פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קח
ענין עירוב מצאתי כתוב מי שלא עירב בערב הפסח צריך לעשות עירוב בכל שבת ושבת עד הפסח והגאונים לא אמרו שאינו צריך לעשות כן אלא אם לא עשה בערב הפסח עירוב מן המצה יעשה כל ערב שבת מן החמץ ואם ירצה יעשה עוגה שאינו חמץ אפי' בשאר ימות השנה ויסמוך עליה עד הפסח הבא ויבערנה. והרב ר' קלונימוס בר' יצחק משום ר' יהודה בר' קלונימוס נ"ע אמר מפני מה עושין בערב הפסח משאר מועדים לפי שבפסח עושין עוגות מצות דבר שמכניסו לקיום שאינו מתעפש שאם נאבד או נתעפש שאינו ראוי למאכל אדם בטל העירוב וכדי שלא יבא לידי קלקול שיהא מטלטל בשבת בלא עירוב תקנו הראשונים לעשות בפסח מצה מן הקמח הנגבית מכל בני החצר או המבוי שיש לקיימה לכמה ימים שלא יתעפש. ואלו היה קיים העירוב עד הפסח השלישי לא היה צריך עירוב כל זמן שהראשון קיים אלא שאינו מתקיים לפיכך צריך לחדשו. ועוד שלא ישתכח תורת עירוב מישראל לכך מזכירין אותו לחדשו בכל פסח ופסח אע"פ שהראשון קיים וראוי למאכל אדם. ואם נאכל אותו עירוב שנעשה או שנאבד לאחר הפסח יעשה עוגה א' עד הפסח הבא ואין צריך בכל שבת ושבת. אבל מי שחביבה עליו מצות עירוב יחדשנה בכל שבת ושבת כדי שיעשה בפת ברכה א' של ברכת עירוב וא' של המוציא. כדגרסי' בברכות ר' זירא הוה בריך המוציא אפיתי דעירובא ואמר מדאיתעביד' הא ליתעביד בה מצוה אחריתי ובלבד שישתייר מאותו הפת מזון שתי סעודות כדי לסמוך עליו כל השבת כולה אבל דיעבד אפי' בכל שהוא מותר עליו. וכך ענין עירוב אי איכא חצר וכוליה לחד גברא ואית ליה בני או כמה אינשי סמיכין עלוהי וכולהון אכלין מחד ריפתא ולא פליגי מהדדי לא צריכא עירוב ואי פתח ביתא בההיא דרתא לשבילא. ואי איכא נמי בתי אחריני דפתיחין לההיא שבילא לא צריכי למיעבד שיתוף בהדדי ומשתרי לטלטולי ממבואות לבתים ומבתים למבואות ומאי עירוב ומאי שיתוף מערבין לחצירות בפת ומשתתפין למבוי ביין. ואם בא להשתתף בפת משתתף ואסור לאדם להוציא מרשות לרשות בשבת ולא ברה"ר בלבד אלא אפי' ברה"י אסור להוציא מחצר לחצר ומבית לבית ומחצר לבית ומבית לחצר אפי' חור או חלון אסור להוציא בו אלא בעירוב. כיצד אם היה חצר א' ובתוכה מאה בתים והם נפרדים איש מחבירו אסור לטלטל בלא עירוב ובעירוב מותרין אם עשאוהו בערב הפסח. וגם השוכר בית שם בחצר והוא על עצמו ובשלחנו אסור לטלטל בלא טלטול ולעולם אם שכח אדם לעשות עירוב בערב הפסח עושה בכל ערב שבת עד תם כל השנה וכן הלכה:
וכה משפט העירוב ועשייתו אם רוצה לעשותו בערב הפסח לכל השנה יעול החכם קמח מכל בית ובית מלא ידו וילוש אותה עוגה אחת או שתים קשות ביותר שלא ירקבו שכל זמן שהעוגות שמורות העירוב קיים ומותר לטלטל. ואם נאכל או אבד אסור לטלטל עד שיעשה עירוב אחר בערב שבת. ואם עושה עירוב אחד מהם על כולם עירובו קיים אבל צריך להודיעם ואומר סמוכו על עירובי אשר עשיתי עליכם. וקודם שישימו אותו עירוב במקום משומר או בתוך התיבה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב. בזה העירוב יהא מותר לכל הדרים בחצרות הללו לטלטל ולהוציא ולהביא כל השבתות שבשנה זו מבית זו לבית פלוני ומחצר זה לחצר פלוני ויניח אותו העירוב בבית אחד מהם בלבד שיהא הבית ד' אמות. וגם אם בני מבוי רוצים לערב לטלטל איש מחבירו במבוי אם המבוי פחות מד' אמות יעשה מלמעלה לחי או קורה או קנה ויערב. רוצה בחתיכת בשר או בחתיכת פת או בחתיכת דג או ביצה צלוייה או בכל מיני קטנית ובכל דבר שבעולם עושין עירוב חוץ ממים ומלח. ושיעור עירוב של מבואות ושל חצירות מכזית עד ביצה ואם מוסיף מוסיף בקודש. ואם החכם עושה משלו יודיעם ועירובו קיים עליהם וישים אותו או בפתח או בקיר המבוי בין באמצע בין בכל מקום שירצה בלתי שיהא העירוב גבוה מן הקרקע טפח. וצריך לזכותם ע"י אחר כיצד נותן לבנו שהוא בר מצוה או לבתו בוגרת או לאדם אחר ואומר לו שיזכה בזו העירוב לכל בני המבוי ותוליהו. ואם המבוי רחב עד עשר אמות ולא יותר צריך לחי מן אבן או מן קורה וימעטו ואין צריך פתח למעלה ויוכל לערב בתוכו וזה הלחי צריך להיות קומתו י' טפחים ואם רחב יותר מי' אמות צריך צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם ואם אין לו קנים עושה בחבלים או בעצים ועושה עירוב ומניחו כענין שאמרנו. ואם רוצה ללכת מעיר לעיר מותר ללכת עד אלפים אמה בכל צדדי העיר ואם רחוקה יותר מאלפים אמה יקח עירוב שיהא בו משקל שמונה עשר גרוגרות מכל דבר שירצה חוץ ממים ומלח ומברך ומניחו בסוף אלפים אמה רחוק מן העיר שלו ומותר לילך אלפים אמה אחרים. אבל אם רוצה לילך להציל נפשות או ספר תורה מותר לילך יותר מאלפי' אמה. ואם דרך רשות הרבים מפסקת בין המבואות יעשה צורת פתח משני צדדים בקנים ובחבלים. ומותרים כל בני מבואות שבתוך הפתחים של קנים לטלטל איש לחבירו בעירוב וכן כל המדינה. ימעט פתחיה בקנים או בחבלים ויעשה כעין צורת פתח ומותרים בעירוב כדאמר רבא דהוה מערב אכולא מתא בעירוב אחד:
וששאלתם בני חצר שגבו קמח לעירובו ונילוש ונאפה לשום עירוב ולא בירכו עליו ולא אמרו עליו בדין עירוב' יהא שרי' לן למחר מה הן עושין לטלטל בחצר אסורין או מותרין כך דעתי נוטה שמותרין הואיל וגבו ונאפה לשם עירוב אע"פ שלא בירכו עליו ולא אמרו בדין עירובא יהא שרי לן מותרין הן לטלטל בחצר. ולא מיבעיא הני בני חצר דכולהו בני דיעה נינהו ומותרין אלא אפי' קטן שגבה עירובי חצרות עירובו עירוב דתנן השולח ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אין עירובו ערוב והוינן בה וקטן לא והאמר רב הונא קטן גובה עירוב ומפרקינן לא קשיא כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות אלמא בעירובי חצירו' אפי' בגיבוי קטן סגי להו וכ"ש הכא דבני דעת הוו. ועירובין מונה התם דשרי. והיכא דלא עירב מאתמול למחר מקני נהמא בסלא אלמא בהכי אית להו תקנתא היינו דאמר [ר'] ישמעאל בר"י משום אביו כל שיש להקל בעירובין הקל אע"ג דקימא לן בעלמא ידים שאין מוכיחות לא הווין ידים דקיימא לן עירובו עירוב אע"ג דלא אמר בדין עירובא יהא שרי לן ומאי שנא. התם דאורייתא הכא דרבנן הלכך עירובו כשר ותו לא מידי: