פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קנו
ב"ה אוהעל ב' יתרו תר"ם לפ"ק.
שוכ"ט לכבוד ידידנ"פ הרב הגאה"צ המפורסם כקש"ת מו"ה זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א.
ואשר בדק לן מר וז"ל בהכותב לעבדו אין לי עסק עמך זוכה לעצמו ויעויין ברמב"ן אפילו עבד קטן השמים זוכין לו ולא ידעתי מה חילוק במפקיר עבדו או בגר שמת שלא אמרינן כן השמים זוכים לו ורק כל הקודם בו זכה גם שיש לי חילוק שם הפקר לכל וכאן נסתלק האדון כנגדו ולא כנגד אחרים עכ"ל, נראה מדבריו שפי' בדברי הר"ן שמשמים זוכין עבור העבד הקטן וע"כ הקשה מע"כ מגר שמת, ואנכי לא כן עמדי לע"ד כוונת הר"ן שב' "משמים זוכים בו" כוונתו דבגט שחרור עושה ב' פעולות א' להתיר מאיסור עבדות ולעשותו ישראל מחויב במצות, ב' לזכותו בממון שבו, והנה מצד הממון שבו הוא העבד הזוכה וכש"כ לעצמך או אין לי עסק עמך צריך לזכות בעצמו, וזה ל"ש בקטן, אבל מצד ההיתר ועשותו מחויב במצות וישראל כשר, הוי לא בלבד לעצמו אבל גם לשמים זכות וזה חלק שמים ואם הוא קטן דאינו יכול לזכות בעצמו מה שנוגע להיות ישראל ולהתחייב במצות השמים זוכים בו' וממילא נפקע גם הממון שבו דישראל א"א להיות עבד וכ"ז בכותב שטר שחרור, דההיתר מכח השחרור דבג' דברים קונה א"ע אבל במפקיר או בגר שמת אף דא"צ גט שחרור מ"מ ההיתר בא ע"י הפקעת ממון האדון ממנו, וא"כ אמרינן להיפך כי אינו זוכה בעצמו דהוי קטן וממילא הוי עבד לענין איסור, ואף דבס"ד במס' גיטין מיתת הגר מתיר עבדו כמו אשתו מ"מ עיקר ההיתר בא ע"י הפקעת ממונו, משא"כ בשטר שחרור ההיתר כמו הממון ע"י השחרור בא, ומה שנוגע להיתר השמים זוכין חלקם כנלע"ד פי' בדברי הר"ן, ומה שנוגע לתרץ קו' מעכ"ת נ"י ועיין בכ"מ בפ"ה עבדים ובמ"ש מובנים היטב דבריו ע"ש. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.