אור ברסלב

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

הקדמה

קול המ"ל קירא אל הקורא בהדרתו, לטייל אתו עמו בפרדס בחברתו, מבקש כי יענהו הקורא בענותנותו, כי כבר הבין ושמע הצעתו:

איתא במדרש חמורה (המיוחס לר' ישמעאל ורבי עקיבא והובא בפנים הפרדס), ח"ל תמורה ראשונה עת ללדת כנגד הודו לה' כי טוב כל"ח כו', תמורה שניה ועת למות כנגד הודו לאלקי האלקים כו', תמורה ג' עת לטעת כנגד הודו לאדוני האדונים, שאם אדם נטע נטיעה או פרדס אל יאמר פרדס שלו ונטיעה שלו, שאם לא ימטיר הקב"ה להשקות הנטיעה והפרדס היכן נטיעתו ? אלא הקב"ה הוא אדון לכל דבר שנאמר ארון הברית אדון כל הארץ (יהושע ג יא), הרי המקום נקרא אדון לאדון (לכן) הודו לאדוני האדונים שבחסדו מגדלה ומרוה את הנטיעה, ובחסדו מעלה פירותיה כל"ח עכ"ל, הנה המאמר הנפלא הזה אומר פרשוני ונבאר מעט מספקותיו (א) למה כיון עת לטעת נגד הודו לאדוני כו' מטעם שאם לא ימטיר היכן נטיעתו, א"כ אפוא יוצדק יותר לכוון ואת נגד אלקי האלקים אשר דק לו היכולת והכח להמטיר לא לכל אדון זולתו? והוא כיון עת למות נגד אלקי האלקים אשר הרבה סיבות למותה גם מבני האדם, וכמאמר יש נספה בלא משפט. (ב) מטעם ששמירת צמיחת הנטיעה רק בידי ה' הי' צודק יותר לכוון אדוני האדונים נגד עת לבנות ככתוב מפורש אם ה' לא יבנה בית כו'. (ג) סיום מאמרו אלא הקב"ה הוא אדון לכל דבר שנאסר כו' אדון הארץ הרי המקום כו' ואיך הוכח זאת מכתוב הזה שהוא אדון לאדון הלא כולם עבדיו המה ומי הוא האדון פה ? ועוד יכפיל לומר שבחסדו מגדלה כו' שנ"ו אינו מובן כי הכל מידו ואת הכל מחיה ומהוה ? (ד) מה שייך לנטיעה הודאה ? הלא צריכה בקשה כי תצמת. ויוצדק יותר הודאה על הצמיחה ! ויתר הספקות יבוארו מתוך התשובה, ולמען גבין כל אלה ראוי לשים לב למה נקראת מלאכת האדמה בשם עבודה ? כמ"ש לעבדה ולשמרה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף גו' (בראשית ב ג) עובר אדמתו ישבע לחם (משלי יב יא) וכמוהם, ומה נשתנה מלאכת החרישה הזריעה והנטיעה להקראות עבודה מכל שארי מלאכת אורג צורף וחושב ? הנקראות מעשה ומלאכה (ואם כי נאמר כל מלאכת עבודה, פירושה מלאכה שהיא לעבודה ולמשא כמ"ש להביא מדי העבודה למלאכה (שמות לו ה) וכמו שמסיים לא תעשו ואינו אומר לא תעבודו) ובאמת הרי קריאת עבודה לא תתכן רק על מעשה העבד המצוה מאדונו לעשות לו כן ? אולם כשנתבונן בזה נשכיל כי כמו שהעבד המכין הכל בפקודת אדונו העושה מכונות (מאשינן) כל דבר הצריך לפעולתו ברזל, פחמים, מים, וכל כלי המעשה, את הכל יניח ויכין במקום אשר פקד אדונו עליו, ואח"כ יבא אדונו ויכין כלי למעשהו בחכמתו הרבה היודע לצרף הכל לפעולתו ! מבלי שיבין העבד מאומה איככה יצר אדונו מכונה נפלאה כזאת ? ורק ידע מראש כי למעשה המכונה הזאת היה צורך בכל חפצי אדונו להכינם במקומם ? כן הוא גם עבודת האדמה להעובדה, כי באמת העובדה איננו רק המכין לה פעולותיה כל דבר על מקומו, אך עצם הצמיחה גידולה ובישולה, לא לבד כי אין ביכולתו לפעול שום פעולה בזה כי אם גם לא יבין עד מה ואיככה נקלט הזרע ל ואיכה מגרעין רקוב יוצמח מאה גרעינים ? כי טעם לטבע, עוד לא הבין כל חי, ורק הבינו סדרי הטבע כי כן הוא, אבל למה הוא כן ובכח מה מוכרחת הטבע לפעול כל הגדולות ? גם בינת נבונים תסתתר, ולכן נקראת מעשה האדמה בשם עבודה ! כי לא העשה הוא הארון על פעולתו כמו בשארי מלאכת מחשבת או מלאכת הידים, אשר העשה הוא אדון המלאכה ומתחלחה ער גמרה לא יסיר ידיו ממנה, ואם יסיר לא יצא חפצו לפעולתו, לא כן עבודת האדמה הנה העובד אינו רק המכין לגברתו מעשיה ! יפתח וישדר אדמתו הגברת ויכניס לחיקה הורע או הנטע וגברתו האדמה היא עצמה הקליטה תרקבה, תצמיחה, תגדלה, ותבשלה ! ולכן בצדק נקרא האיש העוסק במלאכת האדמה בשם עובד האדמה, כי הוא רק עבד לה ! בעשותו לה כל חפצה למען תתן ורע לזורע, מה גם באמת היא גברת כל היצור וכל היקום אשר עליה, כי ממנה נוצרו הכל ממנה באו ואל עפרה ישובון כל בני חילוף וכל אשר בארץ מתחת ! ומזה נשכיל ג"כ לדעת למה כינו את חובת האדם לקונו בשם עבודת השם? והלא הבורא ב"ה אינו חסר שום דבר שיצטרך למעשה החומר וכמאמר ואם צדקת מה תתן לו גו' (איוב להו) ו) ומהראוי היה לכנותה בשם פעולת הגברא לנבראים. כמאמר המדרש המצות לא נתנו אלא לצרף בהן את הבריות, אבל האמת הוא כי רק מטעם זה נקראת עבודה כי גם אנחנו לא נבין עד מה ירצה ה' בעבודתינו כל המצות מעשיות, אך נאמין אמונת אומן כי הוא צוה עלינו לשמור לעשות חוקיו ומשפטיו, ואם ככה נעשה יוצמח לנו מקור חיינו הרוחני, ואם כי לא גבין איככה מפעולה או דבור גשמי תצמח פעולה רוחנית ל אבל הלא גם הצמיחה גשמית פעולה רוחנית היא אנחנו לא נדע אותה איכבה תהי', אך אפ נעבור את האדמה הנה נרא' כי תתן כחה לנו, וככה בהבדל אא"ה בעבודה ליוצרינו ית"ש והמ"י ומזה גם המבואר בכתוב עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו (במדבר יט) כי גם שם לא הכינו מאומה מפני מה חפץ ה' במשכן הלא השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו, וכמו"כ למה מדת ארכו כן ? ורחבו כן ? ורק עבודה היא לנו אשר נאמין כי היא אשרנו בזה ובבא ודי למשכיל:

ועתה נבא לביאור המדרש לפי קוצר דעתינו, עת ללדת נגד הודו להוי' כי טוב כי הוא המהוה את כל היצור טרם הולדו והוא המחייהו לאחר הולדו וע"ז יתכן שם הוי' ב"ה המהוה ומחייה בכל עת ובכל שעה, עת למות נגד הורו לאלקי האלקים המורה תקיף ובעל היכולת, אשר אנו מורים לו על המצאת המיתה וההעדר לכל בני חילוף כי היא היא אחר מהדברים הטובים אשר בלערה לא יתכן קיום העולם ולכן על העת למות ר"ל על בריאת המותה אנו מודים לו, (וכמארז"ל כי טוב מאד זה מלאך המות וכל משכיל על דבר אמת יבין כמה פליאות חכמה רמזו רז"ל, בשלשת תיבות הללו):

עת לטעת נגד הודו לאדוני האדונים, היינו כי האדנות אינה שייכה רק להעבדות אשר לה, ולא מצאנו בכל כתה"ק שיאמר עבד האלקים כ"א עבד ה' הנק' באדנות, (ולגבי האלקים אמר איש האלקים כידוע ואכמ"ל) ולכל עבד האמור במקרא יש אדון ולכל אדון יש עבדו ולכן יאמר עת לטעת כנגד הודו לאדה"אר כי הנוטע עבד האדמה, מודה לאדון האדמה אשר אלמלא הוא ממטיר היכן נטיעתו ? כי כמו שעבד האדמה הנה לא יעשה שום פעולה בעת הצמיחה כנ"ל, כן גם האדמה לא תוכל עשות דבר מבלעדי מטר השמים, אשר ירקיב ויצמיח הגרעין, וחום השמש תגדל ותבשל, וזה שמסיים המדרש אדון כל הארץ הרי המקום נקרא אדון לאדון ר"ל לגברת, עובד האדמה יקרא ה' אדון לה שבחסדו מגדלה ומרוה כו', ובזה סרו כל הספיקות, וגם אשר הערנו בספק הב' למה לא אמר כזאת על עת לבנות, כי הבדל גדול יש בין בנין לנטיעה כי גם הבנין הוא כשארי מלאכות אשר העשה הוא האדון להם לא כן הנטיעה כנ"ל (אך יען כי הבנין גם הוא אחד מהדברים המעמידין את העולם כו' יחד לו מקום מיוחד נגד השמש כו' מה השמש יוצא כו' כאשר באמת השמש הוא בגין כל העולם אשר בכח כבדה תמשוך כל הכוכבים לסבב אותה ולכן קור וחום קיץ וחורף כו' לא ישבותו והמ"י וא"ל) וההודאה לזה היא בעת הנטע אשר שם היוצר חוק לטבע כי תקליט כו', והקהלת החכם אמר כסדר הבריאה עת לטעת ועת לעקור נטוע כי אם לא יטע לא יהי' מה לעקור, לא כן אצל בגין הקדים ההריסה, כי לשון הריסה נופלת על כל הר גבוה ואלול גם מבריאתו, ואדרבה על מקום ההריסה הוא בונה ולכן טרם יבנה יהרס וישים העקוב למשור ודי בזה כי כבר יצאנו ממטרתינו אשר לא לדרוש תילי תילים התיצבנו פה רק לרזום להקורא לעיין במה שלפניו במדרש תמורה אשר נטעו רבינו המחבר בפרדסו ואנחנו קצרנו מאוד במקום שראוי להאריך והמ"י:

ולזאת הצענו את ההצעה הזאת להעיר את הקורא בפרדס מן הפרדס הוה הנטוע ושתול מכל נטעי נעמנים מאדוננו הגדול מאור עינינו דש"י ז"ל, אשר אנחנו עמלנו לפתוח פתחו בהחדשו שנית, למען כל הרוצה ימצא קורת רוח בטיולו בפרדס, ולכן נקרא גם את הקורא כי יבא עמנו להודות לאדוני האדונים אשר נטע בלבנו תשוקה כמו לכל אדם להועיל לזולתו במה שדורש טובת עצמו כמבואר ברמב"ם בהקדמתו, לזרעים שאומר אלמלא המשוגעים לא נתקיימה העולם (ומי הוא המשוגע יותר מסוחרי ספרי עברים ל) כי חלילה לנו להתפאר כי רק לש"ש כוונתינו לזכות את הרבים בלבד כי גם נקוה שכר לפעולתינו ברצות ה' אבל עכ"ז הלא יצא הטוב לפעלו, ברוך ה':

והנה מצאנו לא למותר להציג לפני הקורא לשון קדוש חיד"א ז"ל מ"ש בשם הגדולים מאדונינו המחבר ז"ל, ועוד דלגנו מהכתוב אשר לפי דעתינו אינם מן הצורך כי יוכתבו פה, ונגיד התועלת היוצא מדברי חיד"א החרותים פה למעיין. (א) כי ידע את פועל המחבר הזה באמת ואשר קראו בשמו ולא חיבר בעצמו. (ב) ידע להזהר ולעיין בדברי המחבר ז"ל אשר לא כשאר המחברים הנהו, וכאשר כתב עליו גם הקדוש ר' שמעון מאסטרופאלי מחבר ס' דן ידין בלקוטי שושנים שלו (נספחו הרבה פעמים בדפוס עם שעה"ק לרח"ו) וז"ל (כפי הרשום בזכרונו כי איננו בידינו כעת לעיין בו) על כל טיפת דיו שכתב רש"י ז"ל צריך לישב שבעה נקיים בחכמה ודעת לבדוק עד מקום שידו מגעת. (ג) ידע מי המה רבותיו ומי המה תלמידיו אשר לכל תופש תורה הנמו מן הדברים הנחוצים לדעת, ועוד רבות בהמה:

בדברינו לס' תשובת אב"ן מיגאש כתבנו איככה בא לידינו הפרדס הזה מאלופינו הרה"ג ר' יוסף תומארקין הי"ו, וגם דשידונו שם כי הדפוס היה מטושטש ומשובש, ועשינו גם פה כאשר עשינו שמה כי תקנו במקום אשר ראינו טעות ממסדר האותיות ואשר היה ספק בידינו מגרנו בבח"ל מרובעים [כזה] והיתודים בבח"ל עגולים, וגם סימן כוכב (*) להעיר המעיין במקום הצריך וזולת זאת התאמצנו בכל עוז להדרו כלול במלאכת ההדפסה על נייר טוב אותיות גדולות דיו שחור כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים, וה' יאיר עינינו במאור תורתו ויאיר אופל נפשנו וחשכת לבבינו ויקבץ פזורינו בזכות תורת הראשונים אבות העולם רבותינו, ויגן גם עלינו זכות המחבר הקדוש הזה לזכותנו למנוחת הנפש בעתירת הדל באלפי ישראל. הבא עה"ח יום א' בחדש זיו שנת כרם שלמה ווארשא:

מיכאל לוי בהרב הנכבד ר' אלכסנדר סענדר נ"י מדובראוונע וכעת חונה בירושלים עה"ק תובב"א, ואבי אפי' עה"ש הוא הגאון הקדוש אדמו"ר הנ"ר אהרן הלוי הורוויץ ז"ל משעראשעלע מחבר סה"ק שער היחוד, שערי עבודה עבודת הלוי ז"ל זי"ע ועכ"י אמן:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה