אור ברסלב
פרדס הגדול סימן קמח

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן קמח

ספר האורה

אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב. אבל מן הקורה שנשברה מעי"ט מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין אלא בשינוי קופיץ בזכרות שלו דאין דרך חול לבקע בו אבל בקרדום כלל כלל לא. אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצף מותר לתקנו בי"ט. וסכין שעמדה מותר לחדדה בי"ט וה"מ דפסק' אגב דוחק'. ודוקא אגבא דריחיא או אגב' דדיקולא אבל במשחזת של אבן לא. ואין מכבין הבקעת בשביל לחוס עליה ואם בשביל שלא תתעשן הבית או הקדרה מותר א"ר חנינא בשאין שם אויר אבל יש שם אויר מניחה באויר ודיו. מוחטין את הפתילו' בי"ט מאי מוחטין עדוי חשוכא פירוש השריפה שמתעכב בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב מותר לחתכה ע"י שינוי שישליכנה לארץ ולא יכבנה בידו ולא ישליכנה למים כדרך שהוא עושה בחול הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר בשב' והמסתפק ממנו אפי' בי"ט חייב משום מכבה. אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת של עץ אבל בשל מתכת מותר ובשרא אגומרי שרי ולגבי האש צריך לשנות בהבערה ובתיקון הקדרה כמה דאפשר לשנות דלא ליתחזי כדרך בנין. האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור. וכן קדירה וכן ביעתא וכן פוריא וכן חביתא. פי' מדורתא מדורת עצים אם מניח אחד על חבירו שנותן עצים בארץ ומניח אחד עליהם אסור דמתחזי כבנין זהו ממטה למעלה. אבל אם אוחז א' מלמעלה ומניח אחר תחתיו עד שמגיע לארץ אינו כדרך בנין ושרי וזהו מלמעלה למטה וכן כולם. מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותם באור אבל אין טופלין אותם לא בחרסי' ולא באדמה. עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה בי"ט. אבל בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה בי"ט. ושחיטת בהמה חיה ועופות מותרים בי"ט ומפשיטין וכל מאי דאפשר לשנויי משנינן. ולעוף צריך שיהיה לו עפר מוכן או אפר כירה מוכן. השוחט בשדה לא יביאנה במוט ובמוטה אבל מביאה בידו ולאברים. וביצה דמתילד האידנא בי"ט הראשון מותרת בשני בכל י"ט חוץ מראש השנה שאסורה בשניהם ושבת וי"ט נולדה בזה אסורה בזה ואסור לטלטלה. ולברור אוכל מתוך הפסולת לאכול לאלתר מותר ואפי' בשבת דלית בהו מלילה. כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפי' מלח ואפי' תבלין לא צריכי שינוי. אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה. ואם היה כלי של מדה אסור למלאותו. ואומר לו תן לי בצים ואגוזים ובלבד שלא יזכור לא סכום מנין ולא סכום מקח. שונין את הקמח בי"ט ואין צריך לשנות. ב' י"ט של גליו' א' מחובר שנתלש ביום ראשון כגון ענבים שבצרן וא' עופות שניצודו בי"ט א' מותרין בב' ממה נפשך הואיל ושני קדושות הם דאי יום אחד קודש ב' חול ומותרים במוצאי י"ט א' בכדי שיעשו כרב בין לקולא בין לחומרא. ועוד אמרי' גבי ב' י"ט של גליות שאם אירע י"ט ב' בע"ש ולא הניח עירוב בחול מניח מי"ט לחבירו ומתנה ואומר אם היום קודש ומחר חול אין בדברו כלום דחול מכין לשבת ואם היום חול ומחר קודש עירובו עירוב אלמא שני קדושו' הם וא' מהם חול. המבשל כמה תבשילין בי"ט ולא אכל מכולם בתוך הסעודה הואיל ולצורך י"ט נתבשלו כולם ועכשיו אינו צריך לאכול מכל אחת מהם אין בכך כלום דלא הוי כמכין מי"ט לחול. א"ר פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל בב' י"ט של גליות אם יש שם מאותו המין במחובר כגון שהביא לו תמרים באלול או בתשרי והביאו לו בי"ט א' בערב כיון ששקעה חמה של יום א' ונכנס יום ב' שוהא כדי שיכנס לכרם ויבצור ולאלתר מותר לאכול מהם. וכן ביצה וכן חיה ועוף ודגים שניצודו בי"ט א' מותרין בב' כיון ששקעה לו חמה ושוהה בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר כגון צמוקים שהם יבשים וידוע הדבר שנלקטו קודם י"ט או כיוצא בהם אם באו בתוך התחום מותרים ואם באו מחוץ לתחום אסורים ואפי' אותם הבאים מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. וחיה שקננה בפרדס הסמוך לעיר דדעתיה עלוהי אין צריכין זימון ואין טעונין צידה אבל אימן* אסירי אפי' בהזמנה וכגון דטעוני צידה. אין נותנין עור לפני הדורסן ובית הלל מתירין ושוים שמולחים עליו בשר לצלי ומערים ומלח ליה גרמא גרמא עד דמלח ליה לכוליה עור אין מולחים את החלבי' ואין מהפכין בהם. מניח אדם עירובי חצרות מי"ט לחברו ומתנה ונימא הכי אי האידנא חולא נשתרי לן בהאי עירוב' לטלטולי בשבתא וכו'. ועירובא תבשילין היכא מנח ליה כגון דאתרמי ב' י"ט של גליות חמשא ומעלי שבתא ומבעי ליה לאיניש לאנוחי עירובא ממעלי י"ט דהוא ד' בשבתא. ואי אשתלי ולא אנח במעלי י"ט מנח ליה בי"ט א' דהוא חמשא ונימא כדאמרינן לעיל וה"מ בשוכח והלכתא כיון דא"ל בי"ט א' לא צריך למימר ליה בי"ט ב', ומי שהניח עירובי תבשילין ה"ז אופה ומבשל ומטמין רצה לאכול עירובו הרשות בידו. אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל עד שלא הטמין ה"ז לא יאפה דכמי שנאבד עירובו דמי או כמי שלא הניח. השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותר לאכלן בי"ט. ואם בדק בקינה של התרנגולת ולא מצא בה בצים ולמחר השכים ומצא בה בצים גמורות מותרות דקי"ל דתרנגולת אינה יולדת בלילה ואפי' בדק יפה יפה דתלינן כר' יוחנן. וכ"ש אם לא בדק מעי"ט. וה"מ דאיכא זכר בהדי תרנגולת. או שהתרנגולת יוצאת לחוץ ושומעת קול התרנגול ואזיל בתריה ואין דרך תשמישן אלא ביום. ואין מזמנין את הנכרי בי"ט לאכול עמו ואם בא הנכרי מעצמו בבית ישראל לאכול עמו א"צ להוציאו ובלבד שלא יבשל כלום בשבילו ואסור נמי להוציא שום דבר לרה"ר משום נכרי בי"ט דלא אמרינן הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אבל לצורך בהמתו מותר. ובי"ט שחל להיות בע"ש קי"ל כב"ה דלא עבדינן אלא עירוב' חד אכל מילי בין לאפות בין לבשל בין להטמין. ולכבד את המטות מותר אפי' בשבת ואפי' כל הבית כלו. וכן נמי לרבץ שרי בשבת וכ"ש בי"ט. ועצים שמסיקין בי"ט אין מסלתין אותם לעשות מהם סלתי סלתי. ואין מסיקין עצים מוקצין בי"ט דקי"ל כר' יהודה בכוליה י"ט. והיכא דאייתי ליה נכרי לישראל עצים מבחוץ אסור להסיקן דהו"ל נולד. אבל אם נשרו לתוך התנור מרבה עליהם עצים מובנים ומסיקן דכיון דרובא דהתירא בטלי ברובא דאיסורא דרבנן הוא ומבטלינן אפי' לכתחלה דליתיה לאיסורא בעיניה דמקלא קלי. ואין חותכין את הנייר פי' ששופין אותו בשמן וצולין בו מליח ואינו נשרף. ואין גורפין את התנור ואת הכריים. ואם א"א לאפות בו פת אא"כ גורפו מותר. ושרקין תנורא פי' טחין פי התנור כאשר נותנין הפת בתוכו טחין אותו בטיט והוא שיש לו עפר מוכן מבע"י. א"נ אפר כירה מוכן ושרי דלאו בר גיבול הוא. ואין מנהיגין את הבהמה במקל בי"ט. וחיזרא פי' כגון עצים ממיני קוצים ליטול מהם עץ לצלות בו בשר. יבשא שרי רטיבא אסור. ואשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהם אוד. ואוד שנשבר אסור להסיקו בי"ט דקי"ל אין מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. התנור והכריים החדשים הרי הם ככל הכלים הניטלים (באבר). אבל אין סכין אותו שמן ואין טשין אותו באליה. ואין מפיגין אותן צונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות בו מותר. אין נופחין במפוח בי"ט אבל נופחין בשפופרת. ואין מחדדין את הסכין ואין מתקנין אותו. ואין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל פוצעין את האגוז במטה ואין חוששין. ואסור למיפא מידי לכלבים ביו"ט אבל מאכל שהוא מתוקן מבערב ומתוקן להם מותר לשומו בפניהם והם אוכלים ודבר זה מותר אפי' בשבת וכ"ש בי"ט. ונבלה שמתה בי"ט אף דבשבת מותר לחתכה לכלבים בי"ט אסור לטלטלה דקי"ל כר"י דאית ליה מוקצה אבל בשבת מותר דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה. ואם מתה מעי"ט מותר לחתכה לפניה' ומוכנת היא ואפי' לר' יהודה. ואם היא מסוכנת מעי"ט ומתה בי"ט שרי לטלטלה דדעתיה עלוהי להאכילה לכלבים דמוכנת היא ואפי' לר' יהודה. ובהמה מסוכנת אע"ג שאינו צריך לאכול ממנה אלא כזית בשר כיון דא"א לכזי' בשר בלא שחיטה מותר לשחטה בי"ט אבל פת אם צריך ממנו בי"ט לא שרי ליה ללוש ולאפות ולבשל אלא לפום מאי דחזי ליה לפום שיעור אורחים. אי נמי ממלאה קדרה בשר אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה ומבשל ומותיר מן המאכל לחול. אבל בתחלה לבשל בי"ט לחול לא שרי ליה בהאי הערמה. אבל גבי שחיטת בהמה כיון דלא אפשר לכזית בשר בלא שחיטה מותר לשחטה ולאחר שחיטה יחתוך ממנה מה שצריך לאכול ויניח השאר למוצאי י"ט ולא יתקן בה כלום. וה"מ דמותר לשחטה כגון דאיכא שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית צלי מבע"י. אבל אם שחט מסוכנת משום סכנתא ואינו צריך לאכול ממנה כלום לא שרי למעבד הפשט וניתוח עד מוצאי י"ט. וה"מ כגון דשחטה קרוב לערב דמוכחא מילתא אבל אם שחטה מבע"י גדול שיכול לאכול ממנה כמה פעמים ביום שרי להפשיטה ולנתחה כדי להביאה אברים אברים וה"מ כגון דליתיה מוקצית כגון ביתיו' אבל אם היא מסוכנת מוקצי' כגון מדבריות או מן האפר אסור לשחטה ואפי' היא מסוכנת ואין מרגלין בי"ט פי' להפשיט הבהמה דרך הרגלים כדי לעשות מן העור חמת דקא טרח טרחא דל חזי ליה. ועז לחלבה ותרנגולת לביצתה ורחל לגיזתה ותורי דרדיא וחמרי דעסקא בי"ט אסור דהלכה כר' יהודה בי"ט דאית ליה מוקצה. ועגל שנולד בי"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו ואפי' נולד מן הטריפה הרי מוכן לכלבים ומוכן לכלבים הוו מוכן לאדם והוא דקי"ל בגויה שכלו חדשיו כגון ט' חדשים לגסה וד' לדקה ולא נכנס זכר באותו בית באנו ט' חדשים או ד'. ואם לא קים לן בגויה שכלו לו חדשיו אסור לו עד ליל ח' אפי' בחול לאכלו בשחיטה. וכללא דמילתא כל הני דאמרינן בי"ט ה"מ בב' י"ט של גליו' דחד מהם חול אבל בב' י"ט של גליות של ר"ה אסור דקדושה אחת הן. אבל לגבי מת שוין ב' י"ט של גליות וב' י"ט של ר"ה שאם מת בי"ט א' יתעסקו עממין בי"ט ב' יתעסקו בו ישראל. ואע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה דכחול שויוה רבנן לגבי מת ואפי' למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא. אבל היכא דמית בעיה"כ או בע"ש ולא הספיק לקברו מבע"י אסור להתעסק בשבת וביה"כ אפי' נכרים ומשהינן עד למחר בין אשתהי בין לא אשתהי. ומותר ללות עם המת בי"ט א' כי קברי ליה נכרים בתוך התחום. ועבדים דישראל אסור להו למקבר מיתא בי"ט א' דאתקש לענין מלאכה בשבת וי"ט. ולכסות דם עוף בי"ט מותר והוא דאית ליה דקר נעוץ מבע"י בעפר תיחוח ואפר כירה דמוכן הוא ה"מ שעוסק מבע"י אבל הוסק בי"ט אסור אא"כ ראוי לצלות בו ביצה. וכוי אסור למשחטיה בי"ט ואם שחטו אין מכסין דמו ואפי' איכא עפר מוכן ואפר כירה גזרה משום התרת חלבו. אבל לערב במוצאי י"ט מכסין אותו. ואפי' שחט בהמה חיה ועוף במקום אחד ונתערב דמן אסור לכסות בי"ט אא"כ יכול לכסות בדקירה אחת. שחט צפור מעי"ט אין מכסין דמו בי"ט ואפי' גילגל עיסה מעי"ט אין מפרישין ממנה חלה בי"ט אי הוו טבילי מאתמול אבל אי הוו טבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלתה מפרשינן ויהבינן לכהן. וסולם של שובך מותר להוליכו משובך לשובך אבל של עליה אסור ואין צדין דגים מן הביברין המחוסרין צידה שאומרים הבא מצודה ונצודנו אין צדין מהם בי"ט. וכן חיה ועוף אין צדין אם מחוסרין ציד' אבל נותן לפניהם מזונות. ואם אינן מחוסרין צידה מותרין לצוד מהם. ומצודת חיה ועוף שעשאן מעי"ט לא יטול מהם בי"ט אא"כ יודע שניצודו מעי"ט וספק מוכן אסור ואם סכר אמת המים מעי"ט ולמחר השכים ומצא. בה דגים מותרין דהני כבר ניצודו מעי"ט ומוכנין הם וקטן למולו וס"ת לקרות בו ולולב לברך מותרין להוציאן אפי' לרה"ר מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וה"ה לכלים. אבל עצים ואבנים וכיוצא בהן אסור וקי"ל די"ט צריך לערב עירובי תחומין אבל לא עירובי חצרות ויה"כ צריך לערב עירובי חצרות ושיתופי מבואות כבשבת. ומותר להוציא מפתח של אוכלים לרה"ר אבל של כלים אסור ומוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט אבל בשבת אסור ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם בי"ט אבל לברר אסור סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו. ואין שומטין את המנעל מן האמום שלו בי"ט אבל בחה"מ מותר. ואין נמנין בתחלה על הבהמה בי"ט אבל נמנין מעי"ט ושוחטין ומחלקין ביניהם אבל לא שוקלין. ואין פוסקין דמים בתחל' בי"ט אבל מביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו. וטבח אומן אסור לשקול בשר ביד ואסור לשקול בשר במים. ואסור לעשות בית יד בבשר שנראה כעושה כלי אבל ביד מותר. ומותר לעשות סימן בבשר. ואוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי. ומותר לקטום מהם קיסם לחצו' בו שיניו. ומותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה ומוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו א' קשים וא' רכים וגרף של רעי ועביט של מי רגלים מותר להוליך אותם לאשפה. וכשהוא מחזירן נותן לתוכן מים ומחזירן וכי היכי דשרי לאפוקי ריעי אגב מנא הכי שרי לאפוקי בעיניה. ולא מבעיא בי"ט דשרי לטלטולי אלא אפי' בשבת שרי לטלטולי. לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר קב או קביים ונותן לפני בהמתו. פי' קודר משער. והנחתום מודד תבלין לתוך הקדרה כדי שלא יקדיח תבשילו. אבל אשה אינה מודדת קמח לעיסתה. כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו בי"ט. ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין. ואלו הם משום, רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשר כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת. וניפוח בהמה בי"ט שרי ומחבט אסור ירושלמי וכולן שעשו בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשה עשוי בשבת וכ"ש בי"ט. ושמעינן מהא דמאן דעבר ואקני מקרקעי או מטלטלי בשוגג או במזיד בבריא בשבת או בי"ט הקנאתו הקנאה וכ"ש שכיב מרע דמותר. וכן השוחט בשבת בשוגג שחיטתו כשרה. וכן הלוא' בי"ט ושבת קי"ל כרבא דאמר ניתנה ליתב' ומותר. ואסור לישא אשה במועד וכ"ש בי"ט. אבל אם נשאה מעי"ט שנים או ג' ימים קידם מותר לעשות סעודה בי"ט. וזוקפין מנורה של חוליות בי"ט. ונכרי ששיגר דורון לישראל כלים תפורין שנגמרו מעי"ט מותר לקבלן הימנו בי"ט. ופורני גדולה של נכרים שרובה נכרים וישראל אופין בתוכה ונכרי מסיקה בי"ט ואותם עצים אינם באים אלא ע"י נכרי ומביאן בי"ט מותר לאפות בו ישראל. ומצו' לבצוע על ב' ככרות בי"ט כמו בשבת משום דאין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ובי"ט כמו שמותר להלך מותר לטלטל. ומותר להביא על כתפו מים ממעיין או נהר שבתוך התחום לצורך אותו יום אבל לא ע"ג החמור. הבהמה והכלים כרגלי הבעלים כשם שאין אדם יכול להלך בי"ט אלא עד תחום שבת כך בהמה אינה יכולה להלך חוץ לתחום הלכך היכא דיש לו מקנה תוך התחום הולך ומביא ושוחט מהם לכתחלה. אין סכין ביום טוב אבל מדיחין את הכלים בנהר ושפין כלי כסף ואין חפין את הכלים בי"ט אבל מדיחין אותם במלח ובמורסן בשבת ואצ"ל בי"ט. ואין חותכין את הפתילה לב' בסכין. אבל חותכה באור בפי שתי נרו'. פי' שאם היתה הפתילה ארוכה ע"י שינוי מותר לחתכה שמכניס קצה הפתילה בפי הנר וקצה הב' בפי נר אחר ומדליקין באמצע ונמצאו ב' נרות דולקין. ואין גודלין לכתחלה בי"ט ואין מהבהבין אותה אבל ממעכה ביד ושור' בשמן. וכיבוי הנר כי היכי דאסור בשבת כך אסור בי"ט. וכללא שכל כיבוי אסור בי"ט לבד אותו שהוא צורך אוכל נפש לעצמו כגון בשר ע"ג גחלים או קדרה ע"ג גחלים מותר דהיינו אוכל נפש ממש. וגרם כיבוי הלכתא כרבין דאמר מותר בשבת וי"ט. ושרי למכחל עינא ביום טוב ב' מישראל חוץ מר"ה דקדושה אחת היא. ובשבת וי"ט א' שרי ע"י נכרי ואע"ג דקא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח קי"ל דמסייע אין בו ממש וקינבא שרי פי' שמטשטש והולך מותר לתקנו ולהתירו בי"ט. וקנסא שרי פי' אבוקה שהיא עשויה בחתיכות עצים קטנים אם נוטל מהן בי"ט מאותן שלא אחזה בהן האור שרי שהרי מובדלות זו מזו ול"ד למסתפק משמן דחיה. מסקנא דמילתא דעירוב תבשילין בתבשיל א' דיו כגון בשר או בצים או דגים. ואדם א' יכול לערב בשביל כל בני העיר ובעינן דעת מניח שיאמר לצורך כל בני העיר אני מניח עירוב זה וצריך שיזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים או ע"י אשתו ואפי' לא ידעו האחרים בשעת הנחתו העירוב אבל למחר בי"ט שמעו שעירבו בשבילם מותרים לבשל. ובשעת הנחת העירוב צריך שיאמר בא"י אמ"ה אקב"ו להניח עירובי תבשילין. ואומר בדין עירובא יהא שרי לן ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת למיפא ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מי"ט לשבת. ובכזית א' סגי בין לאחד בין למאה. אכלו או שאבד עד שלא הטמין וכו'. ואם התחיל בעיסתו קודם שנאכל יגמור ויאפה וכן קדרתו נמי יגמור:

ע"כ מס' האורה

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה