פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קסד
ב"ה אוהעל ב' פנחס תרמ"א לפ"ק.
שפעת חיים שוכ"ט לכבוד הרבני המופלג בתורה חו"ש נג"ד נכבד ושוע קהלתו כש"ת מו"ה יודל לאנג נ"י בק"ק טאלטשווא יע"א.
יקרתו בשאלתו בענין מקום בבהכנ"ס הגיעני, הקשה לשאול ממנו ככה משני טעמים, א' יען הוא דבר ריב בדבר שבממון וגם נוגע בכבוד הקונה בהכנ"ס ושמוע בין אחיכם כתיב, ב' הצרי אין בגלעד, זכיתם ת"ל לרב ומורה עדתכם בידו לברר הדין על אמיתו ה"ה ידידי הרב הגאון אב"ד דקהלתכם נ"י ודינו יקוב את ההר ומה הניע לבבו כי בא אחרי לשאול את פי בדבר הזה, ונוסף ע"ז מעלתו נ"י מכיר אותי כי איש אוהב שלום אנכי ואין דרכי להתערב בדברי ריבות במקומות אחרות, וגדר גדרתי לבלתי השב לשואלי בדברים כאלה זולת אם המורה ורב אנכי מכירו ורצה לדעת דעתי, ואם אצא הפעם חוץ מגדרי הוא משתי סיבות, א' יען אנכי מכיר את מעלתו נ"י לאיש דובר אמת ושלום בלבבו והבטחני כי הגאב"ד דקהלתכם נ"י העד בהקונה ולא שמע לקולו, ב' כי הבטיחני כי עוד זכרון מעשה השלום אשר עשה אאמ"ו הגאון אמיתי זצוק"ל בעירו חקוק בלבב כל אנשי עדתו, ועי"ז יפעלו דברי לעשות שלום בקהלתכם.
תוכן שאלת מעלתו נ"י איש א' אמוד לא נשא במשא עבודת הקודש בנין בהכנ"ס החדשה בעירכם מאומה לא בנדבת ולא בקנין מקום בבהכנ"ס כשאר בעה"ב ד' עליהם יחי' קנה מבעל יורשת נחלת אביה איש נגיד ונכבד בקהלתו מקום בבהכנ"ס עומד לעצמו בלתי מקושר ובלתי נראה בשורה אחת עם שאר המקומות בכותל מזרחית אצל ארון הקודש. ומחמת אפיסת הכסף בעת הבנין קבלו הבעה"ב בעלי מקומות מע"ע הדחק ההיא לוותר ממקומות למען יהי' להקהל מקום מיותר בכל שורה למכור ולמצוא לכסף מוצא, ונוסף ע"ז בברית מילה כאשר יעמידו שם הכסא של אלי' ז"ל המקום דחוק וצר להעומדים שם על האצטבא, ובעת שמעו ראה"ק הש"י מהקנין שקנה הקונה מיד מיאנו בו ולא רצו לכתוב על שמו בפנקס הקהל ואמרו להחזיר לו המעות שנתן בעד המקום ההיא, טענת הקהל שרוצים לסלקו מצד דינא דבר מצרא עוד טענו כי הקהל כשותפים ועדיף מבר מצרא, והמה רוצים בהמקום ההיא יען לעין הרואה לא הדר להיות שם מקום מושב איש, ורק נגד הנגיד המנוח וויתרו ולא נגד הקונה, גם הבני אצטבא צועקים כי צר להם בעת מילת בני ישראל, ומעלתו נ"י דימה אותו לארעא ובתי וארעא ואלני דאי' בב"מ דף ק"ח ע"ב ובחו"מ סי' קע"ה, כי גוף הקרקע להקהל ובעלי המקומות רק כשוכרים והזכיר תשו' אאזמ"ו הגאון בעל שמן רוקח ז"ל ובאמת כתב ככה בשו"ת חלק ב' סי' ב' עי"ש, גם כתב מעלתו נ"י כי הקהל כשותפים והוא איננו שותף על כי לא נשא במשא ולא סייע בבנין וכיוצא בזה, ושאל בזה דעתי אם הדין עם הקהל לסלק את הקונה.
הנה לדעתי להשאלה שני פנים, הא' אם להקהל וטובי העיר דינא דבר מצרא לסלק את הלוקח. ב' אם להבעלי האצטבא הדין דבר מצרא לסלק אותו, בענין אם יש להקהל טובי העיר בזה דינא דב"מ, יש לעיין לדברי זקני הגאון בעל ש"ר ז"ל שבעלי המקומות רק כשוכרים וכאשר פסק בש"ך חו"מ סי' שי"ג דאין אומרים בשכירות, שכירות ליומא ממכר הוא רק לענין אונאה ע"ש א"כ בשכירות מבואר הדין בשו"ע סי' קע"ה דאין בזה משום דינא דבר מצרא, ובש"ך פסק דר"ת יחידאה לגבי כל הפוסקים ויש במקומות בהכנ"ס דינא דב"מ. וע"כ צ"ל דיש חילוק בין שכירות שיש לה הפסק לשכירות שאין לה הפסק ומשו"ה גם במקומות בהכנ"ס יש דדב"מ, ועכ"פ יצא לנו כי במקומות בהכנ"ס אין הדין דב"מ על גוף הקרקע כי זכות זה לא הוי לבעל המקום לעולם, רק על זכות שהי' להבעל המקום וזה העמידה לתפלה ולקרהית ולשאר דבר שבקדושה, והנה זה פשוט כי זכות להעמידה בשעת תפלה וי"ב לא שייך בטובי העיר כי אינם צריכים המקום לדבר הזה וא"כ על מה המה טוענים להיות מצרנים, ועיין ברש"י ב"מ ק"ח ע"ב בד"ה מרי ארעא מעכב אמרי בתי וז"ל שלא למכור הבנין לאחר דהואיל והוא בא למוכרה וזה צריך לה טוב וכו' ע"ש כתב "וזה צריך לה" ובנידון דידן אין לומר דצריכים להם. וטענתם משום לא הדר לתואר בהכנ"ס מקום מושב איש שם. הוא שלא להעמיד שם איש בקביעות אבל לא לעמוד שם, והדינא דב"מ הוא בנידון זה לעמוד שם, ואם על קנין גוף המקום כבר נאמר דאין להבעל המקום בלא"ה רק לבני הקהלה. וגם אם נדון אותו לקנין בגוף הקרקע, יש לדון בההיא דצריכין ליפות תואר בהכנ"ס, כי אין זה צורך גמור דהרי וויתרו לגבי המוריש, ויש לדמותו לדינא דהג"ה בסעיף מ"ט באין צריך אלא להרוחה דליכא משום דינא דבר מצרא, גם בדין השותף אין דעתי מסכמת לדעת מעלתו נ"י דאף דלא סייע בבנין כיון דלא עשו הקהל הערכה ע"ז, גם הוא שותף דלא גרע מבהכנ"ס של כרכים דאמרי' באו"ח סי' קנ"ג דבנאוהו אדעתא דעלמא, וכ"ש בבן עיר דבנאוהו אדעתא דכל הדרים בעיר, ואם נחזיק דגם הקונה שותף, יש לדמות הנדון לדינא דסעיף י"ב בקדם אחד וסילקו זכה ע"ש וא"כ אין להקהל והטובים דינא דב"מ.
ובענין האם יש לבעלי האצטבא טענת דינא דב"מ, חדא, צ"ע כיון דהם לא מיחו כי זה לא הזכיר מעלתו נ"י בדבריו, עיי"ש בסכ"ב אם שהה המצרן וכו', ואולי יש לדמותו להג"ה דשם דאם שתק מכח טעות שסבר שיגיע לידו ע"ש, ובנידון דידן דהצורך לבעלי האצטבא רק ריוח המקום דחוק להם מה להם אם הראה"ק יזכו בדין ויסלקו משם המקום או הם יסלקו' וראה"ק מיחו בזה, אבל כאשר כתב מעלתו נ"י כי המקום ההיא איננו בשורה אחת עם שאר מקומות בבהכנ"ס ועומד בפ"ע דמי לדינא דריב"ש הובא בב"י שם סי' פ"ה על מקום בהכנ"ס שהי' כותל עבה טפח וכו' כיון דא"א להגיע זה לזה אין בו משום דינא דב"מ עש"ה וכן הדין ממש כאן, ואי משום דהמקום צר בעת מילת ילדי בנ"י, ההכנסה לברית איננה מן הדין שתהי' בבהכנ"ס, ובאותו זמן אין כאן תפלה, וזכות המקומות רק להצריך לתפלה ולדבר שבקדושה, וגם אי נימא כי גם זה הזכות עמידה אצל הברית בכלל עכ"פ איננו עדיף מאם צריך להרווחה המוזכר בסעיף מ"ט. א"כ לפי המבואר אין בו משום דינא דב"מ, לא להקהל ראשי וטובי העיר ולא לבעלי האצטבא.
אבל מטעם אחר יש ליתן מקום לסלק הקונה מטעמא דדינא ע"ד הובא בטור שכן ות"ח. ת"ח קודם והביא בב"י בשם העיטור דגם בקנה השכן הת"ח מסלק לי' דת"ח דין מצרן יש לו, ובני העיר דין ת"ח להם, ועיין בחו"מ סי' ב', ואם בכוונת הקהל ראשים וטובים לשם שמים לרומם ולפאר בית מקדש מעט, בלי פניה אחרת משום קנאה שנאה ותחרות, אם אין כוונתם לפסידא דההי' רק לרווחא רווח ביתא דאלהינו שם יבואו לעבדו באימה וביראה, אז דין ת"ח להם, ואף כי מצד דינא דב"מ אין לסלק אותו כאשר כתבתי אבל בת"ח אינו מן ההכרח להיות מצרן, כי הוא מצרן מצד היותו ת"ח, וכן כבוד בית אלהינו לא גרע מכבוד ת"ח בכחם לסלק הקונה, וכ"ז בתנאי אם הסילוק מקום בהכנ"ס מדובר בו הוא כבוד הבהכנ"ס, וגם בתנאי שיעשה עי"ז שלום בקהלתו, כי נודע כי ע"י מחלוקת ומריבה יתחלל ש"ש, ועל הדברים האלה אין בידי לדון יען אנכי בחוץ. והרב הגאב"ד דקהלתכם נ"י בצירוף ב"ד וראה"ק הש"י המה יבחנו הדברים היטב, ואם יגזרו אומר כי התנאים שהתניתי מקויימים, גם אנכי הצעיר באלפי ישראל אתן הסכמתי לפסוק הדין כי ביד טובי העיר לסלק את הלוקח. והנני דורש שלומו מכבדו ומוקירו כערכו אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.