אור ברסלב
פרדס הגדול סימן לו

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן לו

הלכות ציצית

אמר ר' שמעון כל המקיים מצות ציצית כאלו מקיים כל המצות שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית זוכה למה שכתוב ביום ההוא יחזיקו עשרה אנשים מכל הגוים בכנף איש יהודי ואמרי' כל המבטל מצות ציצית מכנף בגדו עליו הוא אומר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וכיצד הוא עושה מביא צמר לבן נקי וטווהו לשם ציצית וכופל אותו לשנים ושוזרו ג"כ לשם ציצית לפי שהחוט של ציצית צריך לשוזרו דכתיב פתיל ולהלן הוא אומר צמיד פתיל מה להלן חיבור אף כאן חיבור שמחבר שני חוטין כא' ושוזרו יחד ומתרגם ירושלמי פתיל תכלת שזיר תיכלא ועוד תניא פתיל תכלת אין לי אלא תכלת שזור וטווי לבן מנין הרי אתה דן הואיל ואמרה תורה תכלת מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור והיכן מצינו ללבן מעתה הריני דן הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם על כנפי בגדיהם ופרט לך הכתוב אצל נגעים צמר ופשתים דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים מה להלן צמר ופשתים אף כאן צמר ופשתים סתם ומה להלן בלבן דכתיב צמר ופשתים סתם בין לבן בין צבוע ועוד מה פשתים כברייתו דסתם פשתים לא ניתנו לצבע אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים שהרי לא נשתנה מברייתו ת"ל לפשתים ולצמר שנה עליך הכתוב לומר לך מה פשתים לבנה אף צמר לבן הא למדת שכל מקום שנאמרה בתורה בגדים סתם אינו מדבר הכתוב אלא בלבן והרי הוא אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת מכדי אין ציצית אלא על הכנף והכי הוה ליה למימר ונתנו על הכנף ציצית או ונתנו ציצית על הכנף ומשמע שהכנף ינתן על הציצית שהוא פתיל תכלת הא לאו הכי הוי אלא רמז לך הכנף בשינוי לשון שיהי' הציצי' ממין הכנף כלומר שתתן מאותו המין שיהא הכנף הציצית דהיינו על הציצית מין הכנף מה להלן בכנף לבן כדלעיל בגד סתם לבן וצמר הוא אף כאן הציצית לבן ומה להלן צבוע אף כאן צבוע ציצית צבוע ומנין שאם נתן משל פשתן יצא ת"ל הכנף פתיל ממין הכנף יהיה פתיל שלא הקפיד הכתוב בין צבוע לשאינו צבוע הא למדת על פשתן שאינו צבוע שהוא פוטר במקום לבן יכול שאני מרבה אף השיראין והכלך והסריקון שיהו פוטרין במקום לבן תלמוד לומר הכנף כלו' מכל שיהא הציצית אין להקפיד ובלבד שיהו ממין הכנף ומשמע תתיר בכל אלו ולהלן הוא אומר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה דמשמע דאין ציצית אלא צמר ופשתים ולא ממין אחר אתמהא הא כיצד צמר ופשתים פוטרין בין במינם בין שלא במינם ושאר דברים במינן פוטרין שלא במינם אינם פוטרין כדברי רבא משמיה דרב יהודה דרבא רמי כתיב וכו' בפ' ראשון של יבמות. ד"א גדילים תעשה לך זה לבן מנין לרבות את התכלת ת"ל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ומנין שאם אין לבן שמטיל תכלת ואם אין לו תכלת שמטיל לבן ת"ל וראיתם אותו אפי' מין א'. אע"פ שריבינו של צמר בשל פשתים ושל פשתים בשל צמר מכל מקום כל שאפשר לו לעשות במינו עושה. אחת שגזרו חכמים מפני כסות לילה. ועוד שאמר ריש לקיש בכל מקו' שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעש'. וכבר נחלקו בית שמאי ובית הלל בסדין בציצית שב"ש פוטרין ובית הלל מחייבין והלכה כבית הלל אלא שאמרו חכמים אסור לעשות כן שלא יגרום עצמו לעבירה ועוד אפשר לו לעשו' במינו. כמה חוטין הוא נותן ב"ה אומרים ג' לפי שאמ' ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט בפני עצמו ויכרוך עליו אחרי' ת"ל גדילים כמה גדילים נעשה אין פחות מב' דברי ב"ה ב"ש אומר מד' חוטין גדיל גדילים ד' גדילים ופתיל והלכה כב"ש וכבר נכנסו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יוחנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לה שיעור למעלה שמוסיף והולך כל מה שירצה אבל יש לה למטה. כמה תהא נוטפת ושולשת על הקרן ב"ש אומרים ד' וב"ה אומרים שלש ושלש של ב"ה אחת מארבע בטפח של כל אדם ואין שלשול האמור כאן אלא גדיל וכן הוא אומר שרשרת גבלות מעשה עבות שרשרות כמו שלשלאות וקאמר עבות ומתרג' גדילים והלכתא כב"ש נמצאת אומ' שיעור ציצית מעיקרו אמה דלכשיכפלו יעמוד על זרת דהיינו ג' טפחים לזרת טפח לגדיל דהיינו ד' אצבעות וב' טפחים ענף שאע"פ שאם כרך רובה כשירה וכן אם לא כרך אלא חולייא אחת כשירה היא מכל מקום הרי אמרו נוי תכלת שליש ושני שלישי ענף ומנין לציצית שיהא כוליה ענף וגדיל דכתיב פתיל אחד וכתיב גדילים דמשמע ארבע הגדיל משמע שנים וגדילים משמע ב' גדילים שהן ד' חוטין שזור ומכניסם בקרן הכנף וכופלן לשמונה ופותלם מתוכה מאחד מהם שהאחד משמונ' יהי' ארוך יותר מדאי שבו עושה כל הגדילים לפתיל אחד עד שליש והשאר לגדילים נמצא בציצית ענף וגדילים. דבר שהוא יחד קורא ענף ודבר שהוא מפוזר זה מזה קורא גדילי'. ועוד אמרו מתוך שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה ציצית כולה כלומר שימלא כל הטלית ציציות ת"ל גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך דהיינו א' לכל קרן מדלא קאמר על סביבותי'. אי גדילים שומע אני יעש' כולם גדילים כלומר שיכרוך הכל יחד מראש לסוף ויהיה כולו גדיל גדול עד שלא יהיו חוטין מפוזרין ת"ל ציצית בעינן מפוזרין הא כיצד צריך שיהא הגדיל יוצא מהכנף וציצית מהגדיל נמצאת אומר אם עשה הגדיל למטה אע"פ שהניח למעלה בלא גדיל אין כאן ציצית ולא עוד אלא שאמרו לפרדה ולסלסלה כציצית הכותי שהלך בעזו' מצח ושער ראשו מפוזרין לכאן ולכאן להפחיד הבריות כמו לסטים המשנה עצמו מבני אדם במלבושים ובשערותיו. ועדיין מתוך שנאמ' ועשו להם ציצית שומע אני יארגנה עמה ת"ל ונתנו על ציצית הא כיצד תופרה עמה. ד' ציציות מעכבו' זו את זו שארבעתן מצוה אחת. אמר רב הונא היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכת' חייב חטאת אלמא ארבעתן מצוה אחת היא. א"ר פפא הלכת' ארבעה חוטין שזורין בתוך ג' אצבעו' רחוק מן הקרן ומשולשת ד' אצבעות. א"ר גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן משום שנא' על כנפי בגדיהם א"ר יעקב א"ר יוחנן וצריך שירחיק מלא קשר גודל והלכת' ציצית חובת גברא ולא חובת טלית מדקא מברכינן להתעטף בציצית עיטוף היא מצוה אמה רבא בר אדא אמר רב נפסק החוט מעיקרו פסולה ואי גרדימו להו מארבע ואית להון כדי לענבן שפיר דמי גדיל מיבעי ליה למגדל תילתא ומשבק תרי תילתי ענף דאמר מר נוי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף ואי גדלה רובה נמי שפיר דמי ואי לא גדלה אלא חוליא א' כשירה וכמה שיעור חוליא רבי אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש ודאי גדלה כולה כיון דלית ענף פסולה דתניא ציצית אין ציצית אלא ענף תלאן ואח"כ פיסק ראשי חוטין פסול. הכל חייבין בציצית ואפילו סומא וביום מצות ציצית ולא בלילה דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה או אינו אלא כסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסו' סומא שאינו יכול לפוטרו מוראיתם שישנה הטלית בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינו בראיה כלל ונ"ל דבלילה לפני הנר שפיר דמי להתעטף דהא לא קתני דאסור להתעטף אלא פטור הוא מלהתעטף (ההא לא קתני כלומר בשעה זו בלילה פטור ובשעה אחרת ביום):

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה