פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן כא
ואם חל ר"ח טבת להיות בחול מוציאין ב' תורות וקורין ג' בשל ר"ח ואחד של חנוכה דהא לא קרי מפטיר בשל ר"ח הפטרה דידיה השמים כסאי דכתיב והיה מדי חדש בחדשו. ובמס' סנהד' גרסינן התם שמפטירין בשל ר"ח אבל לא נהגו. ושמעתי שנחלקו ב' חכמים בדבר במגנצא רבינו יצחק בר' יהודה ור' שמואל בן דוד הלוי רבינו יצחק צוה להפטיר ברני ושמחי ור' שמואל העיד מפי אביו שאמר לו שמפטירין בשל ר"ח וקיימו עדותו וחולקין. בשל ר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש ספרי תורות וקורין ו' בעניינו של יום וחד בשל ר"ח ומפטיר קורא בכי תשא וביהוידע ואי איקלע ההיא שבתא בכי תשא עצמה חד קרי ובראשי חדשיכם והמפטיר הדר וקרי בכי תשא עד ועשית לשם שקלים דתניא חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה זכר לשקלים ואם אינה ר"ח ליפקו שתי תורות קרו ששה בכי תשא עד ואתה תצוה והשביעי קורא בכי תשא בספר תורה השני אם יש ס"ת אחר לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור ובשבת שנייה שהיא שמיני לאדר מוציאין שתי תורות אחד בעניינו של יום ומוציאין אחרת וקורין בפרשה כי תצא ג' פסוקין בזכור את אשר עשה לך עמלק בשבת שלישי שהוא ט"ו באדר מפסיקין. וברביעי שהיא כ"ב באדר מוציאין ב' תורות באחת קורין בפ' היום ואחד קורא בפרשת פרה אדומה עד תטמא עד הערב ומעשה שפסק במים חיים אל כלי * והביכורים הרי הן קודש ותנן הקדיש והעריך והחרים בהמה מיעקר פירות כסות כלים ירקבו וכלי מתכות יוליכם לים המלח. ובמעות פורים אין קצבה כל מה שירצה האיש ליתן מפני שהוא צדקה וצדקה כל א' וא' כפי עינו הטובה הוא יתן וזהו שאמרו חכמים אע"פ שאמרו מקדימן ליום הכניסה וקורין בו ביום ומחלקין בו ביום לא שקלים הן לפי שנא' מתנות לאביונים ולמה קורין זכור קודם לפורים כדי להקדים זכיר' לעשייתה שתהא זכירה סמוכה למפלתו של המן. ומנין שצריכין אותה לקרותה שכך אמרו חכמים זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכיחת הלב אמורה ומה אני מקיים זכור בפה וזהו באמירה ולמה קורין בשלישית פרשת פרה שכך שואלים חכמים בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום וטמא לא היה עושה פסח עד שיזה ויטהר מטומאת מת ומתוכה ילמדו ישראל לטהר עצמן לפני הפסח כדי שיעשו פסחיהן בטהרה ברביעית החדש משום ר"ח ניסן שעניינו של יום הוא. תנינן ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר בדין הוא שתקדים פרשת החדש לפרשת פרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה פרה ולמה פרה קודמת שהיא טהרתו של ישראל דתניא ובנבלתם לא תגעו ברגל שכן ישראל חייבין לטהר עצמן ברגל: