פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קנא
ומי שבא דבר סחורה לידו לישא וליתן בתוך ביתו צינעה בחולו של מועד מותר שאפי' בשבת איסור קל הוא ואין בו סקילה ולא כרת אלא איסור שבות ודינו במלקות מפני שדבר סחורה לאו מלאכה היא ובמועד מלאכה הוא שאסור לעשותה אבל דבר סחורה דיבור בעלמא הוא הלכך בצינעה התר הוא. שאפי' מלאכה במקום שיש פרקמטי' (אסור) [אבוד] מות' לעשות כן. כמו שאמרו חכמים משקין בית השלחין במועד א"ר יוסי בר אבין פרקמטיא דבר האבד ומותר. ושוב אמרו חכמים רבינא הוה מסיק בהו זוזי בבני אקרא דשנואתא אתא לקמיה דר' אשי אמר ליה מהו למיזל האידנא עלייהו אמר ליה כיון דכל יומא לא משכחת להו והאידנא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושפיר דמי ושרי ואי קשיא לך דרבינא דהו"ל עיסקא בעייא מיניה שית אלפי שהייה לבתר ריגלא תבעוה בי"ב אלפי. התם מדת חסידות עבד:
מי שהיה במקום שאין שיירות יוצאות אלא שתי פעמים בשנה ומבקש לכתוב איגרות בחולו של מועד מותר לו לכתוב מאי טעמא כיון שמבקש לשגר להן או לצוותן על מלאכתן שיש בו ריוח והפסד או לעשות תקנה לפרנסת ביתו ואין השיירות עד ששה חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ומותר. וכן אמרו חכמים כותב אדם תפלין ומזוזות לאחרים בטובה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מערים ומוכר את שלו וחוזר וכותב לעצמו ר' יוסי אומר כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו והלכתא כותב ומוכר כדי פרנסתו. אבל ודאי אין לו צורך כלום ושלום בעולם אל יכתוב. ואף רבינו מרדכי זצ"ל התיר לכתוב איגרת אם צריך מותר בחולו של מועד. אבל לתקן קונטריס לכתוב אחר המועד אסור: