פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קכב
אור ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה וכשהוא בודק מבעי ליה לברוכי ברישא על ביעור חמץ. ואם שח שיחת חולין קודם התעסקו בבדיקה חוזר ומברך. ואם מכי אתחיל לברך [לבדוק] שח אינו צריך לחזור ולברך. חורי הבית העליונים והתחתונים שאין ידו מגעת בהן שאין דרך בני אדם להשתמש סמוך לקרקע ולא למעלה בכותל כל אלו אין צריך בדיקה. בי מלחי ובי ציבי ובי קירי ובי תמרי צריך בדיקה. חור שבין יהוד לחבירו לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו. חור שבין ישראל לנכרי אין צריך בדיק' היכא דחייש לכשפי' הבודק צריך שיבטל שמא ישכח גלוסקא יפה ודעתו עלוהי ואי לא מבטל ליה קודם איסורים לאו ברשותיה קימא ולא מצי מבטל וקאי עליה בבל יראה ובל ימצא. כל שעה שמותר לאכול מאכיל ומותר למכרה ומותר בהנאה עבר זמנו אסור בהנאה ולא יסיק בו תנור וכירים כותח וכל מיני כותח אסור למכור שלשים יום קודם לפסח. אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו ושלא בזמנו (במינו) מותר אפי' בנותן טעם אמר רבא העושה ביתו אוצר ואין דעתו לפנותו קודם ל' יום אין זקוק לבער דלא מחייב במילי דפסחא ולדלמ' משכח חמץ ואכיל ליכא חששא דהא אין דעתו לפנותו קמי פסחא הלכך כי מטי זמנו מבטל ליה בטולי. תוך ל' יום זקוק לבער ואע"ג דאין דעתו לפנותו משם דאחייב במילי דפסחא ואי לא מבטיל קאי באיסורא. ומאן דבעי למיזל באורחא או בספינתא או באורחא רחיקא ואיכא בתי דקיימי בתחומו וליכא דאית ליה רשותא למיעל להתם אי מקמי תלתין יומין קאזיל לא מחייב במילי דפסחא ולא צריך למבדק. ואי גו תלתין יומין קאזיל צריך למבדק והדר מיזל ולא אמרן אלא דאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפילו קודם ל' יום זקוק לבער דזמנין דאתי בעידנא דלא אספיק לביעור ואתי לידי איסורא ואע"פ דמבטל ליה אי משכח דלמא אתי לידי אכילת איסורא. חמצו של נכרי בבית ישראל חייב לבערו ואי נטירותא ברשות הנכרי וא"ל ישראל הא בית' קמך לא מחייב לביעור. חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר אפי' באכילה ושל ישראל אסור אפי' בהנא' נכרי שהלוה את ישראל על חמצו וא"ל אם לא באתי קודם הפסח מכור לך אחר הפסח מותר בהנאה ואסור באכילה. וישראל שהלוה את הנכרי על חמצו וא"ל אם לא באתי קודם הפסח מכור לך אחר הפסח אסור בהנאה ואצ"ל באכיל'. המשכיר בית לחברו אם עד שלא מסר לו מפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק ואי משמסר לו מפתח חל י"ד על השוכר לבדוק. המשכיר בית לחברו בי"ד חזקתו בדוק חצר אינה צריכה בדיקה והיכא דבדק וחזא עכברא דעל לביתא ובפומיה פיתא אע"ג דעל לביתא ואשכח פרורין לא אמרינן מיכל אכליה אלא צריך לחזור ולבדוק. והלכתא כר' יהודה דאמר אוכלין כל ארבע ומאכיל לבהמתו ומוכרו לנכרי כל חמש ושורפו בתחלת שש. וכשתכלה הבדיקה צריך לבטל לאלתר ולומר כל חמירא דאיתיה ברשותי הדין דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל וליהוי כעפרא. ואי למחר בשעה ד' מבטלו הרשות בידו ואי אקלע י"ד להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון ב' סעודות והחסידים אופים בערב שבת לאחר ביטול וכך יפה לו. והקדרו' והקערות יניחם עד לאחר הפסח ואי מבשל בהו מאכל ויש בו קמח צריך שיתנם לנכרי מפני שאינו יכול להדיחן. ואח"כ יכבד את ביתו וישליך לבהמה ולחיה ולעופות הפרורין או ישליכם לבור ואח"כ יבטל בלבו. ולענין אפית מצה אי אפי ליה בליל מ"ש אין בכך כלום דמה ליה אי אפי ליה קודם לפסח או בליל פסח ובלבד שיזהר בזמנה באכילתה. ואפי' במקום שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח. מחצות ולמעלה אסור וסמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתיאבון: