה פיטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמה של רימון והוא שושנתו. ופי' בוכנתו קצה העץ שהוא נתון באתרוג שהוא נתון באילן ונעקר העץ סביבותיו וכעין אסיתא והעץ יוצא ממנה והעץ נמצא בתוכה כעין בוכנה באסיתא ואם נעקר העץ מעיקרו ולא נשתייר ממנו בתוך האסיתא כלום נמצא מקומו כעין גומא ונראה כמו נקב ופסול. ואם נחתך העץ ונשתייר ממנו כל שהוא באסיתא כשר. וכל פיסול בלולב ואתרוג ביו"ט א' אבל בשאר ימים כשרים כרבי יוחנן דמטביל ביה ונפיק ביה ידי חובתיה. שיעור אתרוג עד כאגוז פחות מכאגוז פסול. וד' מינין שבלולב מעכבין זה את זה ואם חסר אחת מהם לא יצא ידי חובתו. והא דאמרינן נפרדו עליו כשר ויאגדנו כדתנן ר' יהודה אומר משמיה דר' טרפון כפות תמרים כפת שאם היה פרוד יכפתנו. אין אוגדין את הלולב אלא במינו רבי מאיר אומר אפי' במשיחה וקי"ל בהא כר' מאיר. אמר להו רבא להנהו דגדלי הושענא שיירו בה' בית יד דלא ליהוו חציצה ואמר רבא לא לינקוט הושענא בסודרא דבעינא ולקחתם וליכא ומאי טעמא מברכינן אלולב הואיל ומינו גבוה מכולם וכל המצות כלן אינו יוצא בהם אלא דרך גדילתן. מי שמשכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע. מי שבא בדרך ואין בידו לולב ליטול לכשיבא לביתו נוטלו לא נטלו שחרית יטלנו בין הערבים שכל היום כשר ללולב. ערבה צריכה שיעור ואין מברכין עליה ואינה ניטלה אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא י"ח בערבה שבלולב וכמה שיעורה ג' בדי עלין לחין. ובכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ובשביעי שבעה פעמים ומקיפין דרך ימין כי ההקפה שאנו עושין עתה לתורה זכר להקפת המזבח הלכך עבדינן דרך ימין. (ע"כ מספר האורה):