אור ברסלב

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן ק

סימן צט

מותר לאדם לילך ע"ג עשבים דדבר שאין מתכוין הוא ומותר. אין מחשיכין על התחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא אותה והיא באה מחשיכין על התחום על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומרים לגוי לך למקום פ'. השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה לשמור את התינוק אין נותנים לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו ולא יאמר לו תן לי שכרי לשבת אלא תן לי שכרי של עשרה ימים. מי שהחשיך בדרך על התחום נותן כיסו לנכרי ואמר רבי יצחק אין עמו נכרי ולא חמור מוליכה פחות פחות מד' אמות וכן הלכה. ואין מורים כן. וצריך לישב טל פחות פחות מד"א אבל עמידה אסור ואם עושה כן מחלל שבת, המוליך בהמתו לשתות ומושכה באפסר ישמר שלא יצא אפסר מתחת ידו כדי כריכה. והא דתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע האפסר טפח אוקימנא בחבלא דביני ביני כלו' שלא יהא האפסר נתון בראש הבהמה וראש האפסר ביד האדם המושך ואותו דביני ביני יגביהנו שלא יהא קרוב לקרקע טפח וכן הלכה. וקיימא לן דישראל מצווה על שביתת בהמתו. חיה ועוף דיליה גם הם כרגלי הבעלי' שאין לו רשות להניחם לילך לשתות מים ולא לשום מקום חוץ לתחומו והלכך אסור לבר ישראל לאושולי ולאגורי בהמתו לנכרי אפי' קודם השבת אלא אם הוא במקום קרוב דמיהדר ליה עם חשכה. וא"ת כיון דאושלה או אגרה קניא וקמא ליה ברשותיה לענין שאלת בהמה. ל"מ אמרת הכי דשכר שבת קא שקיל. ועוד בהמה שם בעלה עליה ואילו היכא דאוגרה ישראל לבהמתו לנכרי לד' או לה' יומי כי היכי דנהדריה ניהליה ע"ש עם חשכה ועבר ההוא נכרי על דעתיה או דאזל לארעא רחיקא ולא מצי ישראל למסבה מיניה ההוא שבתא אסור למשקל מיניה אגר שבתא. והיכא דאגר ישראל בהמתו לישראל חבריה ואמר לו ע"מ דליתן כל תלתין יומין דקימא ההיא בהמה גבי' אגרא דינר לכל יומא ומשכה ההיא בהמה גביה יומין טובא מהו למשקל מיניה אגר ל' יום והרי אית ביניהון אגר שבת. הכי דינא אי אמר ליה יומא בדינרא אע"ג דכל ישראל שובתי שבת הם ובהמתן שובתת עמהם מחזי כשכר שבת ואסור ואי אמר ליה בהבלעה כגון דאמר ליה ז' דינרים תתן לי בכל שבת או תלתין דינרים בכל ירחא שרי דהבלעה משרא שריא. וה"מ בבהמה של ישראל דמצוה על שביתת בהמתו אבל אי אגר ישראל או אושיל ספינתיה לנכרי לט' או לי' יומי וקא מסגיא ההיא ספינתא בשבתא לית לן בה דאי משום שביתת כלים לא חשבינן לשביתת כלים אלא היכא דעבדי מלאכה ברשותיה דישר' אבל אי אושלינהו או אוגרינהו מקמי דשבתא ועבדי מלאכה ברשותא דנכרי לית לן בה משום שביתת כלים ואי משום שנקראת על שמו לא דמיא למרחץ דמרחץ משום הכי אסור דאריסא דמרחץ לא עבדי אנשי ונקראת על שמו אבל ספינה לא נפקא משאר כלים ואינה נקראת על שמו ומותר. וישראל וגוי שהיו שותפים ושותפות כלים ושותפות סחורה משפט אחד הם והעיקר שיתנו מתחילה שלא יגע ישראל בשכר שבת כל עיקר ואין לחוש לשביתת כלים כי אם במקום קבוע כמרחץ ובית הבד ופורני ורחים בזמן שהיה א' מהם של ישראל כולו מפני שהוא קבוע נקרא על שם ישר' וכשהנכרי עושה מלאכה בו בשבת יש שם חילול השם בדבר אבל כלים המיטלטלין ממקום למקום וברשות הנכרי הם מע"ש מבע"י אעפ"י שהם כולם של ישראל אם עושה נכרי בהם מלאכה בשבת אין בכך כלום מפני שאין נקראים על שמו וכ"ש בשותפות נכרי וישר' שאם עושה בהם מלאכה בכלים שלהם. וכן הלכה. ורחים של ישראל של יד חוץ לביתו מותר ליתן אותם בקבלנות לנכרי אע"פ שטוחן בשבת והלכה כב"ה ופגה שהטמינה בתבן וחררה בגחלים תוחבה בכוש או בכרכר והן ננערות מאליהן ואע"פ שאין מגולה מקצתה מותר ופגה שטמנה לבשל בחמימות התבן וחררה בגחלים מבע"י מותר לנערה בשבת בכוש או בכרכר דהלכה כבית שמאי. האי פוגלא בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה מותר דטלטול מן הצד לאו שמיה טלטול. והני פלפלי מידק חדא חדא בסכינא שרי ואפי' בשבת. טיט שע"ג רגלו מקנחו בכותל ולא בקרקע ונוטל חרס לקנח מנעלו. נוטל מחט של יד אם היא נקובה ליטול בה את הקוץ:

כופין קערה ע"ג הנר בשבת בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישוך. עקרב דורסו לפי תומו. אין עושין הילמי בשבת. אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהם פתו. ואינה עיקר לפי המימרא שמצינו שאל כותי אחד את רבי יהושע מהו לעשות מים ומלח בשבת אמר לו אסור ומפני מה אמר לו שוטה אם ראית אשתך שנתחבקה עם אחיה יהא קשה בעיניך א"ל הין ומפני מה א"ל כדי שלא תתפרץ באנשים אחרים. א"ל שבת נמי כדי שלא תתפרץ במלאכות אחרות. אין מולחין צנון וביצה בשבת רב חזקיה משמיה דאביי אמר צנון אסור אגב חורפיה מעלי ביצה מותרת וכן הלכה. וצנון מטבל לה במלחא. מכבדות של המרא מותר לכבד בהם בשבת ולא חיישי' לאשוויי גומות דסבירא לן כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר הנוטל צפורניו זו בזו או בידו שלא בכלי וכן שערו וכן שפמו אסור א"ר אלעזר מחלוקת ביד אבל בכלי כגון אזמל או נגוסטר אסור ומחלוקת לעצמו אבל לחברו פטור גונח מותר לינק חלב בשבת מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד הוי ובמקום סכנה לא גזרו בה רבנן. טירפא דאסא אסור ופי' אסור ליתן עלה של הדס בתוך הנקב של חבית לקלח בו את היין גזרה משום מרזב והלכתא מחזירינן את השבר. והאי דנהוג למקרי אבות בשבת במנחה מפני שבאותה שעה מת משה רבינו ע"ה. ואם חל יום טוב או ראש השנה באחד בשבת אין אומרים צדקתך בשבת במנחה לפי שמשה רבינו מת במנחה בשבת ולפיכך אנו אומרים צדקתך כנגד צדוק הדין וכיון שהתפללו צבור תפלת המנחה חל להיות מוצאי שבת. שכן מצינו בסוכה מאימתי מותר לפנות את הכלים מן המנחה ולמעלה. וכשחל יו"ט או ר"ח להיות [במוצאי] שבת נדחה צדקתך מפניהם שכבר חלו הם מן המנחה ולמעלה. יין בתוך העין אסור ע"ג העין מותר רוק תפל אפי' ע"ג העין אסור. שורה קלורית מע"ש ונותן לתוך עיניו בשבת ועלין ע"ג העין לצננו אין בהם משום רפואה. מעלין אונקלי שהוא מערה בשבת. כל האוכלין אוכל אדם בשבת לאתויי צלפין בתוך החומץ אבל מאכל דלא אכלי אינשי אסור. וכן כל המשקין שותה אדם בשבת לרפואה. והחושש בשיניו לא יגמע בהם את החומץ ופולט. אבל מגמע ובולע ומטבל כדרכו ואינו חושש. ואם חולה שיש בו סכנה אפי' כל דבר מותר. תוספת אין לועסין מוסתקי בשבת לרפואה. ואם לריח הפה מותר החושש במתניו סך בשמן הרגיל. כל קשר שאינו של קימא מותר. וקושרין לפני בהמה בשבת בשביל שלא תצא. מקפילין את הכלים אפי' ד' וה' פעמים ובלבד שצריך ללבשן בשבת. אבל לקפל ולהניח אסור באדם אחד ובלבנים ובאין להחליף הוא דמותר. תנו רבנן שבו איש תחתיו כתחתיו גופו ג' אמות ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו אלו ארבעה אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפיים אמה של תחום שבת. וקימא לן דכל בר ישראל ששבת במדברות באתרא דלית תמן מדינתא אין לו לטלטל אלא ד' אמות והלוך גופו אלפים אמה אי איצטריך ליה מידי התם. וברשות היחיד אם הוא מיוחד לו לבדו מטלטל את כלו ומהלך את גופו חוץ לרשותו אלפיים אמה ואם אינו מיוחד לו אלא שיש שם דיורין הרבה מטלטל בכולן על ידי עירוב וגופו של אדם מותר להלך מרשות לרשות אלפיים אמה. אבל כי שלמו אלפיים אמה לא שנא מרשות לרשות ולא שנא ברשות אחת עצמה אסור לפסוע אפי' פסיעה אחת ומשום הכי מאן דאתי בספינה אסור לצאת מן הים שהוא כרמלית לרה"ר משום דודאי מחוץ לתחום אתי הלכך אסור לצאת חוץ לתחומו. אבל אם שבת בתוך התחום עד שחשכה באותה ספינה מותר לצאת ממנה. והאי דאמר רבי יצחק מוליכה פחות [פחות] מד' אמות דוקא כיסו משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו. אבל מציאה לא. אין עמו נכרי מניחה על החמור וכשהיא מהלכת מניחה עליה וכשהיא עומדת נוטלה ממנה. ואם היתה חבילתו מונחת לו על כתפו רץ תחתיה עד שמגיע לביתו וזורקו כלאחר יד ודוקא רץ אבל קלי קלי לא דכיון דלית ליה היכרא אתי למעבד עקירה והנחה. ואם היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית כגון קרנא דאומא דאסור לטלטלן משום דלא חזיין. מתייא כרים וכסתות ומניח תחתיהן ומתיר חבליהן והשקין נופלין. ודוקא במילי זוטרי דאי בעי שמיט לכרים וכסתות מתחתיהן ולא מבטל כלי מהיכנו והלכתא צדדין אסורים צדי צדדים מותרים הלכך אסור לשפשף אפי' בצדדין של חמור ולא מבעיא שדרו של חמור דדרך רבים הוא אלא אפי' צידי החמור אסור דצדדים אסורים. אבל צדי צדדים דמותר כגון דחק באילן ונתן בו קנה או קורה שנמשכה ויוצאה חוץ לאילן ואותה קורה עצמה היוצאת מן האילן. ואם עשה סוכה הוא צידי האילן ונתן ראשי עצים של סכך על אותה הקורה הקבועה באילן אותו סכך נקרא צדי צדדים. אי נמי סולם הסמוך על אותה הקורה היוצאת מן האילן שאסור לעלות באותה קורה שהוא צדדים ומותר לעלות בסולם שהוא צדי צדדים ובלבד שלא יניח רגלו בשעה שעולה באילן בסולם באותו העץ הקבוע באילן אלא מותר להניח רגלו בשליבותיו של סולם ולעלות לבית ממנה או לעליה ולדבר המותר לעלות בשבת:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה