אור ברסלב
פרדס הגדול סימן קעא

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן קעא

סימן קע

סדר תקיעות של ראש השנה. תניא ר' יהודה אומר משום ר' עקיבא אמר הקב"ה לישראל אמרו לפני בר"ה מקראות של מלכיות כדי שתמליכוני עליכם אמרו זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ושופרות לא פירש למה לא אמר אלא אמר ובמה בשופר ומשמע פי' שופרות הוא והן חמשים ושמועו מלכיות זכרונות שיהו תוקעין בהם והכי משמע אמרו מלכיות זכרונות בשופרות ואם הן שלא הזכירו שופרות אלא להמליך בהן המלך עלינו שיעלה זכרונינו לפניו. לכן תוקעין בשופרות. בשלמא מקראות של שופרות אמרינן דהא דתניא אמרו לפני שופרות אלא תקיעה למה אנו תוקעין בהם כמו למלכיות ולזכרונות הואיל ומפרש תקיעות מלכיות וזכרונות הנזכרות. הכי קאמר אמרו לפני ג' דברים מלכיות זכרונות ושופרות ומפרש והולך מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כלומר ותקעו בהן במקראות הללו בשופר דהכי משמע ובמה בשופר ובמה תאמרו מקראות הללו בתקיעת שופר. דהכי תנן אומר מלכיות ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע וכו' עד זכרונות שיעלה זכרוניכם לטובה לפני ובמה בשופר ושופר לא הוצרך לפרש למה או כדרב הוא זכרון תרועה יהיה לכם ובמה בשופר דבר בפני עצמו חמשים תקיעות מלכיות זכרונות ושופרות כלומר ותקעו בהן אבל אמרו לפני שופרות לאו לשמוש ופי' מלכיות הוא אלא לחובת עצמו. לכך שנינו אומר מלכיות זכרונות ושופרות. ואמר רבי יצחק מפני מה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. ור' יצחק גופיה מנא ליה שתוקעין הציבור כשהן יושבין ועומדין. נראה לי מתורת ציון שבארץ ישראל ומארץ ישראל היה. וגרסינן בירושלמי כדשמע (קל) שטנא קל שופרא חדא זימנא בהיל ולא בהיל. וכדתניא ליה אמר ודאי ההוא שופרא דתקע שופר הגדול הוא ומטא זימנא דמיתבלע ומתערבב ולא אית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא. והיינו דגרסינן בתלמוד א"ר יצחק מפני מה תוקעין אף בעמידה והלא כבר תוקעין לחובת היום שלש תקיעות ושלש תרועות בין שחרית למוסף עד שלא עמדנו בתפלת מוסף כשהציבור יושבין עדיין לא מצינו לתרועה שמצותה או בישיבה או בעמידה אע"פ שכתוב בה יום תרועה יהיה לכם ואיכא איניש דגמרי לכם לכם מגזירה שוה מעומד. וכן כל מצוה שכתוב בה לכם מצותה בעמיד'. וליתא דאמר מר כל המברך על הלבנה בחידושה כאילו קיבל פני שכינה, ואמר אביי בעמידה וטעמא משום הקמה הוא דמברכינן הא משום לכם לכם דגזירה שוה לא דאי גדרה שוה בלא קבלה בעמידה נמי מברכינן אלא ש"מ לאו מילתא היא. ותו וספרתם לכם לגופיה הוא נדרש כדתניא וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד הלכך תרועה שכתב בה יום תרועה יהיה לכם רוצה בעמידה עושה רוצה בישיבה עושה לפיכך פי' ר' יצחק למה תוקעין ב' פעמים הלא מתקיעה שמיושב שבירכנו עליה יצאנו ולמה אנו שונין עוד התרועה הלא להטריח את הציבור בכדי שהקב"ה אינו מטריח את הציבור בכדי כדאמרו בפסיקתא עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי ענה בי פרשת של קרית שמע נתתי לכם ואמרתי ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך מכאן שאסור להטריח את הצבור בכדי. ועוד שאם יוסיף על ג' תרועות המפורשות בתורה עובר על לא תוסף על הדבר. ולמה תוקעין פעם שנייה. ופי' ר' יצחק שניה לא נצרכה אלא לערבב את השטן (אלא) [ולא[ מתערבב פעם אחת אלא בשנייה שנאמר יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך וכו'. ולפי שהראשונה חובת היום לפיכך מברכין עליה. ובתפלה לא הוצרכה תקיעה כלל זולתי הסדר של מלכיו' זכרונות ושופרות כדרך שאנו עושין בר"ה שחל להיות בשבת משום גזירה דרבא ולעולם שנייה לא נצרכה אלא לערבב את השטן שלא יסטין ביום הדין. וכנגד תקיעות של ישיבה שהן מתקנת ר' אבהו כנגדן תוקעין בעמידה ל' דאמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין וחוזרין ותוקעין מכלל דתרווייהו כהדדי נינהו. ותו בהדיא גרסינן בירושלמי הלין דמחמירין ועבדין ל' כד יתבין ול' על הסדר ול' בלחש כנגד ק' פעיות שפעתא אימא דסיסרא דמימר אמרי מכדי ג' פעיות דאורייתא מפרש נגמר מיניה סכום יבבות כמה הוויין ל' ול' ול' ואילו עשרה אינון שגומרין כל התפלה קל תקיעייא דיחידאה מתבעי למהוי עשרה והן כולם ק' ודקאמרו בני מערבא ל' בישיבה ול' בעמיד' ש"מ אית להו תקנתא דאתקין בקיסרי דמכדי לא מצינו בר"ה זולתי ג' תרועות כדתנן סדר תקיעות שלש של שלש שלש ג' תרועות הן בר"ה מן התורה מניין *ומניין של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה אחת שהיא ג' בתקיעות והעברת הרי זו אחת כי לשון העברה קול שופר הוא דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם ושופר הסמוך לו והעברת הרי ב' קולות והן תקיעות ותרועה הכתיב עמהן הרי תרועה בב' תקיעות. ועוד תרועה שנייה שגם היא בתקיעותיה שכתוב זכרון תרועה שלישית נמי תרועה יהיה לכם הרי ג' תרועות ושש תקיעות. כדתניא בתוספתא סדר תקיעות שלש של שלש שלש שש תקיעות והן בכולן ט' שמע שש תקיעות וג' תרועות אפי' כל היום כולו ואפי' בסירוגין יצא אלמא אין חובת היום אלא בג' תרועות המפורש בתורה שופר תרועה זכרון תרועה ויום תרועה והיינו דתניא למדנו ג' תרועות בר"ה מדברי תורה ואחד מדברי סופרים מצינו ט' קולות לחובת היום וט' לערבב השטן ואילו לא נסתפקו בתרועה לא היינו תוקעין בר"ה זולתי י"ח קולות ט' לחובת היום וט' לערבב השטן שהן ג' תקיעות לחובת היום וא' בעמידה וכולן בתקיעותי' משום דתניא אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות בשופר של איל. אמר ר' מלכיות ותוקע כו' תרועה אחת ותקיעותיה כדתניא כשהוא שומען שומען על סדר מלכיות זכרונות ושופרות שלא יאמר מלכיות זכרונות ותוקע או זכרונות ושופרות ותוקע שאפי' יצא חובת קריאתן לא יצאו דתניא אומר מלכיות עם זכרונות וזכרונות עם שופרות ואם אמר לא אמר כלום וצריך לאומרן שנייה וכששומען על הסדר צריך לשומען על סדר ברכות דהיינו תפלה. כדתנן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וכו', ועל סדר ברכות כיצד שלא יקדים סדר ה' תקיעות לקדושת השם אלא לאחר קדושת השם כדמפרש במשנה אומר זכרונות ותוקע תרועה א' בשתי תקועותיה ואומר עוד שופרות ותוקע ג' תרועות כל אחד בתקיעותיה ד"א לשומעו על סדר תקיעות דהיינו כסדרן שלא יקדים זכרונות למלכיות אלא לעולם יהו מלכיות קודמין שתמליכהו תחלה עליך ואח"כ בקש ממנו זכרון טוב. וכן הוא אומר בחצוצרות וקול שופר וגו' לאחר שתמליכהו עליך תריע לפניו בקול שופר כדי שיעלה זכרונך לפניו לטובה. ולפי שנסתפקנו בתרועה דאורייתא כיצד היה נעשה ושמענו לשון תרועה מאימיה דסיסרא כדכתיב ותייבב אם סיסרא. ודבר ידוע הוא שכל המתאבל על מתו גונח ואח"כ מיילל ומריע תרועה רצופה ושבורה לשלשה שברים ותרועה רצופה נמי. אתקין ר' אבהו בקסרי קשר"ק שמא רי"ש ושי"ן היא תרועה שבורה ושלימה שכן דרכו של אבל גונח ומיילל ותיקן קש"ק קר"ק אחרי קשר"ק שאם התרועה דהיינו תרועה שלימה שלא יפסיק השי"ן של קשר"ק דהיינו תרועה שבורה לג' שברים בין תרועה לתקיעה ראשונה לכך התקין עוד קר"ק וחש שמא ג' שברים היא התרועה והתקין קש"ק שלא יפסיק רי"ש של קשר"ק בין ג' שברים לתקיעה אחרונה ונמצא תרועה מסתפקת בג' קולות שמא שי"ן ורי"ש הוא והתקין קשר"ק שמא ג' שברים והתקין קש"ק שמא תרועה שלימה היא והתקין קר"ק ועל ידי הפסק הנה נעשו ט' תקיעות של חובת היום שג' מהן תרועות ושש תקיעות ונעשו כולן ג' קשר"ק קש"ק קר"ק למלכיות וכן לזכרונות ולשופרות ל' לעמידה סכום כולם ששים. והרמיזם משה רבינו בברכת כהנים שהן ג' מקראות כנגד ג' תרועות של יום וס' אותיות שבהן ס' תקיעות שנעשו משלש. ובא שלמה מלך ישראל ופירש במקרא הנה מטתו שלשלמה. ולמה נאמר הנה שבתחילה היתה שכינה במקום שישראל היו דרים בו דהיינו בירושלם שנאמר לשכנו תדרשו ועתה שגלו ישראל בין העמים השכינה בכל מקום שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם. והנה דכתב הנה מטתו שלשלמה ישראל מטתו ומשכן מנוחתו של מקום דכתיב ושכנתי בתוכם כי הנה היא עתה בכל מקום אעפ"כ ששים אותיות שברכת כהנים סביב מכאן שמצוה להזכיר בכל יום בברכת שים שלום אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה ומפני מה קראן הכתוב גבורים לפי שהקב"ה מסכים עם הכהנים כשמוציאין אותם מפיהם כדכתיב ושמו את שמי ואני אברכם מגבורי ישראל ופירושו גבורים שיוצאים מפי גבורי ישראל ודוממין את השטן ונוצחין אותו שהוא יצר הרע והוא שטן. דתניא הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות יורד ומסית עולה ומקטרג ויורד. וממית וגבורים הללו מכלים מעשיו ודוחין אותו מעל ישראל. ולמה כהנים נקראו גבורי ישראל לפי שאין אחד מישראל יכול להקריב קרבן כדכתיב והזר הקרב יומת אפילו דוד מלך ישראל כולם אחוזי חרב. כל האותיות שהם כולם אחוזי חרב כל אות ואות אחת הוא בקול תקיעה שהרי הם ס' תקיעות כנגד ס' אותיות והתקיעה דוחה את השטן יותר מן החרב. מלומדי מלחמה מלומדי הן האותיות הללו שנקראו גבורים בתקיעה לעשות מלחמה עם השטן כל שנה ושנה. איש חרבו על יריכו כל האותיות דוחה את השטן ודומה כאיש שיש לו חרב על יריכו ונדחה ומתערבב השטן מפחד בלילות אל תיקרי בלילות אלא בילילות. וכן רבותינו קורין את התקיעה יללה אי ילולי יליל. הא עביד קר"ק והללו שתוקעין קשר"ק קשר"ק קשר"ק ג' פעמים וכן ג' פעמים קש"ק וכן ג' פעמים קר"ק כולן ל' למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות דהווין להו צ' אסור לעשות כן לפי שעוברין על בל תוסף דשלחו ליה לאבוה דשמואל נכפה ואכל מצה יצא. א"ר אשי לא צריכי שכפאוהו פרסיים. אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא ואינו צריך לחזור ולתקוע פעם אחרת מפני שעובר על בל תוסף א"ל אביי אלא מעתה הישן בסוכה בשמיני ילקה שבעת ימים אמר רחמנא ולא שמונה והתורה אמרה לא תוסף על הדבר. אמר ליה שאני אומר מצות אינו עובר עליה על בל תוסף אלא בזמנן. מותיב רב שימי בר אביי שלא בזמנן אינו עובר על בל תוסף והתניא מניין לכהן שהוא עולה על הדוכן שלא יאמר הואיל וניתנה לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי ת"ל לא תוסף על הדבר שהרי ג' ברכות אמר רחמנא ולא ד' הכא נמי גבי תקיעות ג' אמר רחמנא שופר תרועה זכרון תרועה ויום תרועה ומשום עירבוב השטן עשאום רבותינו שש שיהו כולן עם תקיעותיה שמנה עשר ומפני ספק תרועה נעשו ס' בתקיעותיה אסור להוסיף עליהן. ורבי אבהו שתיקן תשר"ת לא להוסיף על התרועות נתכוון אלא כנגד לעמוד על ג' תרועות שבתורה שנסתפק בהן או שי"ן או רי"ש הוא הלכך אינו נראה כמוסף על הצבור לכך הוא נתכוון על ששים הרמוזים בתורה ששים גבורים סביב לה וגו'. כפי הביאור שביארנו כבר. וא"ת הא כי אתא ר' יצחק בר' יוסף אמר כי הוה מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא הוה שמע איניש קל אוניה מקל תקיעתא דיחידאי דמשמע כל הבא להוסיף מוסיף ואינו עובר הכא גם הם לצורך היו לתשלום מאה. ואפי' הכי יש להם קיצבה כדאמר בירושלמי מיבעי להון למתהוי עשרה שבישיבה היו תוקעין ל' ול' בלחש ול' על הסדר והן צ' ועשרה לתקיעתא דיחידאי הכי נמי למחמירין וטעמא משום דאית להו יסוד ק' קולות כנגד ק' פעיות הא לאו הכי לא היו יכולין להוסיף. ושמא הללו שתיקנו צ' קולות סבורין לומר שגם הן מן היסוד מדתנן סדר תקיעות של שלש ומשמע להן שלש תרועות למלכיות בתקיעותיה ג' פעמים קשר"ק וג' פעמים קש"ק וג' פעמים קר"ק וכן לזכרונות וכן לשופרות וכן לכל סדר וסדר וליתא שמן התירה וממתניתין לא מצינו זולתי ג' תרועות בתקיעותיה והן לחובת היום ומשום ערבוב השטן נעשו עוד כיוצא באותן של חובת היום והן כולה ששים. וכבר בארנו סדר תקיעות כיצד הן על שלש שלש באר היטב:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה