פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קעג
ב"ה אונגוואר עש"ק שובה תרנ"ה לפ"ק.
שוכ"ט וגח"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג חו"ש זי"ר בר אוריין ובר אבהן כש"ת מו"ה ליבוש ברודא נ"י במונקאטש יע"א.
יקרתו בשאלתו עתה הגיעני, אודות כרם חרב מתולעת הנקרא "פילאקסערא" ויש בהכרם כמה גפנים מפוזרים. ובעל הכרם רוצה להפוך תלמי הכרם ולטעת בו יחורים חדשים. וזה מביא לו ההכרח לעקור הגפנים המפוזרים הישנים, האם מותר לעקרם ובאיזה דרך מותר לעקרם, ומעלתו נ"י כ' דלדעתו אין ריוח ממון בדבר, ולא דמי לבנין בית המובא בטו"ז סי' קט"ו ולהרא"ש ב"ק צ"א בגפן לא צריכין לא טעון קבא ולא רובע, ואף בטעון כ"ש אסור לעקרו, והן לבקשת מע"כ נ"י כי נחוץ לו לדעת דעתי בזה אף כי ידוע לו כי הימים בין כסא לעשור מטרידין ע"כ אשוב בקצרה.
לדידי יש ב' היתרים בדבר, א' כמו דמתירין בדמים מעולים כמו בבנין בית, כן יש טעם להתיר בפירות מרובות, וידוע דהגפן הישן ע"י חולי מתועלת הולך דל ורזה, והחדשים מעלים פירות הרבה בכל שנה, ומ"ש דמים מרובים או פירות מרובים, ב' כמו דמתירים בדקלי ביני גופני דמכחשי הרבה מחמרא שם בב"ק צ"א וכן פסק הרמב"ם בפ"ו ממלכים, כן יש להתיר כאן, כי ידוע בכל מקום דאיכא התולעת ההיא, מתרבה ומצוי בכל הגפנים, ואם יטע כרמו מחדש, אשר בהיתר יטענו, וישאיר גפנים הישנים יחריבו החדשים, וכדי להציל החדשים מותר לעקור כמו בדקלי ביני גופני, אבל מה שיש לעשות באופן ההיתר מחויב לעשות ועיין יו"ד סי' רצ"ד סעיף י"ט אם יכול לחיות מעשר הראשון וכו' ע"ש דליכא משום ערלה, כן לענין הזה, ע"כ אין להתיר רק באופן זה כי בעל הכרם ישכור לזה נכרי לעקור הגפנים בגוש עפר סביבות השורש בכדי שיוכל לחיות מעפר הראשון, ויתנה עמו שיטענו במקום אחר, ואם יטענו הנכרי במקום אחר ויכול לחיות מעפר הראשון, לא עשה קציצה כלל, ואם לא יקיים תנאו לטעת אותו במקום אחר אין האחריות על הישראל, ובאופן זה דעתי להתיר. הדוש"ת אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.