אור ברסלב
פרדס הגדול סימן ער

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן ער

הלכות נדה

אם ראתה דם בתחילת נידתה טיפת דם כחרדל טמאה כל שבעה בין שפוסקת באותה ראייה בין שאינה פוסק' ע"ס כל ז' ובלבד שתפסוק בסוף ז' וטובלת לערב בעת צאת הכוכבים ומשמשת ואותה טבילה היתה בזמנה. דהכי אמרינן טבילה בזמנה מצוה. ולסוף אותן ז' נכנסין י"א יום שהן בין נדה לנדה. ומה היא באותן הימים אם ראתה יום ופוסקת לערב שומרת יום כנגד יום יום טהור כנגד יום טמא וטובלת לערב יום של שני ומשמשת. וכן אם ראתה שני ימים רצופין שומרת יום הג' כנגדן וטובלת וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום או יום כנגד ב' ע"ס י"א יום ומכאן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נידותיה ונוהגת מדין שאר נידה משהיתה יוצאה מן י"א יום ואותן הימים מקרא והלכה למשה הן (בסוף מס' נדה) ואם היתה רואה ג' ימים רצופין באותן י"א יום בין בתחילה בין באמצע בין בסוף זו היא זבה גמורה ותשב עליהן ז' נקיים. אם ראתה באמצע הז' או בסופם סותרת כל מה שלפניה ומתחלת למנות מכאן ואילך ז' נקיים וכן כל ימיה אם לא הספיקה להשלים ימי נקייותה אבל פסקה מתחילין ימי נדותה לבא ונוהגת בעצמה כאשה בנידתה כמו שמפורש למעלה וחומר בנידה שאפי' בראייה [א'] טמאה כל ז' מה שאין כן בזבה שאינה אלא שומרת יום כנגד יום וחומר בזבה שכשרואה ג' ימים רצופין צריכה ז' נקיים מה שאין כן בנדה שאפי' רואה כל שבעה ופוסקת אותו יום ז' טובלת לערב ומשמשת. ועתה פירשתי י"א יום שבין נדה לנדה וימי הזיבה כדין התורה. ומתוך שראו בנות ישראל שבאות לידי ספק זיבה שאם היתה טועה במניין הז' מכנסת לתוך ימי נדה וכן מכמה עניינים הוי טעות בנידה כדמפורש התם מתוך כך אמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואות דם טיפה כחרדל יושבות עליו ז' נקיים ומן התורה אינה צריכה ז' נקיים שאפי' רואה כל ז' ופוסקת טובלת לערב ומשמשת והן החמירו על עצמן עד ראייה אחת כחרדל עשו אתהן ספק זיבות לישב ז' נקיים כדין זבה שלא תבוא לידי ספק. והכי נמי אמרינן בפרק אחרון דנידה משום ספק הוא דאמרינן התם אמר ליה רב פפא לרבא מכדי לספק זיבה שוינהו וכו' גבי מילתא אחריתי קאמר ליה מיהו שמעינן דמשום ספק זיבה הוא והאי אפי' רואות דם טיפה כחרדל כנ"ל דקאמר ר' זירא רבותא היא דאשמעינן דמדאורייתא אינה יושבת ז' נקיים אלא זבה שראתה ג' ימים רצופין תוך י"א יום שבין נידה לנידה והן החמירו שאפי' בתחילת נדה בראייה א' יושבות ז' נקיים (מה שאין כן בנדה) והא ליכא למימר דהא אתא לאשמעינן דמדאורייתא טיפת דם כחרדל לא מיטמאה והן החמירו דמיטמאה. דהא אפילו מדאורייתא שה מטמאה בראיית דם כל שהוא כדתנן בפרק יוצא דופן מיטמאין בכל שהן ואפי' כחרדל ובפחות מיכן. הלכך לאו אטיפת דם כחרדל קא מהדר אלא מראייה אחת קא מהדר כדמפרש לעיל. והאי דאמר דאשה מטמאה בכל שהוא היינו לעניין ראיה אבל לענין כתם הנמצא בבשרה או בבגדה לא מטמאה עד כגריס. ועוד שאפילו עד כגריס תולה במאכולת כדתנן הרואה כתם בבשרה הרגה מאכולת הרי זו תולה בה ועד כמה היא תולה בה ר' חנינא בן אנטיגנס אומר עד כגריס של פול אבל כגריס ועוד טמאה ואינה תולה כדמפרש בגמרא. וכל דין כתמים נוהג כמו שמפורשין במסכת נדה בין להקל בין להחמיר ועתה פירשתי לך למה יושבות ז' נקיים. וזו דרכה של אשה שרואה מט"ו יום עד ט"ו יום או מחדש לחדש או מחדשים לחדשים וזהו ווסת שאמרו חכמים שרגילה לראות מזמן לזמן הגיע זמן שקבעה בווסת שלשה פעמים פורשת מבעלה עונה אחת סמוך לווסתה ובודקת עצמה תדיר דקבעי' כר' יהודה שאוסר כל עונת ווסתה. והעונה או יום או לילה. ואותו או יום או לילה שקבעה לה ווסת בין באמצעיתה בין בסופה פורשת מבעלה ובודקת עצמה תדיר ולובשת חלוק לבן ומצעת מצעות לבנים פרושין על מיטתה שאם תראה דם כלום יהא ניכר בהן בטוב. ואם עבר לה זמנה ובדקה וראתה דם אסורה לבעלה עד שתטהר לא ראתה כלום טהורה היא לבעלה ואינה צריכה לשמור יותר מאותה עונה כלל. כיצד אם היתה רגילה לראות בתחילת היום משמרת ופורשת מבעלה כל אותו היום ואינה משמרת סוף הלילה הסמוך לתחילת היום. ואם רגילה לראות בלילה משמרת כל אותו הלילה ואינה צריכה לשמור סוף היום הסמוך לתחילת לילה דקסבר רבי יהודה כניסת היום גורם וכן כניסת הלילה. והכי אמרינן תני חדא ר' יהודה אוסרה לפני ווסתה פי' עונה אחת ומתירה לאחר ווסתה ותניא אידך אוסרה לאחר ווסתה לא קשיא הא דרגילא למיחזי בתחילת יומא הא דרגילא למיחזי בסוף ליליא. פי' הא דתניא אסורה לאחר ווסתה דרגילא למיחזי בתחלת יממא והא דתניא אסורה לפני וסתה דרגילא למיחזי בסוף ליליא דקסבר ר' יהודה דמי שווסתה בלילה ואפי' בסופה אסורה כל הלילה ואם ווסתה ביום ואפי' בסופו אסורה כל היום אמר רבא הלכה כרבי יהודה. הגיע שעת ווסתה ובדקה ולא ראתה ושמרה עונה טהורה לבעלה. ומכאן ואילך מאחר שהיא בחזקת טהורה אינה צריכה שתבדוק עצמה בשעת בעילה לשמש דתניא החמרים והפועלים והבאים מבית האבל ומבית המשתה כשהן בחזקת טהורות ובאין ושוהין עמהן בין עירות בין ישינות. במה דברים אמורים שהניחה בחזקת טהורה אבל הניחה בחזקת טומאתה לעולם בחזקת טומאתה היא עד שתאמר לו טהורה אני. ותו אמרינן א"ר כהנא שאלתינהו לאינשי ביתיה דרב פפא ודרב [הונא] בריה דרב יהושע כי אתו רבנן מבי מדרשא מצרכי לכו [בדיקה] ואמרו לי לא. אבל צריך לשייולה אם טהורה אבל בדיקה אינה צריכה. והכי אמרינן בפר' קמא דנידה דכל לבעלה לא בעייא בדיקה דא"כ לבו נקפו ופורש. ואינה צריכה לא לבדוק ולא לפרוש מבעלה עד שיגיע שעת ווסתה. הנדה והיולדת והמפלת טמאות לקוץ* ואסורות לבעליהן ליגע באחד מאיבריהן ואסורות להתקשט ולהתנאות לפניהם. ואסורות להרבות שיחה מפני הרגל עבירה:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה