פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן קב
וכיסוי בור ודות וכיוצא בהן דהויין כיסוי קרקעות אם יש להם בית אחיזה מטלטלין ואם לאו אין מטלטלין. כיסוי כלים כגון כדים או פטמים וכיוצא בהם בין יש להם בית אחיזה בין אין להם בית אחיזה ניטלין בשבת. וחבילי קש וחבילי זמורות וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינם למאכל בהמה בין ניטלת בידו א' בין ניטלת בשתי ידים מטלטלין אותם ואם לאו אין מטלטלין אותם. ואמינתא ואזוב ופגם ומיני תבלין הכניסן לעצים אין מסתפק מהם דמוקצים נינהו למאכל בהמה ואם לא מסתפק מהם בשבת דדעתיה דאיניש למיכל כל מידי דחזי ליה. ומולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול והמולל מלילות מערב י"ט למחר מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ותמחוי. ואם בא למלול בשבת מולל בשינוי בראשי אצבעותיו אפי' חדא אתרתי. וכשמנפח בידו א' מנפח בכל כחו והני לבני דאייתור מבנינא שרי לטלטולינהו בשבתא דחזו למזגא עלייהו שרגינהו ודאי אקצינהו אפי' לר"ש דכגרוגרות וצימוקים דמי דהוו מוקצה והלכתא כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן מותרין בין שנשתברו בשבת בין שנשתברו מע"ש ובלבד שיהו עושין מלאכה אפי' מעין מלאכה אחרת קרומית של מחצלות פי' שיורי מחצלות שבלו מותר לטלטלן בשבת דחזו לכסויי בהם טנופייא. פרוזמיות פי' שיור בלאות של טלתות אסור לטלטלן אם אין בהם ג' על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים ומגופת חבית והוא כיסוי חבית שנתק' היא ושבריה מותרים לטלטלן בשבת ולא ישפותי ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה. ואם זרקה מבעוד יום אסורה פי' לא ישפות לא יחתוך. ובשר בין חי בין מליח מותר לטלטלה בשבת ובשר תפוח נמי מותר לטלטלה. דג טפל אסור לטלטלו. בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלת' עלתה ואע"ג דקא מבטל כלי מהיכנו צער בעלי חיים קודם דהוא דאורייתא וה"מ בדלא אפשר למעבד לה פרנסה במקומה אבל אם אפשר למעבד פרנסה במקומה דיה. ותרנגולת שברחה דוחים אותה עד שתכנס אבל אין מדדין אותה אפי' בחצר משום דמקפיא נפשה ואע"פ ששאר בהמה חיה ועוף מדדין בחצר אפי' ברשות הרבים תרנגולת אפי' בחצר אסיר לדחותה. והאשה מדדה את בנה ברה"ר אם נוטל אחת ומניח אחת דדמי כמהלך. אבל אם היה, גורר אסור ברה"ר אבל בחצר מותר לטלטלו. וחיה מעת שהדם שותת ויורד ותשב על המשבר וכל זמן שהקבר פתו'. פי' בית הרחם. בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכ' מחללין עליה את השבת כל שלשה. שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת לא אמרה צריכה אני אין מחללין. שלשים אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין אבל עושין ע"י ארמאי ול"ש בימות החמה ול"ש בימות הגשמים אי נמי הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפי' בתקופת תמוז. וכל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת שנאמר ומולדתיך ביום הולדת אותך לא כרת שורך וגו' ולכסבוסי כיתוניתא בשבת. פי' לכווץ את הבגד ונראה קמטים קמטים ובלובשו מתפשט לרכובי קא מכוין וש"ד וכיתונית' משלפ' לדידיה מקניא. פי' למשוך הבגד ששוטחו בקנה להנגב ונעשה נגוב וישאר הקנה במקומה ולא יטלטלנו מותר אבל למשוך הקנה ממנו לטלטלו אסור. וטלא דבשרא הוא יתד שתולין בו בשר ולפעמים תולה בו טליתו שרי. דכוורי עץ שתולין בו דגים כיון דדגים ריחם רע אסוחי אסח דעתיה מיניה והו"ל מוקצה מחמת מיאוס ואסור לטלטולי: