אור ברסלב
פרדס הגדול סימן קלג

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן קלג

סדר לפסח

ליל שמורים שחל להיות בשבת אומר ויכולו ובורא פ"ה וקידוש ואומר את יום המנוח הזה ויום חג המצות הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ושהחיינו ואינו אומר שעשה נסים שעתיד לאומרו בהגדה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ואם חל במ"ש מברך יין קידוש נר הבדלה זמן וחותם בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת בא"י המבדיל בין קדש לקדש ושהחיינו ואינו מברך על הדס. שאינו מריח בו גזרה שמא יקטמנו. ועוד שאין בו איבוד נשמה דבי"ט איכא כמו בשבת. ואם חל להיות בחול מברך בפה"ג וקידוש בא"י אשר בחר בנו וכו' וחותם בא"י מקדש ישראל והזמני' ושהחיינו. ושותה רוב הכוס ומברך ברכה אחרונה אחריו ונוטל ידיו ומברך ענ"י. וקודם קידוש אינו נוטל דהנוטל ידיו לפירו' ה"ז מגסי הרוח אא"כ בא מבית הכסא. ומברך על הירקות ואינון כוסברא וגרגירא ומברך בפה"א וטובל בחרוסת ואוכל ומאכיל לכל אחד ואחד כזית וצריך שיהיה בשלחן ב' תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה הבאה עם הפסח. ובוצע אחת מן השלש מצות לב' ונותן חציה בין ב' השלמות והחציה תחת המפה שצריך לאכול כזית מצה דמנטרא אחר כל סעודתו זכר למקדש ואם לא יצניענ' שמא ישכח ויאכלנה תוך הסעודה. ומוזג כוס ב' ואומר עליו הגדה שהוא הא לחמא עניא ומה נשתנה ויחזירם בלע"ז ומתחיל בגנות ומסיים בשבח. ולדידן אין עוקרין את השלחן אלא מסלקין הקערה שבה מצה ומרור וב' תבשילין לסוף השלחן כי היכי דלהוי הכירא לתינוקות וישאלו מה נשתנ'. אבל לדידהו דהוי שלחן קטן לפני מי שאומר ההגדה וכן לפני כל אחד ואחד מסלקין את השלחן. ומה שנוהגין להגביה הסל ולהוציא התבשילין טעות הוא בידם דכי אמרי' בשר אין צריך להגביה ה"מ בשעה שאומרין בהגדה פסח שהיו אבותינו אוכלין וכו' דכיון דלא מצי למימר פסח זה אם הי' מגביה הסל היה נראה כמקדיש קדשים בח"ל כמו שהיה מגביה לומר מצה זו מרור זה אבל כשמגביה הסל כדי שיכיר התינוק שמסלק מלפניו כאלו אכל כבר דמי לעקירת שלחן. וכי אמרינן מצה לפני כל אחד וא' לדידהו שהיה מנהג להסב על המטות והיה שלחן לפני כל א' וא' ולפיכך צריך אבל לדידן אינו צריך אלא לפני מי שאומר ההגד' והוא יחלוק לכולם. וכשיגיע לומר מצה זו מרור זה יגביהנה ויראנה אבל התבשיל לא כדאמרי'. ומסיים ההגדה על כוס שני עד גאל ישראל ומברך בפה"ג כמו שפרשנו למעלה. ויטול ידיו ויברך ענ"י כדי לאכול שכשקרא ההגדה הסיח דעתו מלשמור ידיו והן עסקניות ולפיכך צריך ליטול ידיו שנית כשרוצה לאכול ונוטל ב' מצות ומברך על השלימה המוציא משום לחם משנה ועל הפרוסה שבין השלמות מברך על אכילת מצה משום לחם עני מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. ולא ישיח בין ב' הברכות עד שיאכלם ואוכל המוציא ראשון ומצה אחרון ונותן לכל בני ביתו ומברך על החזרת דהיינו מרור על אכילת מרור וטובלו בחרוסת ואוכל ונותן לכלם. וחוזר ובוצע מן המצה הג' וכורכה במרור ואוכל יחד זכר למקדש כהלל משום שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו. דכולן למצוה נעשו וצריך לעשות מצוה בכל אחת ואחת. וצריך לעשות סימן איזו מהם נאפית ראשונה כדי לעשות בה מצוה ראשונה כדאמרינן בקופות שכתוב בהן אב"ג שמצוה בראשונה ואוכלין סעודתן וכשיגמרו אוכלין מן המצה הפרוסה שהניח תחת המפה כזית היא לחובת מצה באחרונה שהיו אוכלין במקדש עם הפסח ובגמר סעודה זכר לפסח כדי שיהא טעם מצה בפה. ולא יאכל עוד בלילה ההוא. ואוכל' בלא ברכה. ונוטל ידיו למים אחרונים ואינו מברך ענט"י. ומוזגין כוס ג' ומברך עליו ברכת המזון הואיל וכל חד מצוה באנפי נפשא ליעביד בכל חד מצוה. וחוזר ומברך בפה"ג ושותה בהסבה ומברך אחריו על הגפן. ומוזגין כוס ד' ואומרים עליו הלל שהוא שפוך חמתך עד יהללוך וחותם הלל ומברך בפה"ג ושותה בהסב' ומברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן. ואם ירצה לשתות כוס חמישי הרי הוא אומר עליו הלל הגדול הודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל וחותם בנשמת כל חי וישתבח והיא ברכת השיר. ומברך ברכת היין ושותהו ומברך אחריו ולא ישתה עוד יין בלילה. והבא להוציא אחרים בסדר ברכו' ובהלל יקדש וישתה כוס א' ויעשה כל הסדר בביתו קודם שיאכל ואח"כ בכמה בתים ויחזור לביתו באחרונה ויגמור סעודתו ויברך על מזונו ושותה כוס ג' ויגמור ההלל על כוס ד' ואח"כ ילך לבית אחר והם יברכו על מזונם וישתו ויגמור להם את ההלל על כוס ד' ויברך וישתה שלא אסרו לשתות אלא בין ג' לד' שלא ישתכר ולא יבין באמרו את ההלל אבל יין שבתוך הסעודה אינו משתכר לעולם. ואם יש עודן [בית] (כוס) ג' יגמור את ההלל והם יברכו וישתו ולא ישת' הוא כלל משגמר סעודתו בביתו ואכל מצה באחרונה לשום מצה ואינו יכול לשוב ולקדש בבית אחר לפי שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ואסור לאכול ולשתות אחר ד' כוסות בביתו ואסור לו לגמור הלל בבית אחר לפי שישתכר בכוסות של אחר המזון. ואם צריכין יקדש להם ולא ישתה. ועל הירקות יברכו הם ויאכלו הם והוא יאמר להם ההגדה והם יברכו על הכוס וישתו. וברכת המוציא ואכילת מצה רשאי הוא לברך ולהוציאם י"ח והם יאכלו והוא לא יאכל וכן על המרור. דכי אמרינן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אא"כ הוא אוכל עמהם. ה"מ בדברים שהם רשות אבל ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש התירו לפי שהם חובה וכל ישראל ערבים זה לזה וא"א לאכילת מצה בלא המוציא ובלא קידוש ובלא ברכת היין וכן ברכת מרור חובה ומוציא אחרים אע"פ שיצא אבל ברכת הירקות שהיא בפ"ע יטבלו לעצמן אע"פ שהיא באה לפטור את המרור מברכת הנהנין שאסור ליהנות מן העול' הזה בלא ברכה דומה היא לברכת הלחם של השנה שאינו מוציא אחרים מאחר שאינו אוכל עמהם. וההלל יגמור להם לאחר סעודה והם יברכו לעצמם על כוסות ברכת המזון והלל. ומש"ה מברכין על הירקות קודם ההגדה כדי שיכירו התינוקות וישאלו ואם שכח ולא אכל אחר סעודתו קודם ברכת המזון אינו צריך לחזור ולאוכלו דהא צריך לברך אחריו ולשתות מן הכוס ובין ג' לד' לא ישתה וגם אינו יכול לעשות ברכת המזון בלא יין לפי שתקנו כוס ג' עליו וגם לאחר כוס ד' אינו יכול לאכלו ולברך ברכת המזון לפי שלא תקנו אלא ד' כוסות אבל ה' לא תקנו ועוד שסתם מצות העשויות בלילה הא' עשויות בשימור לשם מצה ומצה שאוכל בגמר סעודתו עולה לשם מצה ויוצא דהא נעשית לשם שימור מצה. ואם שכח לעשות הבדלה למ"ש בלילי י"ט הא' של פסח עד שאכלו הירקות והתחילו ההגדה וקודם שגמר ההגדה נזכר אינו צריך לחזור ולהבדיל עד שישלים כל ההגדה עד גאל ישראל שאכילת הירקות לא חשיבא אכילה ולא כלום הוא:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה