פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קפט
וקראו בוורמשא ביום טוב שני בפרשת ביום השני ובג' היינו המועד קרא כהן ביום השני ולוי ביום השלישי וישראל ביום הרביעי ועוד ישראל אחר בעניינו של יום לפי שאחרון עיקר שניתוסף משום כבוד מועד. ולכך קורא בפרשת ביום השני וביום השלישי וכן ביום ד' כהן קורא בפרשת ביום השלישי ולוי ביום הרביעי וישראל ביום החמישי וישראל אחר בעניינו של יום ביום השלישי וביום הרביעי ב' פרשיות וכן כל הימים עד יום הושענא רבה כהן קורא ביום הששי לוי ביום השביעי וישראל ביום הששי וישראל אחר ביום השביעי וטעם שלהם מזה היכא דלא אפשר עבדינן הכי. וכן העיד רבינו שמואל בן רבינו יצחק הלוי נ"ע אביו שכן נהג רבינו גרשום זצ"ל וניענע רבינו שלמה לאחר שהוליך והביא שניהם והעלה והוריד וטעמו משום שמחת רקדו באלים היינו נענוע. ולא היא. אבל תחלה זה הודו של יאמר נא ישראל וסוף זה שבסוף הלל וכן הורה רבינו שלמה נ"ע. אבל שליח ציבור רבינו מרדכי ניענע בתחלה בוחסדו ולבסוף בוחסדו פסק וכן הלכה אנא אנא ד' פעמים בהושיעה נא ובהצליחה נא ובשבת בחולו של מועד קראו ראה אתה אומר אלי וביום שמחת תורה התפללו אחות אשר לך כשפחה. וצדקה ברכו ביום שמיני משום דכל זמן שקורין כל הבכור מברכין צדקה מאי טעמא ולא יראו פני ריקם ובאותו יום שמיני ספק שביעי התחיל החזן וקורא מן עשר תעשר ולא היה שבת ועשה כרצון רבינו שלמה ושלא כל החכמים. וזהו טעמו של רבינו שלמה גרסינן במסכת מגלה ביום אחרון של חג קורין מצות וחוקים ובכור והכי משמע ליה היינו עשר תעשר ופירוש שכתוב בה הרבה מצות וכל הבכור והחולקים עליו רבותינו הלוים אומרים שמעולם לא נהגו וגם בפני אביהם רבינו יצחק הלוי נ"ע אלא עשר תעשר היו קורין בספק שביעי שחל להיות בשבת משום שבעה גברי והכי גרסינן ביום האחרון של חג קורא מצות וחוקים ומשפטים ובכור והכי משמע להו כלומר בפרשת חוקים ובכור היינו למפרע נקט דכתיב בסוף הפרשה את החוקים האלה ופרשת בכור לעיל מיניה קאי ומצאתי בספר ישן שהיה כתוב כאן מצות וחוקים ובכור וכדגרס רבינו שלמה ומחק מחדש מצות וחוקים של בכור ומוגה במקומו קורא כל הבכור. רבינו שלמה בליל שמיני ספק שביעי קידש בסוכה וישב בה וגם למחר עשה כן. וכן עשה רבינו יעקב בן רבינו יצחק הלוי נוחו עדן. אחיו רבינו אליעזר ורבינו שמואל הלוי קדשו בבית ואכלו חוץ לסוכה ולמחר ביום אכלו בסוכה. וטעם שלהם מתלמוד ירושלמי מספר מליל יום האחרון דהיינו יום ט' וכן פסיקתא משמע. ושאלתי את ר' יעקב לוי ואמר מתחלה היה אבי נוהג בספק בליל שמיני לקדש בבית ולאכול שם ולמחר בסוכה בדרך שעושין אחיי אבל בזקנותו פעמים היה יושב בליל ספק שביעי בבית ופעמים בסוכה והין ולאו ורפייא בידיה ור' אלכסנדרי העיד עליו שבתחילה היה נוהג לישב בבית בליל ספק שביעי ולמחר בסוכה אבל חבירו ר' שלמה ושאר רבותי' אמרו לו וחזר בו. וכן שניאור הלוי ישב בסוכה בליל ספק שביעי וחולק על שאין יושבין ומביא ראיה מפסיקתא. ואמר הר"ב המור"ה ר' קלונימוס דצריך שיהו בלולב ששים עלים ולא פחות כנגד ברכת כהנים שיש בה ס' אותיות לפי שהלולב נמי על עסק ברכה הוא בא כדאמרינן ד' מינין אלו מרצים על המים כברכת כהנים של ישראל ושליח ציבור נוטל שתי ערבות חוץ מאותה ערבה שהיא אגודה עם הלולב והדס. ועוד הורה אם יכנס אדם מאה פעמים בסוכה צריך לברך בכל פעם ופעם לישב בסוכה ומנלן כדאמר מר במסכת סוכה. וכשעושין הסוכה נועצין הקנים דרך גדילת הענפים למעלה דהכי איירינן לגבי משכן עצי שטים עומדים דרך גדילתן עומדין. ועוד גמרינן מלולב וערבה והדס דכדרך גדילתן מגביהן. ובספק ליל ז' יושבין בסוכה וגם למחר אוכלין בה. אבל לא מברכין כדאמר שמיני ספק ז' מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן ואין מברכין בסוכה אלא ביום הושענא כשיוצאין מבית הכנסת בשחרית בשעת סעודה ולא יותר. ועוד הורה נר של כלי חרס אין מכניסין אותו בסוכה אלא בסוכה גדולה יותר מז' אמות. אבל אחרים חולקין ומורין דמותר להכניס אפי' שלנו הפחותה מז' אמות הואיל והיא גדולה יותר מראשו ורובו ושלחנו. ואין נוטלין מן הסוכה לא צורת הפתח ולא קנה כמו שנוהגין שאר בני אדם דאסור ליהנות מעצי סוכה כל ז'. אבל בלילי שמיני ספק שביעי לערב מכניסים בה דברים שלא היו ראויים להכניס בה מקודם כגון שפודים של ברזל ומאני דפחרא ומאני מיכלא. ונוהגין רבותינו שבאישפירא להתיר נימא שנאגד בה כל ז' בהושענא כרבי יהושע וכר' יהודה ומנהג שבאישפירא שמזכיר שליח צבור לקהל משיב הרוח ביורד אחרון לפני התיבה כמו שעושין לראשי חדשים כשנכנס ראש חודש מזכיר שליח צבור לקהל: