פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קכה
דין כפות וכוסות של נכרים שהם של כסף שנשתמשו בהן אוכלין חמין צריכין טביל' וגיעול ברותחין. וכוסות של כסף כיון שאין תשמישן ע"י רותחין סגי להו בטבילה לחודא. וה"מ בלקוחין וכמעשה מדין שהיו שלהם אבל שאולין ששאלו מנכרי אין צריכין טביל'. ואם רואה ישראל לפי דעתו שיניחם הנכרי כזבינתא דמי וצריכין טבילה ואם לאו הרי הם כשאולין. וכלים של חרס לא בעו טבילה דכלי מתכות כתובים בפרשה. אבל רחיים של פלפלין צריכין טבילה דמתכת שלהם עיקר. ולא אמרן אלא בכלי מתכות וכלי סעודה וכמעשה מדין שאותן כלים היו מתחלה של נכרי וגזרת הכתוב הוא דצריכין טבילה בין חדשים בין ישני'. אבל אם עשאן ישראל אפי' חדשים א"צ טבילה וכ"ש ישנים דא"צ טביל'. ולהוציא מאותן המצריכין טבילה אחר גיעולן בפסח. וקונייא פולפי"ץ בלעז הואיל ושועין שלהן עופרת ושועין בדיל כמתכות דמו ובעו טביל' אע"ג דאין ניתכין אלא מגבן וכההוא פלוגת' דרב אחא ורבינא ממאני דקוניא ממס' ע"ז דפסיק הלכת' דאזלי' בתר סופו שניתך עליו במתכות ובעו טבילה אע"ג דלא ממתכו' נינהו וסכינים של נכרים שנשתמשו בהן צריכין להגעילן דודאי בולעי' דהכי אמרינן בפסחים הני סכיני דפסחא מגעיל להו ולקתייהו ברותחין משום דבלעי ואסור נמי למיכל בכפות של קרן שאכלו בהם אוכלין חמין של בשר אלא א"כ מגעילן ברותחין. וכלי בודמא וגללא דאשתמש בהו חמירא או שקנה אותן מן הנכרי עביד להו גדנפא ומפליט להו ככלי מתכות אע"ג דמתברא ומצגתא לא דמיא לכלי חרס וככלי מתכות דמיא וסגי להו בפליטה ומשתמש בהו בפסח. דתנן גת של אבן שזפתה נכרי מנגבה והיא טהור' ושל חרס אע"פ שקלף את הזפת אסורה מכלל דאבן לחוד וחרס לחוד. ועוד דתניא בהדיא תנור של אבן ושל מתכות טהור וטמא משום כלי מתכות וכירה של אבן או של מתכות טהורה וטמאה משום כלי מתכות אלמא כלי אבן ככלי מתכות דמי: